הכתובת היתה על הקיר: הקריסה של מכבי צפויה

לפני שעבדולאי סק עזב לאליפות אפריקה, נשאלה השאלה - איך תסתדר מכבי חיפה בהיעדרו? ובכן, לאחר שני משחקים, נראה שיש לנו תשובה ברורה - לא משהו בכלל.

אם חשבנו שהמשחק החלש מול הפועל תל אביב היה מאורע חד פעמי, הגיעה הקטסטרופה של אמש (רביעי), שהבהירה למי שעיניו בראשו שייתכן וזה מה שאנחנו עומדים לראות באופן קונסיסטנטי מהקבוצה בשבועות הקרובים.

הקבוצה כולה סחוטה, הסגל פשוט קרוע לחתיכות עם כל החיסורים, הפציעות והתשישות, וגם ההרכבים המבולבלים של דגו לא תורמים לנראות הכללית. דומה שהוא עצמו סיכם את זה באופן ברור מאוד בסיום המשחק: לקחנו את הנקודה הזו במזל.

מה מזל, חאווה של החיים. שני השערים שכבשנו היו דחיקות עם אפס קשר לכדורגל, כלום גדול בין לבין. הפועל פתח תקווה, למזלנו, לא הייתה איכותית מספיק להעניש על תאונת הרכבת המתגלגלת שהייתה ההגנה שלנו אתמול. חוץ מרועי אלימלך, שחקן שלנו, שעשה לעצמו הרגל מגונה להצטיין דווקא מול קבוצת האם.

הכתובת, כמובן, הייתה על הקיר. רבות דובר, ועוד ידובר, על הבנייה הרעה של הסגל בקיץ, וכל עוד חלון ינואר לא פתוח, אנחנו אוכלים מלוא הכף מרור על ההחלטות שנלקחו (ולא נלקחו), באופן צפוי למדי. למען האמת, אני די מופתע שההישפכות הזו לא קרתה קודם, ואיכשהו הצלחנו לסחוב, אפילו יפה, עם המצאות יש מאין של הרכבי טלאים של צעירים.

וכצפוי, הקולות עולים עכשיו ברשתות לפטר, להעיף ולבעוט. אין תוחלת חיים קצרה יותר בעולם הזה מאשר קרדיט למאמן אצל אוהדי מכבי חיפה. זה לא שמסאי דגו מבריק כרגע, כן? הוא לקח החלטות לא נכונות במשחקים האחרונים והכין את הקבוצה לא טוב מול הפועל תל אביב, גרוע מול הפועל פתח תקווה. אבל מרבית החילופים והתנודות בהרכב הן תוצאה של אילוצים, בין אם מפציעות ובין אם מתשישות מוחלטת, ובואו, זה לא שבקו 4 נראינו כמו בארסה של פפ. כמו גלגל שתוך כדי נסיעה מפרקים ממנו עוד ועוד ברגים, מסאי דגו מתמודד בעונת הבכורה שלו במועדון גדול עם סיטואציה כמעט בלתי אפשרית.

כמובן, אם באמת הקטסטרופה תמשיך להתגלגל גם למשחקים הבאים, יהיה מקום לחשיבה מחדש גם על מקומו של דגו במארג, וחובת ההוכחה וההפיכה של המציאות העגומה שהיא השבוע האחרון בחיינו, נחה ברובה על כתפיו.

בסופו של דבר, הגורם המכריע וזה שהופך אותנו לקבוצה הקהה והאנמית בשני המשחקים האחרונים הוא בעיקר מידת החדות של שחקני ההכרעה שלנו. עלי מוחמד מוסר חמישים אחוז מהכדורים ליריבות, שרי נראה סחוט לחלוטין, כנ״ל דין דוד, פיירו עוד מצליח מדי פעם להגיע למצב, אבל גם אצלו אתה מבין שהוא על סף קריסה פיזית.

גם אצל קבוצות שרצות לאליפות, יש מצבים של ירידת מתח. היות ואנחנו בהחלט לא קבוצה שרצה לאליפות כרגע, בטח לא לאחר השבוע הנוראי הזה וכשמכבי תל אביב מנתקת מגע, והיות ועבר עלינו כל כך הרבה מתחילת העונה, על המגרש ומחוצה לו, אפשר להבין את ירידת המתח הזאת. להבין, אבל בטח לא להישאר אדיש ולהתייחס אליה כגזירת גורל.

את מה שקרה אפשר לבכות עד מחר, השאלה היא מה עושים ואיך יוצאים מהמצב? לטווח הקצר מאוד, דהיינו למשחק הקרוב, מוטב שנפנים שפערי האיכות בינינו לבין הקבוצות שמגיעות מולנו הצטמצמו עד מאוד. מה שאנחנו נצטרך לעשות זה לקחת את הנקודות בנשיכה, בשריטה ובשארית הכוח שעוד נותרה. זה לא יהיה קל יותר מול הפועל ירושלים המשתפרת, להיפך. וזו קבוצה שבאופן מסורתי שותה לנו את הנשמה, גם כשאנחנו מנצחים אותה.

מכבי חיפה חייבת להתעשת, להגיע למשחק הבא במוד של מלחמה, ולא באדישות ונרפות כמו שהפגינה אתמול במושבה. הלימון הזה חרב ויבש, אבל אנחנו חייבים לסחוט ממנו את טיפת הלחות האחרונה, בטרם יגיע חיל הפרשים של רכש ינואר.

אגב רכש ינואר, אין לנו שום אופציה ופיתרון לחילוף לחלוצי החוד. כשדין דוד ופיירו משחקים יחד, אין שום קלף שתוכל להכניס בכדי לרענן אותם ובכדי להפתיע את היריבה. אמנם צריך לחשוב גם על פיתרון לחולייה האחורית, מתוך ההבנה ששימיץ׳ לא ממש מספק את הסחורה, אבל עוד קודם לכן, השחיקה על דין דוד ובעיקר על פיירו היא אדירה, וחובה לתת עליה את הדעת עם שחקן נוסף לחוד.

באופן כללי, כמועדון גדול שמכבד את עצמו, אנחנו חייבים לעשות הכל בכדי להרים את עצמנו, להתחזק עד כמה שאפשר ולהזריק איכות לשורות הדלילות והעייפות שלנו, לנסות ולעלות שוב על העגלה של הליגה ולמקסם את המטרות במסגרות האחרות שבהן אנחנו משחקים. מכבי חיפה בונה כאן משהו בריא, לשנים קדימה, וקריסה בנקודה הזו יכולה לסכן את כל הדברים הטובים שנעשו עד כה.

זהו, עוד טור שבעסה לכתוב, עוד לילה בלי יותר מדי שינה. בחיאת מכבי, תעשו טובה, תנו לי לכתוב טור אחר ביום שני…

שבוע טוב וירוק לכולם, השיבו אלינו את כל החטופים במהרה.