דרור קשטן היה אגדה, קונצנזוס. אחד שכולם אוהבים, ויותר חשוב - מעריכים. לצד היותו המאמן המעוטר בתולדות הכדורגל הישראלי, בעשור האחרון מאז שהפסיק לאמן, קשטן היה מתחת לרדאר. לא תקראו ראיון איתו, בקושי תראו אותו במשחקי כדורגל, והפעם היחידה שהסכים להגיע לאירוע פומבי היה ביום הולדתו של שלמה שרף. אז איך נראו חייו של דרור קשטן בשנים האחרונות? ננסה להאיר מעט.
"אנחנו היינו נפגשים בפרלמנטים - שלמה שרף, איצ`ה דרוקר, צביקה רוזן, גיורא שפיגל, אלה היו החברים הקרובים שלו. היינו נפגשים או במיקאדו בבית קפה או במסעדת טורקיז בקניון רמת אביב", משה פרימו, חברו הקרוב סיפר, "בשנים האחרונות הוא לא היה בא לכדורגל בכלל ולא מגיע לאצטדיונים. הוא היה אדם מופנם, לא מיוחצן, לא אהב טררם, הוא לא יילך לכל השקה שיזמינו אותו, זה לא האדם שהוא. כבר מתחילת דרכי בתקשורת הייתה לי לדרור יראת כבוד מאד מיוחדת וכך היה עד יום מותו, לדבר עם דרור ולראיין אותו היה משהו מיוחד, שונה מאחרים״.
"התהילה רדפה אחריו", צביקה רוזן, חבר קרוב אחר שלו סיפר, "הוא לא רדף אחרי התהילה - לא חיפש את זה. לכן הוא העדיף לחיות את החיים שלו עם המשפחה שלו והחברים, ופחות להיות אחד שמביע דעה פומבית על כדורגל או מחפש ציבוריות. פנו אליו לאורך השנים בהרבה ראיונות, הוא סירב תמיד כי לא רצה בזה. הוא לא ראה בזה ערך".
"הוא היה מדבר על כדורגל בפרלמנטים כשהיינו נפגשים בשנים האחרונות", פרימו נזכר, "מכל השולחן דרור היה מדבר הכי מעט, הוא היה אחד שיותר מקשיב מאשר מדבר. הוא היה חבר שלי, אבל תמיד הייתה יראת כבוד אליו שהייתה אחרת. מעין כריזמה כזאת שאי אפשר להסתבר. הרגשתי כאילו אני יושב עם ראש הממשלה".
בנו של דרור קשטן, תומר, מאמן את הפועל אום אל פאחם ואימן גם בליגת העל, אבל למרות קשריו, דרור אף פעם לא התערב לבנו בקריירה. "דרור אף פעם לא דיבר על הקריירה של תומר", צביקה רוזן נזכר, "הוא אחד שלא האמין בפרוטקציות. הוא רצה שהוא יהיה מאמן כדורגל כי הוא אהב את המקצוע הזה, אבל הוא לא התערב ואף פעם לא אמר לו מה לעשות או ניסה לעזור לו. הוא אמר שיצליח בזכות עצמו. הוא היה עוקב אחרי הקריירה שלו בשנים האחרונות, אבל לא מתערב בה".
עם השנים דרור קשטן התבגר, כדרך הטבע, וכך גם הנוכחות הפומבית שלו בפגישות עם חברים ירדה. "כשדרור פרש מכדורגל הוא היה אדם בריא לחלוטין, הוא פשוט רצה להפסיק", רוזן מספר, "אני חושב שבשנים האחרונות עם ההתבגרות, הוא גם העדיף להראות פחות. דרור היה כמו שמשון הגיבור, כשפתאום הרגיש מעט חלש, אז זה במובן מסוים מעט העציב אותו. למרות שאנחנו כחברים תמיד היינו אותו ואהבנו אותו מאוד בכל מצב".
"הוא היה מדבר על כל נושאי החיים - לא רק על כדורגל, הייתה לו דעה על פוליטיקה, על המצב והכל", רוזן מספר. פרימו מצדו סיפר ש"קשטן היה אדם שיותר מקשיב מאשר מדבר, הוא תמיד היה משתתף בשיחה, אבל לא היה יוזם אותה. הייתה לו דעה על כל דבר, אבל הוא לא היה כופה אותה על האחר".
"אם עד לפני שנתיים היינו נפגשים 4-5 פעמים בשבוע בפרלמנטים, בשנתיים האחרונות מאז שפרצה המחלה שתפסה אותו, אז נפגשנו פחות", רוזן סיפר, "אהבתי אותו מאוד. הוא גידל אותי מגיל 16, היה לי תמיד כבוד אליו". למעשה, קשטן לפני כשבועיים אושפז והורדם כדי לבצע הליך רפואי מורכב שנועד לטפל מחלה עימה התמודד, אך מאז הוא לא התעורר והיה מונשם בבית החולים ללא הכרה, עד הסוף העצוב מכל.
יהי זכרו ברוך
