איציק קורנפיין, שמשמש כמנהל אגף הספורט בעיריית ירושלים, עלה היום (שני) לשידור בתוכנית הרדיו של ערוץ הספורט "5 באוויר" ודיבר בין היתר על מועמדותו לתפקיד יו"ר ההתאחדות ("משמעותי ביותר"), העונה של בית"ר ירושלים ("לבן זקן יש חלק גדול") ומשחק השרוכים ("היה כשר").
"קיבלתי פנייה לפני חודש וחצי מכמה בעלי קבוצות", אמר קורנפיין בפתיחת הראיון. "חשבתי, ועודני חושב שיש לי הרבה מה לתרום. גדלתי ברחבת המגרש, ניהול קבוצה, ניהול אנשים. מבחינת הרצון והיכולת לתרום ברור שיש לי, אבל כל הנושא הזה של התאחדות, יו"ר, זה משהו מאוד מורכב ומלא בבעלי אינטרסים של קבוצות ומרכזים. מהיכרות רבת שנים, שינו זוארץ הוא איש ראוי מאוד".
שינו יו"ר ואתה מנכ"ל?
"זו ספקולציה. כרגע יש מנכ"ל מכהן להתאחדות. זה הובא לידיעתי. בראייה שלי, ברצון שלי לתרום, תפקיד היו"ר הוא המשמעותי ביותר ואי אפשר להתווכח עם זה, אבל לימדו אותי לא לפסול בחיים כלום".
רק יו"ר יכול לתרום ולהביא מדיניות?
"אני לא פוסל כלום על הסף. היו"ר קובע את המדיניות ולאן נלך. ברור שגם למנכ"ל יש "סיי" משמעותי. כרגע זה לא על הפרק אלא רק היו"ר. שינו, מהיכרות אישית הוא מועמד ראוי. אם הייתי צריך לעשות זאת אז הייתי מוריד באחוזי המשרה שלי. כל יו"ר שהיה עד היום לא עבד 100 אחוז בהתאחדות. אבי לוזון היה מנהל בנק וגם היו"ר הנוכחי עוסק בדברים נוספים. בשביל תפקיד כזה משמעותי אוריד מהמשרה שלי".
אם שינו יעבור את הוועדה ותהיה לו תמיכה. תסיר מועמדות?
"אצטרך לחשוב על זה. מצד אחד זה תפקיד משמעותי. כמי שגדל מגיל 10 בכדורגל אני לא חושב שיש חשוב יותר. זה להיות ראש הממשלה של הכדורגל. מצד שני שאראה שהכל סגור וכל המרכזים תומכים בשינו, גם לא אעשה צחוק מעצמי".
אתה חי בשלום עם נושא העסקנות?
"אני מזמן הפסקתי לקחת ללב. אני רואה את הדברים בצורה קרה ועניינית. כשהציעו את התפקיד רציתי לבוא מתוך רצון לתרום. הכדורגל שלנו והתדמית שלנו הולכת ומתדרדרת. המצב בשפל ורציתי לבוא ולשנות לטובת הכדורגל. אך בתוך עמי אני חי ואני רואה איך הדברים עובדים. אני לא מופתע. גם אם שינו לא יעבור את ועדת ניגוד העניינים יצניחו מישהו אחר. לא חושב שמישהו שתומך בשינו יש לו סיבה להתנגד למועמדות שלי".
מה הדבר הראשון שצריך לטפל בו?
"בסופו של דבר המטרה הסופית היא שנבחרת ישראל תצליח. אבל לא נצליח בזכות מנהל טכני או מאמן, אלא רק ע"י שינוי דרמטי בכדורגל. בנוער, בתשתיות ובמאמנים. מצב המאמן בארץ קטסטרופה. מאמנים במחלקות נוער זו לא העבודה הראשונה שלהם. חלקם עושים זאת כהשלמת הכנסה ולא יוצאים להשתלמויות. ברוב האגודות יש מאמן אחד ואין מאמן כושר. מאמן שוערים מחלקתי. אני רואה את זה בהרבה אגודות לעומת כמה אגודות בודדות. הוקוס פוקוס לא יבוא דרך הנבחרת, אלא יהיה צורך בחריש עמוק. כיום 3-4 קבוצות מתאמנות על אותו מגרש".
