כשאוהדי ויאריאל זרקו על דני אלבס בננה כשניגש לדגל הקרן, אלבס הרים את הבננה, קילף אותה, אכל ורק אז הגביה את הקרן. המגן של ברצלונה הבין שהוא לא יצליח לחנך את האוהדים ביציע, אבל בפעולה שלו הוא ניצח והעביר מסר. בעקבות המקרה החל טרנד עולמי של דמויות לחיקוי שהצטלמו עם בננות כאות הזדהות. להבדיל אלפי הבדלות במכבי נתניה לא נלחמים בגזענות, אבל גם כאן ראוי שקבוצות אחרות בישראל יפגינו סולידריות למועדון ולא ייצאו נגדו.
יואב כץ וג'קי בן זקן מובילים עכשיו מאבק אישי וקטנוני לטעמי, הקורא להשבית את מחזורי הסיום של הליגה מחשש שהקבוצה שלהם תשלם את המחיר ותנשור לליגה הלאומית, לאור הבעיות הכלכליות בנתניה, שכבר שלושה חודשים לא העבירה לשחקניה ועובדיה משכורת, שלא לדבר על מענקי העלייה מאוגוסט שלא שולמו. כן כן, מחודש אוגוסט.
איפה היו האדון כץ ומר בן זקן לפני שלושה חודשים כשנתניה היתה מתחת לקו האדום, וגם אז לא שולמו משכורות? למה אז לא קמו וביקשו לעצור את הליגה? התשובה פשוטה: עכשיו זה נוח. עכשיו זה טרנדי להאשים את שחקני נתניה, עכשיו זה חכם לתרץ את היכולת של השחקנים שלכם - באי צבירת הנקודות, בטעויות שאתם כבעלים עשיתם - כי שחקני נתניה מסרבים לעלות לשחק. הכי קל להאשים מישהו אחר בטעויות שאתה עצמך ביצעת. הכי קל, אבל לא יפה, מביך ולא מקובל.
זו אחת הבעיות של הכדורגל הישראלי, חוסר הלויאליות, והקולגיאליות אחד לשני. רק השבוע צלמי הסטילס החליטו לצאת במחווה לצלם הארץ, ניר קידר, שהוכה על ידי מאבטחים והשאירו את מצלמותיהם על הדשא ב'סמי עופר' באחד המשחקים החשובים של השנה. אולי זה חשש שיום אחד מה שקרה לו יקרה להם, אולי זו האמפטיה למצב אליו הוא נקלע, אבל זה בעיקר הרצון לחזק ולחבק. בקבוצות אדם לאדם זאב. שמעתי את שרן ייני, קפטן מכבי ת"א אומר במסיבת עיתונאים שאם שחקני מכבי נתניה יעשו מעשה, מכבי ת"א תצטרף למאבק. בינתיים, מילים כמו חול ואת ההמשך אתם יודעים.
שחקני נתניה נמצאים באחד הרגעים הכי קשים שלהם בקריירה. כבר שלושה חודשים הם מספרים בבית שגם היום אין כסף ואף אחד לא יודע אם או איך יחזיר את ההלוואות שלקח. זה יכול לקרות מחר לכל אחד מאיתנו. במקום לצאת נגד השחקנים, צריכות קבוצות התחתית להיות מגובשות ולחבק את שחקני נתניה. דווקא עכשיו, דווקא היום. אם ארגון השחקנים היה חזק כמו שהוא צריך להיות, היינו רואים היום הפגנות מול כל מי שאפשר, התאחדות, מנהלת, בקרה וכ"ו, אבל אצלנו הזיכרון קצר. מחר-מחרתיים ישכחו מכל המהומה, ככה זה אצלנו.
קטונתי מללמד את יואב כץ וג'קי בן זקן אבל בכל זאת אני מרגיש צורך לתת עצה חברית: אנחנו רוצים כדורגל מתפקד ואין לנו. בוא נעשה שיהיה. אנחנו צריכים קבוצות מגובשות וארגון שחקנים מאורגן ואין לנו. בוא נעשה שיהיה. כולם ישמחו לראות שמשהו זז. ואנחנו צריכים להראות לצעירים, אלה שחושבים עכשיו אם להיות מקצוענים ולשחק כדורגל במדינה הזו שהם יכולים לשנות, גם במישור המקצועי וגם במישור החברי, תגרמו לזה לקרות, זה לא בשמיים.
