למרות שהיא קיימת כבר 96 שנים, בארון של הפועל חיפה רק צלחת אליפות אחת מעונת 1998/99. לצד ישראלים בולטים כמו רן בן שמעון, עופר טלקר, נג'ואן גרייב ודודו אוואט, אותה קבוצה הציגה שלישיית זרים שנתנה את הטון בקישור. כולם זוכרים את ג'ובאני רוסו, שנבחר לכדורגלן העונה וגם נשאר בישראל עד היום, אבל דימיטרי אוליאנוב וגוראן מילנקו היו לא פחות חשובים בריצה של הקבוצה לתואר.
"זה היה אושר טהור, היו זמנים נהדרים", נזכר מילנקו, שעובד היום כמנהל מחלקת נוער בערב הסעודית, בראיון לערוץ הספורט, "שיחקנו כדורגל איכותי ומודרני. אני בטוח שכל האוהדים נהנו מאוד. אלה רגעים אדירים עבורי, אני מרגיש גאה על מה שהשגנו ברמה הקבוצתית והאישית"
מילנקו נזכר עם חיוך בצעדים הראשונים שלו בהפועל חיפה: "הגעתי לקבוצה בנובמבר והיה משחק ראווה שאירגנה חברת הרכב "אופל" בין מילאן האיטלקית הענקית, ששיחקו בה כוכבים כמו פטריק קלייברט וזבונימיר בובאן ואימן אותה פאביו קפאלו נגד קבוצה שהורכבה משחקנים של הפועל ומכבי חיפה. זה היה משחק המבחן שלי, לאחר המשחק יצאתי לבלות עם בובאן, הוא חבר טוב שלי. זה מצחיק שמשחק המבחן הוא נגד אחת הקבוצות הגדולות בעולם, אבל הכל הלך טוב, שיחקתי טוב והחליטו להחתים אותי".
אותה האליפות הייתה גם הראשונה של אלי גוטמן כמאמן ולקרואטי יש הרבה הערכה כלפיו: "מכל המאמנים תחתם שיחקתי לאורך הקריירה שלי לקחתי משהו, ובמיוחד מאלי גוטמן. הוא היה מאמן מצוין ואדם נהדר. הוא היה מומחה בארגון, טקטיקה, עבודה ושיטות עבודה. הוא הצטיין בכל האספקטים האלה. זה לא פשוט להוביל קבוצת כדורגל, הרבה דמויות שונות, אבל אלי הצליח להביא את כולנו לאותה מטרה. הקרבנו הכל למען טובת המועדון. זה היה ההישג הגדול".
מילנקו התבקש לבחור את המשחק הזכור ביותר באותה עונה הזו ואוהדי הפועל חיפה לא צפויים להיות מופתעים: "המשחק הכי גדול בעונה הזאת היה ללא ספק נגד בית"ר ירושלים בקריית אליעזר. אני כבשתי את השער הראשון, בתוספת הזמן כבש ג'ובאני רוסו את שער הניצחון. זה היה שער נפלא, האיצטדיון פשוט התפוצץ מרב אושר".
החיבור של מילנקו עם רוסו היה נהדר: "ג'ובאני לקח את הפוקוס ובצדק, זה הגיע לו. הוא שחקן נהדר, בחור מקסים ומאוד מצחיק". למרות הקרבה לרוסו, קשר העבר נמנע מלבחור את השחקן הכי טוב ששיחק לצדו: "קשה לי להצביע על שחקן אחד ששיחקתי איתו. השחקן הכי טוב של הפועל חיפה בעונה ההיא הייתה הקבוצה כולה. אתה לא יכול לזכות באליפות עם שחקן אחד בלבד, לא משנה כמו טוב הוא יהיה, הוא צריך קבוצה. לשחק כקבוצה הייתה האיכות הגדולה ביותר שלנו".
לעומת זאת, קל לו מאוד להצביע על השחקן הכי גדול שהוא שיחק נגדו: "במהלך הקריירה שלי שיחקתי בספרד, פורטוגל, צרפת ויוון. יצא לי לשחק נגד מראדונה כששיחק בסביליה ואני בקאדיז. הוא היה לקראת סוף הקריירה שלו. הוא הגיע לאחר בעיות הסמים שהיו לו בנאפולי. הוא היה שמן ולא הרבה להתאמן, אבל אי אפשר היה להוציא לו את הכדור מהרגל. זה היה מדהים, כשרון טהור".
מאז אותה עונה, הקבוצה לא הצליחה להישאר בצמרת הכדורגל הישראלי ולמילנקו ברור למה: "הקבוצה לא הצליחה לחזור לימיה היפים בעיקר בגלל מותו הטראגי של רובי שפירא. הוא היה זה שהביא את כולנו למועדון. הצוות המקצועי והשחקנים. כשאתה לא מביא מאמן טוב ושחקנים טובים קשה להצליח. הכימיה בין השחקנים, הצוות המקצועי, הבעלים והאוהדים חשובה מאוד. כשכולם יחד זה כוח בלתי ניתן לעצירה".
מילנקו שיחק שנתיים וחצי בהפועל חיפה וסיים את הקריירה בבני סכנין. את הקריירה שלו סיים בישראל, אך הרבה לפני שפרננדו טורס ואנדרס אינייסטה נחתו ביפן, הוא היה קרוב לשם: "לאחר שפרשתי קיבלתי הצעה גדולה ממועדון יפני בו שיחק אנדז'י קוביקה. הם חיפשו קשר והוא המליץ עליי. לצערי נאלצתי לוותר בגלל הפציעה שלי בברך".
בגיל 51, קשר העבר עובד בערב הסעודית, אך יש לו חלק בהתקדמות האדירה של הכדורגל הקרואטי: "אחרי שפרשתי מכדורגל פתחתי אקדמיה לכדורגל בספליט (קרואטיה) שזוכה להצלחה אדירה. גידלנו שחקנים שהגיעו רחוק כמו דומגוי ברדריץ' שנרכש ע"י ליל וקפטן היידוק ספליט, דרקו נייסמיץ' וגם מאמנים. בקיץ הציע לי חברי הטוב ומאמן נבחרת קרואטיה, זלטקו דאליץ' להגיע לאל הילאל ריאדה, המועדון הגדול באסיה, בכדי לנהל את מחלקת הנוער. מהקיץ אני פה בערב הסעודית".
שנים רבות שמילנקו לא ביקר בישראל, למרות שהוא נמצא במרחק של מספר שעות טיסה, אך יש לו בהחלט רצון לשוב: "אני מאוד מתגעגע לתקופה בישראל, זאת הייתה התקופה הטובה בחיי. אני מחשיב את ישראל כמדינה שלי, אני מרגיש בה כל הזמן בבית. אנשים נהדרים, החלום הגדול שלי הוא לשוב לישראל ולשמש כמאמן ראשי".
