עד המתקפה האחרונה של בית״ר על פנייתה לכאורה של ב״ש לשחקניה, לא באמת היה מאבק בין שני המועדונים ובאופן ישיר בין שני הקהלים. ולמה שיהיה? הקהל של באר שבע ובית"ר מאוד דומה ביסודו. שני מועדונים שצמחו מלמטה, מאזור הפריפריה של תל אביב כביכול, מערים ימניות עם צביון מזרחי ומסורתי. זו הסיבה שבשנים עברו, למעט ההבדל בצבעים, הם תמיד התחברו.
זה השתנה קצת כשבית"ר הפכה מהקבוצה של העם לקבוצה של תארים, בדיוק כמו שכעת הפועל באר שבע של אלונה הופכת אט אט מהמאמי הלאומית לקבוצה הישגית. זה לא מפתיע, ההפך, זה תהליך טבעי. עם המעמד החדש המועדונים הופכים ליריבים מקצועית, אבל שם זה נשאר. הצעד של טביב עלול להסיט אותו משם ולפתוח חזית גם בקרב האוהדים ביציע.
לפי התחזיות צפויים להגיע לטדי כ-25,000 צופים. אני מעריך שהמספר יהיה מעט נמוך מהתחזית ויסתכם בשתי רבבות, אבל כך או כך מדובר בכמות יפה, כאשר רבבת צופים עתידה להגיע לבירה מבירת הנגב ולהוות כחצי מהכמות באצטדיון המשודרג. דבר שאוהדי בית"ר לא מורגלים אליו.
בזמן שאנשים בירושלים מחפשים כרטיס לגמר הגביע כמו מכורים הזקוקים למנת הסם היומית שלהם, למשחק הכי חשוב שלה בליגה בשנים האחרונות ההיצע הרבה יותר גדול מהביקוש.
איך זה קרה? למה הקבוצה של המדינה, שנהנתה במשך שנים ארוכות מהקהל מספר אחת, לא רק באיכות כי אם גם בכמות, מוצאת את עצמה במשחק העונה מעבירה כרטיסים לאורחת מבאר שבע?
זה לא מפתיע. הכתובת היתה על הקיר זמן רב. המשחק הזה הוא רק אחד מבין רבים העונה, בהם הקהל של בית"ר פשוט לא בא. כלומר הוא בא, אבל ממש לא כמו שהיה כאן בעבר. מבט חטוף על המספרים מגלה שברוב משחקי הבית היו רק כעשרת אלף צופים, כשגם במשחקים מול הגדולות, המספר היה דומה מאוד.
יש לי הסבר. הוא אפילו קצת עמוק. קהל גדול של בית"ר כבר לא מרגיש מזוהה עם הקבוצה כמו בעבר.
חלקם בגלל הבעלים ודרכו השנויה במחלוקת, אחרים בגלל הקומץ שהשתלט על רוח המועדון, ויש כאלה שגם הכדורגל לא מרגש אותם יותר. הגביע הוא משהו אחר. הוא כאן ועכשיו, כן או לא, שחור לבן. הוא מביא ריגוש אחר, צבע אחר. הוא מחזיר אותך במשך 90 דקות (או 120) לרגעים מהעבר. לא טביב, לא קהל, לא רמה, לא בן זקן. כל זה לא רלוונטי. רק דבר אחד: חיבור נקודתי ורגעי לאהבה שלך. ואנשים צמאים לאהבה הזו.
המשחק הערב יכול להחזיר את האהבה הזו והרגש הזה גם בליגה. ניצחון מול באר שבע יחד עם זכיה בגביע יכולים לעצור את התהליך, לשנות מגמה ולחבר את הקהל חזרה דרך ההצלחה. כשזה יקרה אי אפשר יהיה לעצור את בית"ר. עד אז הם צריכים לנצח במוצ"ש.
ובקיצור, איך אומר אוחנה? טקטיקה שמקטיקה. במשחק הזה תנצח הקבוצה שהקהל שלה ינצח בו.
