בגיל 33, אוהד לויטה אולי מקבל סוף סוף את הקרדיט המגיע לו. "היו כמה מאמנים בקריירה שהיתי צריך לשכנע אותם שמגיע לי לשחק", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט אחרי שנה בה הפך לשחקן הרכב בפועל באר שבע, וקיבע את מעמדו כאחד השוערים הבכירים בישראל. גם את ברק בכר הוא היה צריך לשכנע. זה לקח קצת זמן, כחצי עונה, אבל מאז שהשוער בן ה-33 נכנס לשער בתחילת פברואר, היה קשה מאוד להוציא אותו משם.
"קשה לשבת על הספסל אבל קיבלתי את זה בהתחלה מתוך אמונה שאני אעבוד קשה ואצליח. היו לי עוד הצעות בליגת העל, אפילו להיות שוער ראשון, אבל בסופו של דבר אני חושב שהפועל ב"ש זה מועדון מתאים לי גם מבחינת סגנון. הייתה לי חוויה טובה שם, הרגשתי חיבור. הייתי חייב את הצ'אנס הזה לעצמי", סיפר לויטה.
להרוש היו שני משחקים טובים בנבחרת, חשבת שהוא יחזור לשער גם בב"ש?
"שמחתי שהיו לו שני משחקים טובים, זה לא קל אחרי הרבה זמן שלא משחקים. בתוך המועדון הייתה הרגשה ברורה שאני אמשיך לשחק גם אחרי הפגרה הזאת. תמיד חובת ההוכחה היא עליי. ידעתי שאמשיך לשחק ושאני צריך להיות טוב כדי שאוכל להמשיך הלאה".
וזה הפתיע אותך?
"לא, כי אני יודע עם מי יש לי עסק. הצוות היה מאוד אמיתי איתי כל השנה. גם כשלא שיחקתי, גם במשך התקופה האחרונה שכן שיחקתי, משחקים יותר טובים, ופחות טובים. ידעתי שמעריכים אותי ושאני יכול לסמוך על זה שאני אמשיך הלאה".
לך ולהרוש יש היסטוריה. בפעם הקודמת הוא הגיע על חשבונך למכבי נתניה ועזבת. עובר בראש שעכשיו הגלגל הסתובב?
"לא היה באמת משהו ביני לבין אריאל. מה שהיה לי זה היה מול מכבי נתניה והרבה גם ביני לבין עצמי. היה לי הרבה כעס, אבל עברו חמש שנים. זה עשה לי רק טוב בסופו של דבר. הגעתי למועדון מצוין כמו מכבי חיפה, ועכשיו הגעתי למועדון גדול כמו הפועל ב"ש אז בסופו של דבר דברים הסדרו. ביני לבין אריאל יש יחסים טובים, אני מאחל לו המון בהצלחה במשחקים הקרובים וזהו. אני מסתכל בסופו של דבר על עצמי ורוצה להצליח. עברו כבר המון המון מים בנהר מאז".
ההופעה הראשונה של לויטה בבוגרים הייתה לפני 16 שנה. מאז הוא הספיק לשחק בליגה הראשונה בהולנד ובקפריסין, היה חלק מסגל הנבחרת כמה וכמה פעמים ועבר ארבע עונות במכבי חיפה, אבל לא הצליח למצב עצמו בצמרת השוערים בישראל עד העונה.
"אני לא נכנס לזה. אני דווקא כן מרגיש מוערך. זה שעכשיו לא כותבים את זה כל שני וחמישי, אז לא כותבים. אף פעם לא חיפשתי את זה. אני נבוך מזה שאני יושב פה איתך. זה שמישהו אחד יכתוב ככה או מישהו אחר יכתוב ככה זה לא הופך את הדברים לנכונים. אני יודע אם הייתי טוב במגרש, אם עשיתי פעולה נכונה. מבחינתי להישאר בעבודה עצמה, בעשייה עצמה, בתיקון, בשדרוג. זה מה שמניע אותי, לא המסביב".
לא מבאס שלא נלקחת בחשבון לנבחרת?