איך זה שיו"ר לא מעורב במינוי מאמן?
"אני חושב שזה מוזר. נקודה. לא משנה אם אני אהיה או אחר. אחד התפקידים של היו"ר זה להביע את האני מאמין שלו ע"י מינוי של מאמן ומנהל טכני. אבל זה כבר חלב שנשפך".
במידה ובית"ר זוכה באליפות. מי האחראי לכך?
"אני לא חשוב שיש בנאדם אחד שאחראי. בראש ובראשונה זה אלי טביב ואוחנה, ולבני בן זקן יש חלק גדול ומי שמנסה לגמד אותו עושה עוול. כמובן שגם השחקנים. לא משנה מה תהיה התוצאה הסופית, בית"ר עושה עונה מדהימה. אנחנו בחודש מאי ובית"ר תלויה בעצמה. מי היה מאמין? אם בית"ר תנצח את כל המשחקים היא תיקח דאבל".
מה אתה חושב על נושא האלימות והגזענות בבית"ר?
"אחד הנושאים שאוחנה התייחס אליהם זה היה הנושא הזה. חשוב שהוא הציף את הנושא וממשיך בקו שנקט בו טביב. יש רוח חדשה שנושבת בירושלים. בית"ר היא חלק מוביל של תוכניות ספורט אצלנו נגד גזענות ואלימות. בחודשים האחרונים יש שקט מהקהל, מהיציעים, כמעט ולא שומעים דברים שלא קשורים לכדורגל. אין לבית"ר דרך אחרת ולא לספורט בכלל".
אני לא חושב שזה משמעותי מה קדם למה. חשוב שמשלבים כוחות. בית"ר, העירייה, החלק בקהל שמאס בתופעות האלה. כולם משלבים כוחות. זה שבית"ר מנצחת והיא בצמרת זה תורם מאוד לעניין. כשהאצטדיון מלא והחלק הבעייתי הוא לא הרוב, זה גם משפיע על ענייני הגזזענות והאלימות".
לאחרונה צוינו 20 שנה למשחק השרוכים.
"השתתפי בחיי במאות משחקים. אין משחק יותר זכור מהמשחק הזה. מתי שלא תעירו זה המשחק שאזכור. הוא נחקק בזיכרון. אתייחס פחות לבית שאן ויותר לדקה ה-90. אני מוצא את עצמי מתחנן שהכדור יגיע אליי. הגיע לרגל ימין והכדור קפץ. 9 מתוך 10 כאלה הולך לשמיים. היה ריבאונד שהלך לפישונט והכדור נכנס. מיד רצנו ליציע אחרי פישונט והיה טירוף. אפילו כשאני מדבר על זה עכשיו, יש לי צמרמורת.
לא היה שם משהו לא כשר. הייתה קבוצה שכל העונה נלחמה לא לרדת ליגה וב-20 הדקות האחרונות היתה ירידת מתח אחרי שהם הבינו שנשארו. הייתה קבוצה מנגד שמאוד רצתה לנצח וכך היה. היה על בית שאן עליהום מוגזם. חד משמעית. לא היה משהו מכוון. במחצית הראשונה בית שאן החמיצה פנדל והרבה מצבים. הקאנו דם. ברגע שהם הבינו שהם לא יורדים ליגה והוקל להם, ירד האדרנלין ואנחנו היינו חייבים את הנקודות. היינו עדיפים בהרבה אין על זה ספק ואם רואים את כמות המצבים שלנו ב-10 הדקות האחרונות, לא היה מצב שלא ננצח.
מבחינת מראה עיניים אי אפשר להתווכח. מהדשא, נלחמנו על החיים שלנו והיינו חייבים לנצח בשיניים. להם ירד, לא היו צריכים את הנקודות ואף אחד לא דיבר ואמר תתנו לנו או תעשו לנו. בשנות ה-90 לאן שלא היינו מגיעים בארץ כולם היו אוהדי בית"ר. אם הם לא אוהדי הקבוצה המקומית הם אוהדי בית"ר. בית"ר היתה קבוצה של העם. קונצנזוס. לא הייתה מכירה או נתינה. הייתה קבוצה שרצתה יותר ואחת צריכה פחות".
