גל אלברמן הוא עוף קצת מוזר בכדורגל הישראלי. לא הרבה היו שורדים את הסערות שהוא עבר בקריירה שלו, אבל בדרכו הייחודים, השקטה, נטולת הפוזות, הוא שרד קריירה של 19 שנים בהן עבר במועדונים הכי גדולים בישראל. וזה עוד בלי לדבר על כך שבמקום להעלות תמונות לאינסגרם או לשחק שש-בש בחדר ההלבשה, הוא מעדיף לקרוא ספר. כעת אלברמן צריך להתמודד, אולי, עם האתגר הכי גדול בקריירה שלו: הפרישה. בראיון לשי האוזמן הוא מספר על התכניות שלו לעתיד, השינוי הגדול שעברה מכבי ת"א והכישלון במכבי חיפה.
"אני רוצה להיות מאמן", מכריז אלברמן, "אני לא יודע מתי, אבל יש בי משהו בפנים שאומר שאני חייב לנסות. לא אתפתה לעשות את זה מוקדם מדי. צריך לראות מה המסלול שמתאים לי והכי רלוונטי בנקודת הזמן הזו עבורי. הייתי רוצה להיות חרוץ כמו פאקו, קר רוח כמו אוסקר, לדעת כדורגל כמו פאולו סוזה, להיראות כמו יוקאנוביץ' ולהיות משכנע כמו פיטר בוס (צוחק). אני מאוד אוהב כדורגל דומיננטי, כדורגל אמיץ, כדורגל יוזם. יכול להיות שאצטרך לעשות התאמות. זה תלוי באיפה אני אעבוד".
בספרו, "6", מספר אלברמן על המשבר הכי גדול בקריירה שלו, ואיך הצליח להתאושש ממנו: "בגרמניה עברתי שלושה ניתוחים. היה לי ביטוח פרטי שעל פציעה גודעת קריירה אני זכאי לפיצוי של כספי של מיליון יורו. באותו זמן שקלתי בכושר ראש אם להפעילו. לא היו לי הצעות, הקבוצה הגרמנית הודיעה לי שאני לא בתכניות. הרגשתי שאני גמור. זה הבור הכי עמוק אליו נקלעתי והייתה התלבטות מאוד גדולה. באותו זמן, המטרה הייתה לחזור להתאמן ולהיות שחקן מקצוען. במשך שנה התאמנתי לבד. לא הצלחתי להיכנס למסגרת קבוצתית באימונים, שלא לדבר על משחקים".
אחרי גרמניה, אלברמן חזר לישראל, וחתם במכבי ת"א. אבל אחרי שנה במועדון הוא שוב חווה התמודדות, הפעם עם קבוצה שמחפשת להיפטר ממנו: "הייתה תקופה מטורפת. ההפך הגמור ממכבי ת"א של היום. זה לא יכול לקרות בקבוצה מקצוענית. לא הבנתי מה היה האינטרס לנתק אותי מהקבוצה. יכול להיות שניסו לייאש אותי, לשבור אותי, להתיש אותי. הייתי תחת חוזה גבוה. אולי בכל זאת אפשר להיפטר ממני ולחסוך כמה משכורות. היה קשה להכיל את הרגע הזה. אשתי הייתה בהלם. אחד הטיפים שקיבלתי מפסיכולוג הספורט שעבדנו איתו במכבי ת"א הוא לדעת לא להיעלב. זה ביזנס. צריך לדעת לנתק את הרגשות".
חלק גדול מהקרדיט במכבי ת"א, לפי אלברמן, מגיע לג'ורדי קרויף: "הוא שינה את מכבי ת"א. היא הפכה להיות יותר מקצוענית. הוא הביא GSP, צוותים גדולים יותר. גם דברים קטנים לגבי התנהלות תקשורתית. בפעם הראשונה נתקלתי באדם שלא מאפשר הכנסת טלפונים לחדר ההלבשה וזה משהו שקבוצות ישראליות עושות גם היום. למדתי אצלו לשחק כדורגל מודרני. למדתי איך קבוצה שמחזיקה 70 אחוז בכדור אמורה לשחק. לא האמנתי שהוא יכול לעשות מהפכה כזו במכבי ת"א".
גם בתחנה הבאה שלו, מכבי חיפה התמודד עם קושי - סרט הקפטן נלקח ממנו, בשל לחץ של האוהדים: "זה פוגע, אין ספק. אבל אני טוב בסיטואציות האלה. אני לא איש של מלחמות. אני מקבל כל סיטואציה באהבה. זה הוביל אותי למקומות טובים, גם אם נפגעתי, בחרתי בפתרונות שישרתו את הקריירה שלי. חיפה צריכה למצוא את האנשים הנכונים כדי לחבר את הקבוצה. היא לא רחוקה ממכבי ת"א מבחינת המעטפת. לשחקנים בחיפה לא חסר משהו. ספורט הוא לא כימיה, הוא לא מדע מדוייק. זה לא פשוט כמו שכולם חושבים".
אלברמן גם סיפק דוגמא לחבר לדרך שלא צלח את ההתמודדויות כשחקן כדורגל: "גדלתי לצד ראובן עובד לאורך כל השנתונים של הנבחרות הצעירות. הוא כישרון טהור. דברים השתבשו בדרך. לא הייתי לצידו ברגעים הפחות טובים, אבל את הכישרון ראיתי בעיניי וזה משהו באמת יוצא דופן שאני לא נתקלתי בו. אני מניח שהייתה קבלת החלטות שגויה, מוסר עבודה לקוי והתמודדות עם קשיים שהוא לא ידע להכיל אותם וזו התוצאה הסופית".
אלברמן מעולם לא היה שחקן אגואיסט, אבל הוא מודה שהחלטה אחת הקריירה הוא לקח ממניעים אגואיסטיים: "מסכים שההחלטה לא להגיע לנבחרת הייתה סוג של אנוכיות, אבל זה היה מהלך עבור המשך הקריירה שלי. שיחקנו באירופה שלוש שנים ברצף. לוח הזמנים הוא בלתי אפשרי. שיחקתי 60 משחקים כל עונה. לא היה לי זמן להתאושש. יכול להיות שכן הייתה החלטה אגואיסטית".
