חיפה, באר שבע, נתניה, פתח תקווה ועכו. חמישה אצטדיונים חדשים קמו בשנים האחרונות, כשגם טדי עבר שיפוץ משמעותי. אצטדיונים ששינו ברגע את חווית הצפייה של חובבי הכדורגל, והפכו את הביקור השבועי במגרשים לנוח הרבה יותר. אצטדיון ביתי תורם להכנסות, מנגיש את הכדורגל למשפחות ולילדים ומקנה לקבוצה תחושת הזדהות עם אוהדיה. משהו שברעננה לא מכירים, והחל מהעונה הבאה, גם בכפר סבא יתרגלו למציאות אחרת.
רעננה וכפר סבא הן שתי דוגמאות שונות לאותה התופעה. קבוצה ללא בית.
רעננה סוגרת שנה רביעית בליגת העל, והעונה אף משחקת בפלייאוף העליון, כשאת כל משחקיה היא מארחת בנתניה. נכון, יגידו הצינקנים שלקבוצה אין אוהדים – אך אלה יטענו בתוקף כי הסיבה היא שאין אצטדיון ביתי ועל כן לילדים אין דרך לפתח זהות עם קבוצתם הביתית וכך לא ניתן לפתח מסורת. שאלת הביצה והתרנגולת כנראה לא תיפתר במקרה של רעננה עד שיהיה לה אצטדיון ביתי בעיר, אם בכלל זה יקרה.
כפר סבא קיימת מ-1928 ובארון התארים שלה יש אליפות ושלושה גביעי מדינה. יש לה אלפי אוהדים, עמותת אוהדים ואפילו פאב. האוהדים מבינים שהם חיים בעבר ושאצטדיון לויטה – אם אפשר לקרוא לו אצטדיון - לא ממש עומד בקנה אחד עם המתקנים החדשים שקמו בישראל בשנים האחרונות. הכעס מופנה בעיקר לעירייה, שהחליטה להשקיע כסף רב באולמות כדורסל וכדורעף בעוד הכדורגל מופקר, לטענתם.
אבל הפרידה מלויטה קרוב, ולא בטוח שמהסיבות הנכונות. על פי החלטת מנהלת הליגה, בשל זכויות השידור הגבוהות יהיו דרישות חדשות בהן לויטה לא יעמוד, ובדיוק כמו רעננה - תיאלץ הקבוצה לארח בעיר אחרת, רק שבמקרה הזה, הפגיעה תהיה באלפי אוהדים בטווח הקצר, אך במסורת שלמה בטווח הארוך. צריך לזכור. אצטדיון ביתי הוא מעבר למיקום גיאוגרפי. הוא מסמל זהות וגאווה מקומית בקרב התושבים, וכנראה שרק בישראל ייתכן מצב שרעננה וכפר סבא ישחקו בנתניה.