"נבחרת ישראל זה חלום של כל אחד. הייתי שם כמה פעמים, וזו חוויה הכי כיפית שיש מבחינת כדורגל. יש בנבחרת שני שוערים מצוינים שהוכיחו את עצמם ושוער שלישי צעיר שעשה עונות טובות בשנים האחרונות וכנראה שיש ראייה קדימה. אני לא בטוח שהייתי צריך להיות מזומן בזימונים האלה".
אתה לא כדורגלן טיפוסי
"אומרים לי את זה הרבה. אני משתדל להיות מי שאני, לא לאבד את הערכים שלי. בסופו של דבר, בסיום הקריירה הילדים שלי יראו את הראיונות מפעם, או משחקים שלי מפעם ואני רוצה לשדר להם את מה שאני באמת ואת מה שהייתי רוצה שהם יהיו. זה, אולי, הדבר הכי חשוב לי".
היית ארבע עונות במכבי חיפה. מרגיש שהשארת חותם או שהיית רוצה להשאיר חותם משמעותי יותר?
"היו הרבה מאמנים שהתחלפו, כל פעם הייתי צריך להוכיח את עצמי מחדש. אולי, כשמאמן חדש מגיע אז אני לא השוער שישר קורץ לו, הסקסי. אני לא נכנס לסיבה למה".
לא חירפן אותך ששוער כל כך צעיר כמו עומרי גלזר עומד בשער במקומך?
"היה לי קשה עם זה, אני לא אשקר, אבל הכל הוביל בסופו של דבר לדברים טובים. שנה שלמה לא שיחקתי. אני חושב שאולי זה אף פעם לא קרה לי בקריירה, אולי רק בשנה הראשונה שלי בחיפה. הרגשה קצת של תסכול, אבל שמתי את זה מאחוריי. בסופו של דבר היה לי כיף בחיפה. זה מועדון ענק שאני אוהב וממבד וזה הגיע לסיום בזמן הנכון".
את העונה הקשה האחרונה, יעדיפו בב"ש לשכוח כמה שיותר מהר. לויטה, לעומת זאת, כמו שעשה כל הקריירה, מנסה להסתכל על המציאות קצת אחרת. "זאת הייתה עונה קשה, אבל קבוצה עם חדר הלבשה פחות טוב הייתה מתרסקת. אני חושב שכולם התיישרו להצלחה של המועדון ובסופו של דבר השגנו את המטרה שלנו. נכון שהיא לא הייתה אותה מטרה מתחילת העונה, אבל עשינו שינויים בדרך", ניתח השוער.
"זאת שנה לא פחות חשובה בשביל הפועל ב"ש מאשר האליפויות", הוא ממשיך "כי שנה לא טובה אחרי שלוש שנים טובות יכולה לתת לנו בוסט קדימה. קובי בראיינט פעם אמר שהדרך היחידה שלו להגדיר את יום שני ככישלון זה אם ביום שלישי הוא לא עשה שום דבר כדי להשתפר מזה. ואם אנחנו ניקח את השנה הזאת ונסתכל עליה בראייה כזאת, נביא את עצמנו למצב יותר טוב בשנה הבאה, נשמח את הקהל שלנו כל משחק ונשחק בדרך שבה אנחנו רוצים וגם תביא תוצאות, אז לא הייתי מגדיר את השנה הזאת ככישלון".
"אנחנו חייבים לעשות את זה, חייבים ללמוד מזה, חייבים להפיק את הלקחים. לי אישית היה מאוד קשה כשהפסדנו פעמיים רצוף בטרנר בלי להבקיע, הייתה איזושהי הרגשה שמשהו קרה. בסופו של דבר חלק מהעניין של שנה הבאה זה להחזיר לעצמנו את ההרתעה בטרנר, להחזיר את האחוזים הטובים בבית. מעבר לזה, אנחנו צריכים לעבוד על הרבה דברים מקצועיים וגם מנטאליים".
אתה יכול להבטיח שהעונה הייתה מעידה חד פעמית?
"אני יכול להבטיח שאת הרעב, את הנתינה על הדשא ואת הניסיון לתת את כל מה שיש לנו, ניתן לקהל. מעבר לזה, אין הבטחות בכדורגל".
