אבירם ברוכיאן קצת נעלם מהתודעה בשנים האחרונות, אבל למי ששכח, מדובר במי שהיה הכוכב של בית"ר ירושלים בשנים הכי נוצצות שלה. הוא גדל במועדון ושיחק בו עשר שנים, כולל דאבל ועוד אליפות וגביע, לפני שעזב לתקופה פחות מוצלחת בפולין. מאז הוא עבר לא מעט קבוצות, כולל קאמבק לאקסית, אבל לא הצליח לחזור לרגעי התהילה. היום, בגיל 35, ובעיצומו של משבר הקורונה הוא יכול להסתכל לאחור אל אותם ימים בערגה וגם קצת געגוע ואולי להצטער על מה שיכול היה להיות.
ב-2012, בשיא הקריירה שלו, חתם ברוכיאן בפולוניה ורשה, אבל עוד לפני כן הוא היה קרוב לחתום בליגה הספרדית. "לי ולברק יצחקי היה סוכן משותף שרצה לקחת אותנו למאיורקה", הוא מספר, "אני והוא למדנו ספרדית והחוזה אומר שאם אנחנו נמכרים יחד, השכר גבוה יותר. היה לנו משחק נגד בני סכנין ובדרך למשחק התקשר סוכן מספרד ואמר לנו שאסור לנסוע למשחק. הסברנו לו שיש משחק חשוב ואנחנו חייבים לשחק. הסברתי לאיציק קורנפיין (מנכ"ל בית"ר ירושלים באותה תקופה) שאנחנו לא יכולים לשחק כי אנחנו אמורים לחתום ויש חשש שנפצע. קורנפיין ענה: 'כבר שבועיים מורחים אתכם'".
הדרמה באוטובוס נמשכה. "אמרתי לברק (יצחקי) שאני חייב לרדת מהאוטובוס, פחדו שנפצע, אבל רצינו לשחק את המשחק", המשיך ברוכיאן, "בכל זאת, זה בית"ר נגד סכנין. ברק כבש בתוספת הזמן ונגמר תיקו. יצחק שום, ששמע שהסוכן מדבר איתנו, לא היה רגוע איתנו: 'איך אני יכול לנצח משחק שהשחקנים שלנו רוצים לרדת מהאוטובוס ולחתום במיורקה?'. בסוף זה נפל בגלל כסף. דיברנו עם דודו אוואט שהיינו איתו בקשר מהנבחרת, הם הציעו 2.2 מיליון יורו על שנינו ובית"ר רצתה יותר".
מאיורקה לא הייתה היחידה שלטשה עיניה לכיוונה של הקשר המחונן שגדל בירושלים וסוכנים רבים התקשרו אליו לעיתים קרובות: "בדיוק חתמתי על חוזה גדול בבית"ר ירושלים והתקשר אליי אחי הגדול. 'דודו דהאן רוצה לדבר איתך'. התקשרתי לדודו והוא אמר לי שיש לו קבוצה שמציעה לי שכר של 400 אלף יורו לארבע עונות בבלגיה, עניתי לו שאירופה זה בירושלים. אמרתי לדודו לחפש לי קבוצה בספרד. רק בשביל הליגה הספרדית הסכמתי לעזוב את בית"ר".
תקופה קצרה לאחר מכן הגיעה הצעה נוספת: "משה דמאיו התקשר אליי ואמר לי 'יש לי בשבילך הצעה מטורקיה'. חצי מיליון יורו לעונה, עסקה של החיים. לא ידעתי איך להוריד אותו מזה. סיפרתי את זה למשפחה, הלב שלי אמר לי שאני לא יכול לעזוב את בית"ר, המשפחה שלי ביציע. אני בא להופיע מולם בכל משחק. הרגשתי שיש לי זמן לאירופה. דמאיו התקשר למחרת ואמרתי לו: 'מה ההבדל בין דולר ליורו? אני מרוויח כאן המון כסף ואני המלך'. הוא אמר לי 'תהיה בריא ובהצלחה'. פגשתי אותו לפני כמה חודשים ונזכרנו בסיפור הזה. הוא אמר לי שבגלל המשפט שאמרתי לו הוא שיחרר והבין שזה לא יקרה".
בסופו של דבר כאמור ברוכיאן עבר לפולוניה ורשה, אך שב במהרה לישראל. המעבר לבית"ר ירושלים, קבוצתו נעוריו היה מתבקש, אך הדברים לא היו כל כך פשוטים. "מכבי תל אביב רצתה פליימייקר, אני וגילי ורמוט היינו ברשימה הקניות. אמרתי לאבי נמני (סוכנו דאז) שאני רוצה לחזור לארץ. שוחחתי עם ברק יצחקי (שחקן מכבי תל אביב באותם ימים) ואמרתי לו שאני רוצה לחזור רק לבית"ר. הוא אמר לי: 'מה יש לך? זה משכורות של ארקדי גאידמק וג'ורדי רוצה אותך'. בסוף זה נפל בין סוכנים".
בסופו של דבר הצטרף ברוכיאן לב"ש, אבל לא לפני שעשה כמעט הכל כדי לחתום בבית"ר: "התקשרתי לאיציק קורנפיין, שהיה האיש החזק בבית"ר וביקשתי שכר נמוך בהרבה מהרגיל. הוא הסביר שאין לו כסף. קורנפיין התקשר לראש העיר וביקש ממנו לעזור כדי להחזיר אותי. אנשי עסקים נרתמו, אבל זה לא היה אפשרי. קורנפיין הציע לי 4,000 דולר כי הוא היה צריך לשים ערבות בבקרה. נסעתי לבאר שבע וידעתי שאני הולך לחתום כי לא הייתה ברירה".
