נגיף הקורונה תפס את דני עמוס בין כאב לאושר. מצד אחד, כמו כולם הוא שמר על ההנחיות ולא הרבה לצאת מהבית. מצד שני, דווקא בימים הקשים האלה, נולדה בתו השלישית. עמוס מעיד על עצמו הוא לא יודע להביא בנים, אבל מבסוט עד השמיים. את הבנות הגדולות, שגרות בכפר תבור, הוא רואה לא מעט. כל סוף שבוע שני הן ישנות איתו בתל מונד ופעמיים בשבוע הוא נוסע לצפון.
מי שלא מכיר את עמוס מקרוב יכול לפתח תדמית שגויה. קעקועים על כל הגוף, זקן ארוך, עגילים, לא משהו שרואים מכל כדורגלן. אבל אלו שקרובים אליו, כמו מתנדב המועדון ומי שמסייע לזרים ומוערך על ידי השחקנים, ענר כהן, או החברים לחדר ההלבשה, מדברים על מנהיג, טיפוס חיובי ואפילו משוכנעים שהוא השוער הטוב ביותר בישראל.
עמוס בן ה-33 מסיים עונה שלישית במכבי נתניה. אין לו חוזה לעונה הבאה, לא מעט קבוצות רודפות אחריו, אבל מנכ"ל נתניה, ניב גולדשטיין כבר שמע מהמאמנים סלובודן דראפיץ' ושי ברדה שהשוער הוא הראשון שחייב להישאר. עמוס הוא בין השחקנים היחידים בליגה ששיחק את כל 26 המשחקים העונה ומתוכם שמר על רשת נקייה ב-9 משחקים, כך שאם מסכמים את העונה אפשר לומר שמדובר כישלון מקצועי, אבל בתוך כל זה, עמוס יכול לרשום לעצמו 'וי' בעונה אישית מוצלחת. "זה לא מנחם אותי", אומר עמוס, "זה נחמד לדעת שבפן האישי אתה עומד בקו ובדרך שהתחייבת אליהם. מצד שני, מאוד מבאס שהעונה שלנו הסתיימה ככה".
אמרו לך 'בוא קח סרט קפטן' לפני שאלמוג כהן הגיע ולאחר מכן כשהוא היה מורחק, אבל סירבת על אף שבעבר היית הקפטן
"היתה תקופה בנתניה שהייתי קפטן וזה קצת גרם לי לכאבי ראש. זו היתה תקופה קשה שערן לוי עזב והיתה אי וודאות ודברים לא הלכו כמו שדמיינתי וזה התחיל לפגוע בי ברמה האישית. אני מעדיף היום להיות הבחור, המנהיג השקט מהצד שנותן את כולו בלי סמל חיצוני. להתמקד בכדורגל ולא ביתר הדברים. זה עושה לי הכי טוב".
לא גדלת במכבי נתניה, אבל מבחינת האוהדים אתה כאילו שחקן בית. היית רוצה להישאר למרות שדורשים קיצוץ ב-50 אחוזים בשכר הבכירים גם בעונה הבאה?
"אני מאוד אוהב את המועדון הזה. זה מועדון שהוא משפחה וזו לא סתם סיסמא. זו ההרגשה. אתה בא לכל אימון ומשחק, מסתובב בעיר ומקבל אהבה גם בתקופות פחות טובות. מצד שני, נצטרך לשבת לדבר ולנסות לגשר על הפערים ואני מקווה מאוד שהכל יסתדר".
בשנה שעברה המו"מ לא היה פשוט, אבל בסוף הגעתם להסכמות
"גם הקיץ הזה לא הולך להיות קל. לא רק במו"מ מולי, אלא בכללי. בכל המדינה לא הולך להיות קל. צריך להיות עם ראש פתוח, להקשיב, להבין את הסיטואציה ולנסות להוציא ממנה את המיטב. כולם נפגעו בזה ולדעתי עוד כמה שנים נוכל רק לחזור למקומות שהיינו".
וכשאתה שומע פרשנים אומרים שאף שחקן ישראלי לא שווה את הכסף שמשלמים לו?
"אנחנו עובדי מאוד קשה ויש עלינו המון לחץ. הרבה פרשנים לא דרכו על מגרש כדורגל ולא יודעים מה זה לעמוד בלחץ פיזי ומנטאלי כזה. הם ימשיכו לדבר ואנחנו נמשיך לשחק כדורגל. כל אחד מגיע לו מה שמגיע לו וצריך להסתכל על עצמו".
