אמנם ג'ובאני רוסו כבר ישראלי לכל דבר, אבל בקרואטיה לא שוכחים את יליד ספליט שרשם לא פחות מ-19 הופעות בנבחרת, כולל ביורו 2004. קשר העבר בן ה-47 התראיין במולדתו וסיפר, איך לא, על מצב התחלואה בישראל וגם על הצעדים שננקטו במועדון בו הוא עובד, מכבי חיפה.
"קיצצו ב-30 אחוזים לכולם", גילה רוסו, "אף אחד לא התנגד, בגלל שאנחנו מבינים את המצב. מי יכול להתלונן כשנשיא שלך משקיע 10, 20 מיליון יורו מהכיס שלו בכל שנה?". לגבי החזרה לאימונים הוסיף: "פחדנו שהשחקנים יעלו במשקל, אבל כולם הגיעו הכי מוכנים שאפשר".
רוסו נשאל גם מי הכוכב הכי גדול של חיפה כיום, ואמר: "המאמן שלנו מרקו בלבול עשה משהו גדול - הוא בנה קבוצה ללא כוכב, כל השחקנים באותה רמה. בנוסף, השחקנים צעירים ועובדים קשה וטוב. אם אני צריך לציין אחד, אני חייב לציין את ניקיטה רוקאביצה, בגלל שהוא כובש כמעט בכל משחק. תמיד מי שכובש בולט יותר".
ובתקופה בה (עדיין) אין כדורגל, אי אפשר בלי אנקדוטות מהעבר. "אם לא הייתי נפצע במשחק בין דינמו זאגרב להיידוק ספליט, מעולם לא הייתי מגיע לישראל", מספר רוסו, "הייתי אמור לעבור לצרפת. לא הרבה זמן לאחר מכן מישהו מישראל הגיע לראות את זליקו זופטיץ' וראה אותי. יום לאחר מכן אמרו לי שהישראלים הגיעו ואני צריך לנסוע איתם. אמרתי להם 'מה? איזה ישראל?', אבל אז חשבתי לעצמי שאני עדיין פצוע, אני אסע לשם לחצי שנה וארוויח כסף. במקום שישה חודשים, אני 24 שנים בישראל. היו לי הצעות מליגות גדולות. בשיקטאש, ולנסיה, ברוז' התעניינו, אבל בישראל לא נתנו לי לעזוב ואני לא מצטער על כך".
עוד לפני ששיחק בקרואטיה, לרוסו הוצעה אזרחות ישראל, אך הוא סרב בנימוס: "הציעו לי בדיוק בזמן שהייתה אפשרות שאקבל זימון לנבחרת קרואטיה. כמובן שלא הייתה דילמה, בחרתי בקרואטיה. בזמן שהציעו לי את האזרחות, שאלו אם אני מעוניין להתגייר. אמרתי לי 'לא ביקשתי להיות נוצרי קתולי, כמו שאבא שלי, אמא שלי, אחי ואחותי לא ביקשו'. לא הייתה לי אפשרות לבחור. מי אני שאחליט לגבי הדת שלי?".