שנתיים ללא אליפות, יתכן שאפילו ללא תואר, הן זעזוע עבור מועדון כמו מכבי תל אביב. לא אסון, אבל בטח שזעזוע. וכמו אחרי כל זעזוע, צריך למהר ולתקן את הסדקים שנוצרו, לחזק את היסודות, או שהזעזוע הבא עלול למוטט. נציגו של מיץ' גולדהאר, ג'ק אנגלידיס, סיפר לפני כשבועיים לערוץ הספורט כי השנתיים הללו "לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהצבנו לעצמנו. אנחנו הקבוצה עם התקציב הגבוה בארץ ומצפים לתוצאות בהתאם".
אם את העונה הקודמת ניתן היה לייחס לחוסר מזל, עייפות החומר או סתם ליריבה שפשוט התעלתה אפילו על עצמה, העונה הנוכחית כבר מראה סממנים של סדקים עמוקים. אומרים שהמספרים לא משקרים והפער מהאלופה, שעשתה קמפיין אירופי ארוך יותר, הוא דו ספרתי. במהלך העונה הקבוצה איבדה את הדרך והאמונה ואיתן גם חלק נכבד מהקהל, שהיה לו קל יותר להתייאש להגיע לנתניה.
אנגלידיס סיפר בכנות מעוררת הערכה על התחושות המועדון ועל כך שנעשו טעויות, אך הגעתו לארץ פעמיים בשנה על תקן ממלא מקום המנכ"ל היא אחת הבעיות המרכזיות של מכבי. הוא עצמו הודה בה והסביר: "אני תייר בישראל, אני לא יכול באמת להיות מנכ"ל הקבוצה". הוא סיפר כי כבר למעלה משנה שהקבוצה מחפשת מנכ"ל שיעמוד בקריטריונים שלהם ולא מוצאת כזה. אלא שבנתיים היא נותרה ללא שדרה ניהולית וללא ראש מערכת.
זה לא רק חוסר הוודאות שזה משרה על המערכת ומצריך את ג'ורדי קרויף לפנות ישירות לגולדהאר, זו גם העובדה שאין למכבי ת"א אדם שעומד בראש המערכת ומתעסק אך ורק בה. אחת הסיבות להצלחה של הפועל באר שבע היא שאסי רחמים ואלונה ברקת חיים את הקבוצה כמעט בכל שעות היממה. נכון, גם לאלי ברקת מגיע המון מהקרדיט, אך העובדה היא כי אם הוא היה הבעלים בפועל ללא אלונה, הוא לא היה יכול להקדיש לקבוצה זמן רב כל כך, וכדי לקצור הצלחה כזו היה צריך למנות איש מקצוע שיעשה זאת במקומו.
לא סתם התקופה המוצלחת ביותר של מכבי ת"א העונה הייתה כשג'ורדי עלה על אימונית וירד אל הקווים. באותה תקופה הוא לקח אחריות על כל מה שקורה במועדון. הוא היה מאמן, מנהל ספורטיבי, מנכ"ל, סמנכ"ל משאבי אנוש ויועץ מנטלי לשחקנים. הוא היה האבא והאמא של מכבי, וכך גם היא נראתה. מאז מונה ליטו וידיגאל חזר קרויף לעמדתו כמנהל ספורטיבי ולמערכת הניהולית של מכבי חזר אותו ואקום.
אין פה ביקורת על קרויף. הוא לא צריך, ולמען האמת לא יכול, להיות מנכ"ל. הוא עושה את תפקיד המנהל הספורטיבי בצורה טובה ולא אמור למלא תפקידים נוספים. יש לו שאיפות נוספות ותפקיד בלתי רשמי נוסף כשגריר של משפחת קרויף. במכבי גם נהנים מהכבוד, התהילה ולא מעט הטבות להן זוכה המועדון הודות להיותו של הבן של.
אנגלידיס לא טועה בכך שמכבי צריכה מנכ"ל עם סט כישורים ספציפי. כדי לחזור להצלחה שחוותה לפני שנתיים היא צריכה שוב מנכ"ל מקצועי שחי ומבין כדורגל, כמו מרטין ביין. אך היא לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולחכות למועמד המושלם. השנתיים האחרונות הוכיחו כי עדיף אדם עם 80% מהיכולות הנדרשות שיהיה 100% במכבי, ולא אדם כמו אנגלידיס, שמתאים ב-100%, אך לא יכול להתחייב לאפילו 20% מהזמן.
