בכל יום זיכרון זה מכה בי מחדש. אני רואה את הסרטים, עומד בצפירה ורואה את הפנים שלו מולי. בדרך כלל כשבן אדם נופל, כולם אומרים שהוא היה נורא אהוב, אבל עופר ג'רבי ז"ל היה באמת משהו יוצא מן הכלל. עברו 15 שנים מאז אותו מקרה, אבל אני זוכר שבגילנו לא היה מישהו אהוב יותר ממנו ביבנה. בגלל האופי הכובש, בזכות המראה והודות לכריזמה, הוא היה חבר, שאי אפשר לשכוח.
את עופר אני מכיר מאז שאני ילד. המשפחות שלנו בקשר הדוק, אני חבר טוב של אחיו ועופר שיתף איתי פעולה במכבי יבנה. הוא היה השוער ואני שיחקתי בתפקידי התקפה. בלי קשר למה שקרה על הדשא, עופר היה המנהיג, זה שתמיד נמצא במרכז, שמבקשים להתייעץ איתו ורוצים להיות בחברה שלו. אני זוכר שהוא היה אהוב מאוד, בגלל המראה החיצוני שלו, בנות היו מדברות איתי כדי שאני אעזור להן להגיע אליו.
לקראת הגיוס עופר החליט לעזוב את הכדורגל ולהתגייס לגבעתי, בדיוק כמו אחיו. הוא היה מורעל כזה. אני הלכתי לכיוון הכדורגל והוא חשב על הקריירה הצבאית. כששיחקתי בבית"ר ירושלים בגיל 18, נפגשנו ברחוב ביום כיפור ודיברנו במשך שעות רק אני והוא. עופר היה חבר ילדות כזה, מהאלה שתמיד אתה שמח לראות.
אני תמיד חשבתי שאני מעביר את הזמן בכדורגל ולא אגיע לגדולות, אבל הוא מצדו אמר שהוא לא מופתע מזה שאני בבית"ר י-ם. עופר נורא האמין בי מההתחלה, למרות שאני פקפקתי ביכולת שלי. הוא סיפר לי שיש הרבה אוהדים שמשרתים איתו ואני הגאווה שלו, וזה תמיד עשה לי טוב על הלב.
במהלך השירות הצבאי שלו קרה אותו אסון, שלא יוצא לי מהראש. עופר נפל במהלך מבצע צבאי של חטיבת גבעתי בשכונת זיתון ברצועת עזה. במהלך האירוע עופר פיקד על צוות לוחמים כאשר בשלבי סיום המבצע, הנגמ"ש בו נסע עופר וחמשת חייליו, ספג פגיעה ישירה של טיל אר פי ג'י, מה שגרם למותם.
אני זוכר שהחברים שלי בישרו לי על המקרה והיינו שבורים לגמרי. ירדו לי דמעות באותו רגע. זו הייתה הפעם הראשונה שמשהו כזה קרה למישהו שאני מכיר מקרוב, ולא הצלחתי לעכל את זה. השכול תמיד מרגיש כמו משהו רחוק, אבל כשזה מגיע אליך, אתה אף פעם לא מוכן.
מאז, מאוד חשוב לי ולקרובים שלי שהשם שלו ייזכר. כל דבר שיכול להנציח את השם שלו ואת הערכים שאפיינו אותו, ממלא לי את הנשמה. כך למשל ב-2006 הוזמנתי למשחק ראווה לזכרו שנערך בין חבריו של עופר לבין קבוצת הנוער של מכבי ת"א. הייתי בזמנו שחקן בבית"ר י-ם, אבל כולם הכירו אותי ושמחו שהגעתי.
אני זוכר שלמרות שמדובר היה במשחק ראווה, מכבי לקחה אותו מאוד ברצינות והובילה 0:3 כבר אחרי כמה דקות. זה איכזב אותי להפסיד ואני זוכר שתוך כדי המשחק הרגשתי, שכולם מצפים ממני להציג יכולת גבוהה. הרגשתי שאני מאכזב את המשפחה שלו ולכן לקראת סיום משחק הראווה עשיתי איזשהו מבצע אישי בסיומו הצלחתי לכבוש.
נכון, זה היה רק משחק ראווה, אבל משהו בי הרגיש צורך לעשות משהו קטן לזכרו. היה חשוב לי לעשות משהו שיביע את ההערכה שלי אליו.
גם לאחרונה אני ושלומי אחיו, רצינו לפתוח מגרשים ביבנה לזכרו, מה שלא צלח בסופו של דבר. בכל יום זיכרון חשוב לי ולסביבה שלי שעופר ייזכר. הוא תמיד עובר לי במחשבות ואני זוכר את האיש המדהים שהיה, וגם את האנשים שהוא ציווה על כולנו להיות.
עופר ג'רבי ז"ל נפל ב-11 במאי 2004. יהי זכרו ברוך.
