בואו נודה באמת. בית"ר ירושלים לא הייתה יורדת ליגה גם אם הייתה מפסידה אמש (שני) במושבה להפועל תל אביב. נכון, זכינו לדרמה בלתי רגילה ב-1:2 ואם התוצאה לא הייתה נגמרת כך התקשורת לא הייתה מרפה מהרעיון שהצהובים שחורים מועמדים לירידה. בית"ר וירידה אלו שתי מילים שהחיבור שלהן מייצר דרמה מטורפת, אבל אל למ.ס אשדוד להוריד רגל מהגז, כי הרבה יותר הגיוני שתחלוף על פני הפועל רעננה מאשר על פני בית"ר.
לנו, בתקשורת, אין בכלל בעיה לייצר דרמה ומתח לפני כל משחק וכך היה גם אמש. לדעתי, פרט לגמר גביע המדינה ב-15 במאי, לא נותרו עוד משחקים רלוונטיים ויסלחו לי המתמודדות על המקום השני והשלישי ואלו שנאבקות נגד הירידה. הפועל ת"א נגד ביתר ירושלים - ערב הבחירות לממשלה - זה הסיפור הגדול האחרון.
לפני שנדבר על הדברים הדחופים באמת, ננתח את ה-1:2 של בית"ר. בסה"כ זה היה משחק מאד חלש, במחצית הראשונה ראינו קצת מהפועל ת"א, במחצית השנייה קצת מהירושלמים, וזהו. הוכח כבר, שמי שמשחק בלי חלוץ לא יכול להבקיע וההימור בהחלט השתלם, כי פרדי פלומן הוא אחלה שחקן, אבל בטח שלא חלוץ מרכזי. אנתוני וראן, גם כשהוא לא בכושר, הוא חלוץ אמיתי ומעבר לזה שהוא יותר "גולר" מהרכש שהגיע מהפועל חדרה, הוא גם עושה עבודה של חלוץ. כניסתו במחצית השנייה והזזתו של פלומן לשמאל הביאה את הניצחון, וגם כמובן חולשתה של הפועל ת"א במחצית השנייה שהלכה אחורה שלא בצדק. השופט זיו אדלר שפט בסדר גמור פרט לטעות אחת קריטית, שלמזלו לא השפיעה על תוצאת המשחק: הכשלה ודאית ברחבה של אוראל דגני על אופיר קריאף.
ועכשיו לבית"ר, שמייצרת כותרות אין סוף. שימו לב מה קרה רק אתמול: ביום של משחק גורלי נגד הפועל ת"א השנואה, שזה סיפור בפני עצמו, דן איינבינדר הרשה לעצמו באימון המסכם "לצאת" על ניסן יחזקאל וחבריו, ולהגיד בעצבים שהקבוצה לא עושה כלום ולא מוכנה. ההחלטה לא לתת לו לשחק מוצדקת.
אלי אוחנה ויוסי בניון מדברים על חלוקת התפקידים בעונה הבאה, משה חוגג הבעלים מודה בטעויות שעשה ומדבר על השניים, האוהדים מאיימים על השחקנים שאוי להם אם לא ינצחו, אחרת הם יצטרכו לברוח מהארץ, וכל זה ביום אחד, יום של משחק. תכפילו את הידיעות על בית"ר ב-365 ימים ותקבלו טירוף מוחלט.
בקבוצה, שהבעלים החדש שלה השקיע העונה למעלה מ-50 מיליון ש"ח וזה מצבה היום, הכישלון צועק לשמים. טוב אמר חוגג שנעשו הרבה טעויות שגם הוא אחראי להן, ומה שנותר כעת זה לתקן את אותן טעויות, כי מי שחוזר על טעויות הוא טיפש. אני משוכנע שחוגג לא כזה ובעזרת אוחנה ובניון יידע סוף סוף להוציא את בית"ר לדרך חדשה.
אל תשלו את עצמכם, גם עם תקציב גדול ועם שני "הטאלנטים" לא יהיה פשוט לבית"ר. חוגג רוצה אליפות, הוא חולם על ליגת האלופות. להגיד זה הכי קל, לעשות יהיה מאד קשה, כי בית"ר במתכונת הנוכחית חייבת להיפרד מחצי סגל, כמעט כל הסגל היה בושה וחרפה העונה, אבל אי אפשר להחליף סגל שלם. לכן הבחירות של אלה שיגיעו והפרידה מאלה שיעזבו מצריכה המון מחשבה.
בניון לא היה מעולם מנהל מקצועי, אבל הוא לפחות בא מהמגרש כאחד השחקנים הגדולים בישראל אי פעם. הזווית שלו, יחד עם תוספת של אוחנה המייעץ, צריכה לצמצם למינימום את ההחלטות הלא טובות, והעונה היו המון כאלה, בלשון המעטה, מה שהביא את המועדון לסחרור. לא כל שחקן שנחשב לטוב על הנייר מספיק טוב כדי לשחק בסיר הלחץ שנקרא בית"ר ירושלים, שחקן של בית"ר, מעבר ליכולת מוכחת על המגרש חייב להיות עם אופי יוצא מן הכלל, לנטרל רעשים ולהבין שעשרות אלפי אוהדים ברחבי המדינה לא סולחים על טעויות. האוהדים של בית"ר הם התובעניים ביותר והמשפיעים ביותר על השחקנים, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בארץ.
קחו למשל את מה שעשתה מכבי תל אביב בעידן מיץ' גולדהאר. היא הביאה אירופאים לתפקידים המקצועיים וסגרה הרמטית את קרית שלום, משהו שלא יכול לקרות בחיים בבית וגן. אם רק ינסו לסגור אותו, למען הענקת שקט לשחקנים והמאמנים, זה יביא לטירוף מוחלט שאף אחד בבית"ר לא יוכל לצאת ממנו, גם לא חוגג בניון ואוחנה. לכן, המחשבה הראשונה כבר מהיום היא את מי משחררים ועל אילו שחקנים הולכים למאבק מול מכבי ת"א ואולי גם מכבי חיפה בדרך חזרה לצמרת הכדורגל הישראלי.
הבכי של בניון אתמול הביע לדעתי את אהבתו הגדולה לקבוצה. הוא כנראה חשש מירידת ליגה והאקט הזה, מיד אחרי הניצחון כלל בתוכו גם שמחה על התוצאה וגם הדאגה לבית"ר בתפקידו החדש. בזמן הקרוב תהיה עליו אחריות כבדה, הוא מכיר מצוין את כל שחקני הליגה, ויצטרך לבחור בפינצטה את הטובים ביותר. קודם לכן, ואולי חשוב יותר, הוא יהיה חייב להמר על המאמן הטוב ביותר עבור בית"ר. הימורים שיכולים להיות סקנדל או פסטיבל.
במקרה של הצלחה, יוסי בניון יהיה מלך ישראל, במקרה של כישלון הוא יבין על בשרו מה זה תפקיד בכיר בבית"ר ירושלים. זה הרבה יותר קשה מכל מועדון בו היה כשחקן. אם ההתנהלות של בניון ואוחנה תהיה כפי שהיו שחקנים, בית"ר תתמודד על האליפות בשנים הקרובות. אם לא, שוב תמצא את עצמה באותו מקום. בכל מקרה, גם אם לא יצליחו, אני מתחנן, אל תזכירו את אלי טביב חולה הפרסום.
