המשחק אתמול (רביעי) באצטדיון טרנר נפתח עם שריקת הסיום בנתניה, במפגש בו מכבי ת"א ספגה 4:1 ממכבי נתניה. אין אוהד או שחקן בבית"ר ובהפועל ב"ש, שלא יאמר שמכבי ת"א מועמדת עיקרית במאבק על התואר, וכאשר זו מושפלת על ידי מכבי נתניה, הדבר הופך לזריקת מרץ עצומה לשני המועדונים ששיחקו אתמול בבירת הנגב.
האדומים עלו למגרשם הביתי סופג הנקודות בטירוף על מנת להוכיח מי בעל הבית. מהפתיחה, האלופה נראתה מחויבת ומלאת התלהבות כשהפעילה לחץ גבוה על היריבה תוך כדי יצירת דומיננטיות, במה שעזר לה לעלות ל-0:1 כבר בדקה השלישית.
בית"ר כמו בית"ר תמיד חוזרת למשחק וכך גם היום, אבל לא בתוצאה. מרגע הפיגור, הקבוצה מהבירה שלטה בקצב המשחק והייתה ראויה לשער השוויון. אולם ב"ש לא נבהלה ושיחקה כמו קבוצה שמבינה שאנחנו במאני טיים של העונה.
הדרומיים שיחקו כמו קבוצה בוגרת, כזו שיודעת שמהמשחק הזה צריך לצאת עם תוצאה, ולא רק עם מחמאות על סגנון התקפי. כך בהתקפה מתפרצת, ניב זריהן העלה אותה ל-0:2. במחצית השנייה האלופה שיחקה על תוצאה בלבד, במה שמראה שהיא הפיקה את הלקח מהמשחק הקודם בטדי. הניצחון אמש מהווה צעד גדול אל עבר ההיסטוריה שעליה על כל כך מפנטזים בדרום: אליפות שלישית בתום עונה מלאת טלטלות.
ברק בכר הוא מסוג המאמנים שיודע להרגיש את השחקנים שלו. לא סתם ניב זריהן עלה בהרכב על חשבון וואקמה, אותו זריהן שהתמודד עם לא מעט פציעות, חזר והראה כמה קסם טמון ברגליים שלו. התמיכה של המועדון והשקט שנתנו לו השתלם.
ניהול המשחק של המאמן הראה עד כמה הוא למד והפיק את הלקח מהמשחק הקודם בו ב"ש הובילה 1:2 ושלטה במשחק וחזרה לטדי עם נקודה אחת בלבד. בכר לא התבייש לבצע חילופים הגנתיים, כמו הכנסתו של קבהא במקום זריהן כדי לחזק את הקישור, וכן השילוב של ראדי במקום מליקסון, והכל תוך מתוך הצהרה מאוד ברורה: מהמשחק הזה אנחנו נשיג את התוצאה, בכל מחיר.
בכר השלים עם העובדה שאין לו את ב"ש הנוצצת של אשתקד, ואם הוא רוצה לעשות היסטוריה, אז הוא צריך לייצר קבוצה מוטרפת וממושמעת טקטית. כך ורק ככה זוכים באליפות. לא דרך כדורגל יפה בהכרח, אלא דרך מחויבות, התלהבות והמון רצון.
הלקח מתחילת העונה נלמד, ונראה שבכר וב"ש הגיעו מוכנים למשחקי פלייאוף העליון, ממש כמו קבוצה אלופה. מחזור שבו מכבי ת"א והפועל חיפה מפסידות, ובמקביל הפועל ב"ש מנחילה הפסד לבית"ר י-ם, מהווה נקודה מכוננת לעונה כולה. תהיו בטוחים שאם בבירת הנגב יניפו צלחת, הם בוודאי יצביעו על המחזור הזה כרגע משמעותי.
מן העבר השני, בית"ר ירושלים היא האחרונה להניף דגל לבן במרוץ לאליפות. דווקא במשחק בו היא הייתה ראויה לפחות לנקודה, הקבוצה מהבירה חזרה הביתה עם קופה ריקה, שלרגע לא תיגרע מהעונה הנהדרת שעוברת עליה. הצהובים שחורים ימשיכו להיאבק עם המון כישרון וייראו כמו קבוצה מלוכדת עד הרגע האחרון, כזו שתחכה לכל מעידה של ב"ש, ותהיה שם כדי לרדוף אחרי התואר.
האתגר הכי גדול של ג'ורדי קרויף במכבי ת"א
התאריך: 13 באפריל 2012. מכבי ת"א מודיעה על מינוי ג'ורדי קרויף למנהל המקצועי של המועדון. איש המקצוע שעשה עבודה מקצועית כמנג'ר של אא"ק לרנקה הקפריסאית והפך את המועדון למקצועי (ואת דרכו מנחילים את רואים עד היום), הפך למקבל ההחלטות הראשי במכבי ת"א.
קרויף ידע לבחור מאמנים טובים יותר ופחות (פאקו ופאולו סוזה) ופחות (וידיגאל ושוטה), ידע לבחור שחקנים טובים יותר וטובים פחות. אבל יותר מהכל: קרויף ידע לייצר ארגון מקצועי, שהתנתק מכל רעשי הרקע, ארגון נקי וטהור שהתנהל במשברים ובהפסדים. ג'ורדי קרויף, מאמנה של מכבי ת"א, עומד היום בפני האתגר הגדול ביותר מאז הגיע לישראל.
דווקא ברגעים כאלה הוא יצטרך לדעת לייצר את השטח הסטרילי שכל כך חשוב לקבוצה, עליו לדעת לייצר את האמונה אצל השחקנים, ודרכה לייצר את הרצון ודרך הרצון תגיע גם היכולת. מההיכרות האישית שלי איתו, ג'ורדי קרויף רוצה לעזוב את מכבי ת"א עם ראש זקוף, תוך שמירה על אופציית האימון במידה שיחליט כי אימון זו דרכו המקצועית. ההולנדי לא ירצה לעזוב את הקבוצה אחרי שורת הפסדים שייצרו טעם מר, אלא להיזכר כמנצח.