חיזוק היסודות אומר גם חזרה ליסודות עליהם התבסס ג'ורדי בבניית האימפריה שזללה כל תואר שנקרה בדרכה. הסטייה מאותן יסודות – שהעיקרי שבהם הוא השגת כל ישראלי בכיר כדי לאפשר סגל חזק ורחב ככל הניתן ומניעת סגל כזה מהיריבות, ובכך גם להקטין את התלות בזרים, הוא זה שגם איפשר למפלצת מבאר שבע להיבנות.
הוויתור בחינם על נשק כמו מהראן ראדי הוא רק סממן. כן, המצב עם ראדי היה רגיש. הוא סבל מחלק גזעני בקהל של מכבי, שאימלל את חייו וקרויף שחרר אותו במחווה ג'נטלמנית. אך גם קרויף לא הבין, ואולי אף זלזל בקבוצה של אלונה, שבתחילת הדרך עוד הגיעה למשרדים של מכבי ללמוד כיצד להתנהל. קרויף גם התעלם מהחתמתו של בן שהר, ויתר כשב"ש הציעה שכר גבוהה יותר. אותו דבר היה גם עם חזרתו של מליקסון מפולין. מכבי התעניינה, גיששה, אך לא באמת נלחמה עליו עם קבוצת התחתית דאז מהנגב, שניצלה בעור שיניה מירידה במחזור הסיום.
בשלוש השנים שחלפו מאז באר שבע לא רק שהדביקה את הפער וזכתה בשתי אליפויות, אלא גם ניצחה את מכבי במה שפעם היה המגרש שלה, כשרכשה את מיטב כשרונות הליגה העתידיים – מיכאל אוחנה, ניב זריהן, ודור אלו זו רק רשימה חלקית. בדיוק כפי ששלומי אזולאי, דן איינבינדר, חסן אבו זייד ועמרי בן הרוש היו עבור מכבי בתחילת עידן קרויף – גם אלה שלא הצליחו, לפחות היו בשליטת מכבי, שיכלה לנווט אותם ליריבות נוחות יותר, במקום לראות אותם עוזרים ליריבות הבעייתיות.
דומה כי הבאתם של מרסלו ורמון הייתה זו שנתנה סופית את הסטירה שמכבי הייתה צריכה לקבל כדי לחזור ליסוד חשוב זה. הם הבינו כי סקאוטינג אחר כשרונות זרים תמיד יהיה קשה יותר מאחר מקומיים, וכי, כאמור, כשמותרים לך רק שישה, כל פלופ מהדהד פי כמה וכמה מפלופ מקומי. וגם שחקן זר שהצליח ברמה בינונית, לא משרת מטרה כפולה. שלומי אזולאי אולי תרם פחות או יותר כמו אוסקר סקאריונה, אבל בנוסף הוא לא הלך למכבי חיפה ועזר לה להתגבר על מכבי באותן שנים.
נראה כי מכבי לא רק שהבינה, אלא בפן הזה גם מתחילה ליישם – הניצחון שהיא צפויה לרשום בגזרת אופיר דווידזאדה הוא משולש. מדובר בישראלי בכיר שלא יהיה בקבוצה אחרת ופוגע בבטן הרכה של ב"ש, שם גדל. הניצחון הצפוי גם בגזרת עומר אצילי, לצד גישושים אצל ליגיונרים בכירים והבטחה כי מכבי מחכה להם עם ההצעה הטובה ביותר אם יחליטו לחזור לארץ, מבהיר כי לפחות בצד הזה, מכבי חוזרת למקורות. זה לא יהיה מפתיע אם קרויף ישוב גם לשוק הצעירים המבטיחים, אם כי הוא מסובך יותר כיום. יש לו יריבה מרה בתחום, ויחסים בעייתים עם שני המועדונים המרכזיים באספקת אותן צעירים – מכבי פ"ת ומ.ס אשדוד.
אם מכבי לא תחזור ליסודות, הן בפן המקצועי והן הניהולי, תחזק אותם במהירות ולעומק, הסדקים שנכרו בשנתיים האחרונות עלולים להביא להתמוטטות בשנה הבאה. עם זאת, נראה כי הצהובים לא עוצמים עיניים, וכבר החלו בהליכי חיזוק המבנה והתמ"א.
הערב (חמישי) מכבי יכולה להמתיק מעט את הטעם המר יחסית של השנתיים האחרונות, עם גביע. את מוסר ההשכל זה בכל מקרה לא ישנה. היטיב להסביר זאת הקפטן, שרן ייני: "גם אם נזכה בגביע זה לא אומר כלום על ההיערכות לעונה הבאה. אנחנו כבר עובדים על שדרוג הקבוצה כמו שאנחנו צריכים. אתם יכולים לפנות לג'ורדי בנושא".