אייל סגל הודיע שיוריד רגל מהגז. בלעדיו יהיה הרבה יותר קשה
"הלוואי ואני טועה, אבל ברור שיהיה יותר קשה. אייל איש מדהים והכי טוב למכבי נתניה. הקבוצה הזאת צריכה סיוע כדי להיות בצמרת הכדורגל הישראלי. כולם רואים את העומק, האהבה וכמות האוהדים שיש פה והלוואי ודברים יסתדרו אחרת. מאחל את זה לנתניה מכל הלב שלי".
היום, בראייה לאחור, אתה מצליח להבין מה לא עבד העונה או שהציפיות היו גבוהות מדי?
"זה מכלול של דברים. קרו כל כך הרבה דברים לאורך הדרך שפשוט פגעו בנו. אנחנו לא בתחתית הליגה, אבל כן יש אכזבה. גם בשנה שעברה נאבקנו עד הסוף על הפלייאוף, אבל אז זה הצליח והעונה לא. היו לנו ניצחונות יפים ומשחקים טובים העונה ואני מעדיף להסתכל על הצד היותר טוב בעונה הזאת ולא רק על החצי כוס הריקה".
הוזמנת לא פעם לנבחרת ישראל, אבל לא ספרו אותך כשוער ראשון. זה מציק לך?
"צחקו על זה בנבחרת שאני שיאן ההזמנות בלי לשחק משחק אחד. אני לא יודע אם לא סופרים אותי, אבל אתה מגיע לנבחרת כדי לשרת ואני שם כל פעם כדי לתת את המקסימום שלי. זה מבאס, אבל יש מאמנים שמחליטים וכשאתה מגיע לנבחרת הלאומית אין לך זכות לקטר או למחות. כל עוד יזמינו אותי אני אבוא ואתן מעצמי. אני מספיק טוב כדי לשחק אבל ההחלטה היא לא שלי ונבחרת זה שונה מקבוצה וצריך להבין את זה".
חשבת בלב אולי למה לא ניסיתי את מזלי בנבחרת דרום אפריקה, שם נולדת?
"בדקו פעם אופציה כזו, אבל מבחינתי גדלתי פה, זו המדינה שלי ואין כמו ישראל. היתה לי הצעה להגיע לאחת הקבוצות שם, אבל הכדורגל שם הוא לא מהמתקדמים. נושא השכר היה מאוד בעייתי וזה לא יצא לפועל".
היית קרוב לראפיד בוקרשט והמו"מ פוצץ. פספוס?
"אני עדיין רוצה להאמין שזה רק בינתיים שלא הגעתי לחו"ל, אבל ברור שזה פספוס. כל שחקן רוצה לצאת, להתנסות, לראות כדורגל אחר. הייתי בכמה מקומות, אבל דברים לא הסתדרו. אני מאמין שמה שקורה צריך לקרות ומסתכל קדימה. אני גאה בקריירה שלי. אני עוד לא החלטתי לפרוש אז אולי בעתיד".
לא מעט שוערים מגיעים מבחוץ. אתה מרגיש שהמאמנים בישראל לא מספיק סומכים על השוער הישראלי?
"אני לא מרגיש, אני בטוח שהמאמן הישראלי לא סומך במאה אחוז על השוער הישראלי וחבל. יש לנו הרבה שוערים טובים ואני מאמין שגם שוערים שכרגע אולי פחות טובים יקבלו הזדמנות, שקט וניסיון והם יוכלו לצמוח להיות טובים עוד יותר. לצערי אין אצלנו זמן, אין סבלנות ושוער זה משהו שצריך סבלנות איתו. התמזל מזלי שלאיזי שירצקי בק"ש היו ערימות של סבלנות בשבילי ובזכות זה גדלתי וצמחתי. הייתי שמח אם בישראל היו עושים כמו בסין - רק שוערים ישראלים - אבל אני לא בטוח שאנחנו שם כי יש שוערים ישראלים שמשחקים במועדונים גדולים. באופן אישי, אני לא רואה כאלו הבדלים גדולים בין השוערים הזרים לישראלים. הכל זה סבלנות ואמונה בדור הצעיר יותר".
מדי פעם אתה בוחר נושא ומעלה אותו לסדר היום. פעם זה מודעות לסרטן, פעם זה תמיכה בקהילת הלהט"ב. מה עוד על הפרק?
"אני לא מתכנן את זה. משהו פוגש אותי ומניע אותי מבפנים ואני הולך עם האמת שלי, גם להחזיר לקהילה וגם לתרום את החלק שלי במה שאני יכול. הלוואי ודברים לא יפגשו אותי".
