רוצה לכתוב לכבוד הפרישה של אליניב ברדה ולא מבין בכלל איך ומהיכן להתחיל לספר את הסיפור. ברדה. ילד שמעלה אותנו ליגה? אולי שחקן צעיר שנמצא על סף מכירה ואנחנו מפגינים למענו? חוזר הביתה? זוכה פה באליפות ראשונה אחרי 40 שנה? מרים מאשפתות מועדון ששחקנים סוג ג' וד' העדיפו לשחק בקבוצות בלי קהל והעיקר לא ללבוש את החולצה שלו?
ואיך בכלל נפרדים מהשחקן הכי אהוב עליי מאז הפעם הראשונה שהייתי במגרש כדורגל אי שם בתחילת הניינטיז? בזכרונות משערים גדולים או מהופעות ענק שלו? בציטוטים משירים עצובים שמעידים על סיום או שירים שמעידים על גדוּלה? ובעצם, למה צריך להיפרד? ומי אמר שפרישה של שחקן אהוב חייבת להיות עצובה? היא לא. גם כי הוא נשאר במועדון וגם כי אחרי מה שקרה לו באותו אימון ארור בלהבים, הפרידה מקבלת פרופורציות.
פרידה לכבוד פרישה חייבת להיות בעיניי משהו שמח, סיום לפרק גדול בחיים שבו הקפטן יכול להסתכל אחורה בגאווה גדולה על קריירה שהתחילה כשחקן נוער בולט בהפועל באר שבע, בכזה שערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 16 ועם זאת, עמד בציפיות בכל מקום שבו כף רגלו דרכה והפך לאהוב הקהל שלו, גם בארץ וגם בבלגיה.
בכדי לכתוב על ברדה צריך קודם כל להסביר מה הוא מסמל בשביל אוהדי הפועל באר שבע. הדרך הכי מופשטת להסביר את הרגשות כלפיו היא בתחושה הקיימת שעבור הפועל באר שבע אליניב ברדה זה הכל. זה גול באצטדיון ה"מכלאה" בקרית גת ושלושער מול מכבי תל אביב, זה לקשור לילד שעולה איתו לדשא את השרוכים שנפרמו ולכבוש גול (כמעט, עוד לא, עמה יעמיק) אליפות בטרנר.
יש סיבות רבות לאהבה הזאת והוא זכה לה ביושר. גם מקצועית, וגם ברמה האישית. לפני הכל, ברדה הוא מכונת תארים. בכל אחד מארבעת המועדונים בהם שיחק, ברדה זכה בלפחות שני תארים והיה שותף בכיר מאוד להצלחה בכל אחד מהם (עליית ליגה ושלוש אליפויות בב"ש, שתי אליפויות במכבי חיפה, שני גביעים בהפועל ת"א, שני גביעים, אליפות והעפלה לליגת האלופות עם גנק).
אבל ברדה הוא הרבה יותר מ"רק" תארים. אם למרות כל ההצלחה הגדולה, מה שנזכור מהקפטן לפני הכל זה את האישיות שלו, זו רק הוכחה לכך שהוא דמות מיוחדת וייחודית בנוף הכדורגלנים הישראלים. זה מה שהפך אותו למהלך של אוהדי הפועל באר שבע ושל העיר בכלל. קפטן אמיתי, וגם בגנק זיהו זאת מיד.
בבלגיה, ברדה היה דמות להערצה עבור הדור הצעיר בגנק ואחד הילדים שהעריצו אותו היה מי שלימים הפך לאחד השוערים הגדולים בדורנו, טיבו קורטואה. "עבורי, אליניב ברדה הוא אחד האנשים הכי טובים שפגשתי בכדורגל וחבר לחיים", אמר השוער הבלגי על חברו לשעבר בקבוצה. "עוד כשהייתי בן 16 ועליתי לקבוצה הבוגרת, הוא עזר לי. בעונה בה זכינו באליפות הוא לימד אותי מה חשוב באמת. הוא כדורגלן פנטסטי וג'נטלמן אמיתי. מאחל לו רק טוב בקריירה שאחרי המשחק".
כדי להמחיש את כוח המנהיגות של ברדה, מספיק להיזכר ברגע אחד מלפני שלוש שנים. הפועל באר שבע יצאה למשחק חוץ בטדי מול בית"ר ירושלים ונקלעה לצרות על סף המחצית אחרי שרועי גורדנה הורחק בכרטיס אדום. בהיעדר דמות כריזמטית על הקווים (הימים ימי טרום ברק בכר), המשחק נראה בדרך לאבדון, אבל אז ברדה לקח אחריות, העיר את השחקנים וסחף אותם לניצחון 0:3 עצום. מאז, הפועל ב"ש כבר לא מפחדת לספוג כרטיס אדום. מאז, כמעט תמיד זה נגמר בניצחון הירואי. בדיוק הווינריות שכל כך הייתה חסרה למועדון עד אותם ימים.
Happy to see him again. Learned a lot from @ElyanivBarda when I became a professional player. See you soon man!! pic.twitter.com/sYkQpyOwsl
— Kevin De Bruyne (@DeBruyneKev) April 1, 2015
בעידן בו כל כמעט כוכב כדורגל הופך לדמות וירטואלית, בעולם בו ספורטאים חוששים להיעלם מהתודעה אם לא יעשו שימוש ברשתות החברתיות, יש את אליניב ברדה וכדי להיות המלך של האוהדים הוא לא צריך לעשות שום דבר. רק להיות ברדה. כי אליניב הוא דמות למופת לא רק עבור הקהל, אלא עבור כל אדם ששואף להגיע מלמטה למעלה, עבור כל תלמיד בית ספר יסודי בעיר שחולם להפוך לכדורגלן. רק בזכותו, אגב, ילדים חזרו ללבוש בגאווה את החולצה של הפועל ב"ש כשהם משחקים בשכונה (כן, המצב היה עד כדי כך בשפל עד אז שאפילו זה בולט לעין).
יחד איתו ולמעשה החל מיום חזרתו, הפועל באר שבע גדלה להיותה אימפריה שהיא כיום, כשהיא נמצאת בגרף עלייה מתמשך מהיום בו הקפטן החליט לחזור הביתה ועד היום. עדיין צנועים, אבל גאים.
כשאני חושב על ברדה ובאר שבע, אני תמיד נזכר במורות שהיו אומרות על ילד שהוא "תלמיד רע, אבל בעל פוטנציאל". ברדה, בזכות הרוח והווינריות שלו, מימש את הפוטנציאל של התלמידה הפועל באר שבע. כך הוא הפך מועדון שחיכה 40 שנה לאליפות לכזה שמחכה רק 11 חודשים לאליפות רביעית ברציפות.
לנו נותר רק להודות לאגדה מהלכת, לאיש שלימד אותנו שיעור על צניעות ואהבה, על עבודה קשה והצלחה גדולה, על רגעים שגם עוד עשרות שנים ילדים בבאר שבע יידעו לדקלם, למרות שאפילו לא נולדו עדיין. בשבילנו, תמיד תישאר נסיך לב אדום.
