״חם והלב צמא לשיר אהבה,
מבקש שלוה, מחכה למוזה הטובה
אך זה לא בא, שוקע מאבד תקוה״
(עוד לילה; הדורבנים)
ג׳ון אוגו אחד השחקנים הגדולים בתולדות הפועל באר שבע הודיע על עזיבת המועדון אחרי 5 שנים, שהרגישו לנו, האוהדים, כמו 30. לאט לאט, דור הנפילים שזכה בשלוש אליפויות עוזב, ובקרוב, מהקבוצה האדירה ההיא, שהגיעה לשיאה בערב חורפי קריר בסאות׳המפטון ישארו רק זכרונות.
אתחיל מהסוף. שיר השחקן של ג׳ון אוגו - כאילו נכתב עליו באמת. חם - אין שחקן יותר חם מזג מג׳ון. מבחינתו, דין גביע הטוטו כדין משחק אליפות. הוא ווינר והוא תמיד רוצה לנצח, אבל יותר מהכל הוא חייב אהבה, מוזן ממנה. חייב לקבל את האהבה בחזרה בכדי להמשיך בדרך שלו.
ואכן, מעבר להיותו אחד משלושת הזרים הגדולים בתולדות המועדון מבחינה מקצועית, הוא גם היה אחד השחקנים הכי אהובים על הקהל, שהראה לו את אהבתו אליו בכל רגע, מהנחיתה בארץ ועד סיום דרכו בקבוצה.
בהרבה מקרים שחקנים מגיעים לארץ עם שמות מפוצצים, בעלויות גבוהות ומתגלים כפלופים. אין צורך להזכיר שמות כי הם ידועים. לעיתים רחוקות, קורה ההיפך. שהזול שווה המון. ששחקן מגיע אלמוני, בעלות מינורית יחסית ואחרי כמה שנים נכנס להיכל התהילה של הכדורגל. ג׳ון אוגו הוא אחד מאותם מתי מעטים, אלו שהגיעו בשקט, בתקופה קשה בקריירה שלו, לנסיון אחרון אולי להגיע לרמות שהוא ציפה מעצמו, והצליח להפוך לאחד הגדולים שלבשו אי פעם את חולצת המועדון.
לא כל שחקן מסכים להגיע למבחנים. אגו ושחקני כדורגל צועדים יד ביד מאז המצאת הכדור. הרבה פעמים שחקנים חושבים שאם הם נבחנים זו ״פחיתות כבוד״ והם מעדיפים לנסות אופציות אחרות. המועדונים, מצידם, רואים שחקנים כאלו כנחותים והרבה פעמים, אחרי המבחנים מבינים למה השחקן הסכים להגיע בלי חתימה. אבל שוב, כאן זה לא המקרה.
את המשחק הראשון שלו בב״ש עשה אוגו בווסרמיל, בגביע הטוטו, כנבחן, תוך כדי שהוא מקבל כפיים על כל מסירה משל היה ילד שעלה מהנוער. ההחלטה של הצוות המקצועי בראשות אלישע לוי לתת בו אמון באותה התקופה זו אחת ההחלטות הכי טובות שלהם בשלוש השנים במועדון. מבחינה מקצועית - השילוב של אוגו כחלק מהשילוש הקדוש של קשרי אמצע מהמושלמות שידע הכדורגל הישראלי יחד עם הובאן וראדי, גרם לקבוצות היריבות לסבול, למגנים של הקבוצה חופש פעולה, לבלמים חופש עבודה ולאוהדים להיות רגועים קצת יותר.
אוגו הוא פורץ דרך, מוביל דעת קהל. גלדיאטור. גבר "של פעם״. שחקן שלא מעניינת אותו ההיסטוריה הלוזרית של המועדון, אלא ההווה שיכול להיות ווינרי, אם רק כולם יאמינו לו. משחקני האולד סקול האחרונים, כאלו שבדור החדש של הכדורגלנים שנולדו אחרי באג 2,000 כבר יהיה קשה למצוא, בטח בהעברה חופשית.
אין אוהד של באר שבע שלא זוכר את התקופה של שידורי לייב באינסטגראם ב-02:00 בלילה בשבוע שלפני האליפות הראשונה. קיימת את מה שהבטחת ולא נשכח לך את זה. כמובן, אי אפשר גם לשכוח, ולחייך בכל פעם כשנזכרים בערגה במופע הריקודים שלו בעלייה מהמחצית משחק האליפות מול מכבי ת"א ב-2017 על רקע שירת ״אוגו מת״, כשהקבוצה בפיגור.
כמה שבועות לפני אותו משחק, אוהדי מכבי ערכו סרטון בו הם מבקשים מאיגוד השופטים להוציא לו יותר כרטיסים צהובים. אוגו ראה את הסרטון, צחק, שמע את השירה, חייך, נשאר שמח ומפוקס, 88:19 והופ, אליפות שנייה.
אז תודה ג׳ון, על זה שלימדת אותנו שלהיות זר זה לא אומר שחייב להיות מנותק מהקהל, גם בצד מקצועי וגם מחוץ למגרש. הבטחת לפצות אותנו על גמר הגביע ופיצית ב-3 אליפויות, כשבכל אחת מהן היה לך חלק מקצועי משמעותי מצד אחד, ואישי מצד שני. אין ספק, שתמיד ידעת לתרגם את הרצונות של הקהל למעשים בשטח. לך לך ג׳ון, אולי תחבור לטוני בטורקיה, אולי תשעשע את העשירים בסין, תעשה מה שטוב לך. לאן שלא תפנה, תדע תמיד שיש לך בית חם בבאר שבע לכל החיים.
בעידן הציניות, ג׳ון אוגו הוא זר שכל אוהד חולם שיהיה אצלו בקבוצה. שחקנים יקרים, לא ביקשנו מכם כלום, תנצחו, תפסידו, תצאו לבלות אחרי הפסדים, תאכלו פחמימות שעתיים לפני משחק אבל כשאתם במגרש - תלמדו מאוגו. תנו 100% בכל רובד אפשרי של המשחק. גם בשביל האוהדים שימחאו לכם כפיים ויעריכו, אבל בעיקר בשביל עצמכם.
