הפועל באר שבע כבר מזמן לא המאמי הלאומית. מדובר במועדון שעשה שינוי עצום, שיודע להתכונן ולהתמודד מול כל תרחיש. הוא הפך להיות מועדון שיודע לסבול, להיאבק ולשמוח מהתוצאה, גם כשהכדורגל לא מבריק במיוחד. הפועל באר שבע תזכה באליפות הזו כשאף אחד משחקניה לא מועמד לתואר כדורגלן העונה.
תוך כדי העונה עברה הקבוצה תהליך של חילופי דורות. טוני וואקמה, ג'ון אוגו, מאור מליקסון, בן שהר ובן ביטון הם השחקנים המשמעותיים היחידים מהאליפות הקודמת, והעונה התווספו שחקנים משמעותיים חדשים עליהם יכולה אלונה ברקת לבנות לעונות הבאות. באר שבע רק הוכיחה את כל הדברים הללו במשחק אתמול.
נעבור לביתר ירושלים. הבעלים אלי טביב אמנם הציל אותה מפירוק, הביא את המועדון לציוני דרך לא רעים בכלל, ותקע עם הקבוצה יתד בצמרת. אבל לטביב יש סף כלכלי מסוים, שגם אם הסף הזה נשבר מדי פעם (החתמת אריק סאבו לדוגמא), הוא עדיין לא עומד בסכומים של טרנר, קרית שלום וסמי עופר.
טביב לא יהיה שותף למשחק של הכסף הגדול, והוא ימשיך לבנות את בית"ר על בסיס שחקנים כשרוניים שהגרף שלהם בירידה. רק בזכות האווירה באצטדיון טדי, השחקנים הללו ישנו את פני הגרף כלפי מעלה, כפי שעשו איתי שכטר, עידן ורד וחן עזרא.
ביתר ירושלים הפך להיות מקום בו השחקן הכשרוני, שלא הצליח בקבוצתו הקודמת, יכול להוציא את המקסימום מהפוטנציאל הטמון בו. עם השילוב הזה מדובר בקבוצה שיכולה להתמודד על הדאבל. זו קבוצה שמבקיעה את כמות השערים הרב ביותר (והרי הקהל בטדי, דורש כדורגל התקפי). אבל במשחק אתמול ראינו משהו אחר לגמרי.
אין ספק שהאווירה בטדי סיפקה את הסחורה. האוהדים המקומיים לא אכזבו למשחק העונה הגדול שציפינו לו, אך על הדשא היה דיסוננס מסוים. שחקני בית"ר עלו למשחק בטירוף, וניצלו את האווירה של הקהל בכדי ללחוץ נכון כשצריך. בני בן זקן הפתיע עם שיטת משחק 4-4-2 מעויין, ועם ליהוק של יעקב בריהון מתחת לחן עזרא ואנתוני וראן.
כפי שראינו, בריהון לא רק שמגיש את הבישול לעזרא בשער היתרון של בית"ר, אלא גם היה השחקן שלחץ את ג'ון אוגו, ושיבש לבאר שבע את המשחק המסודר. בית"ר ירדה להפסקה ביתרון מוצדק, כאשר באר שבע אמנם שלטה בכדור, אבל המשחק שלה היה איטי ושבלוני.
במחצית השנייה הוכיחה באר שבע שהיא קבוצה חזקה מנטאלית עם צוות מקצועי ששולט בה ביד רמה. השחקנים חזרו למשחק היטב, וכך הגיע שער השוויון של אלחמיד. כאן נכנס לתוקף החוסן המנטאלי, האמונה, והביטחון העצמי של השחקנים שהפגינו שפת גוף שאומרת "כאן בטדי אנחנו שמים חותמת על אליפות שלישית". כך בעצם מפרקת באר שבע את בית"ר 1:4, כאשר מנגד הצהובים מהבירה ייצגו את ההיפך המוחלט - רפיון, חוסר אמונה והנפת דגל לבן.
שחקני בית"ר יהיו מוכרחים לדעת לשים את המשחק הזה מאחור, מכיוון שביום רביעי הם יארחו את גמר גביע המדינה נגד הפועל חיפה. יהיה עליהם להתנער משני ההפסדים הזהים בתוצאה 4:1 תוך חמישה ימים, אם ברצונם להגיע חדים לגמר ולזכות בגביע.
כמו כן, כאן עולה שאלת השאלות עבור בית"ר - לאן לוקחים את זה מכאן? האפשרות הראשונה היא שכל שחקן שאינו תחת חוזה, ולא עומד בקריטריונים הפיננסיים, רשאי לחפש לעצמו קבוצה ולהמשיך בדרכו. האפשרות השנייה היא לשמור על הסגל הקיים, לחזק נקודתית, ולהיאבק בעונה הבאה על התארים, לא רק כקבוצה טובה על המגרש, אלא גם כמועדון חזק בעל קו ודרך מקצועית לעתיד. ומבחינת באר שבע? היא תמשיך להתפתח כמועדון חזק שרוצה לשלוט בכדורגל הישראלי. קל.
