קצת קשה לחשוב על זה אחרי השבועיים האחרונים, אבל אין הרבה דברים יותר מייאשים מבצורת. תקופה שבה אתה יושב, מחכה לגשם או לכל דבר אחר, והוא פשוט לא מגיע. לא חסרות דוגמאות ספרותיות, תיאטרליות או קולנועיות לתחושה המייאשת הזאת, אחת שקצת קשה לדמיין בפברואר או כשכולנו חיים בעידן בו מים יוצאים מהברזים.
למרות זאת, היא אחד הדברים המייאשים ביותר שיש. גם בהקשר הספורטיבי. "בצורת" במובן הכדורגל היא סלנג שקיים בעברית, תקופה ששחקן עובר בלי להבקיע. באנגלית, אגב, זה נקרא duck. תקופות רעות הן חלק מהחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, וגם של ערן זהבי. החלוץ בן ה-35 של מכבי תל אביב, עדיין השחקן הטוב בישראל, לא הבקיע ב-9 מ-10 משחקיו האחרונים. מאז שאלון מזרחי התראיין כאן בערוץ הספורט והבטיח "לנחס" את EZ7, הוא הבקיע רק בדרבי מול הפועל ת"א ובמצב של 2:2, במשחק שאולי הרגיש כאילו הקללה על זהבי מתנגשת עם קללה אחרת, זאת של הפועל תל אביב בדרבי.
אנחנו אנשים רציונליים, או לפחות מתיימרים להיות כאלה. ככל הנראה רובכם (וכותב שורות אלה) לא מאמינים שמזרחי באמת "קילל" את זהבי, אבל יש תקופות בלי שערים והחלוץ של מכבי בהחלט נמצא באחת. בואו ננסה להבין מה גרם לבצורת הזאת, ואם יש קללות בכדורגל.
זהבי לא בעט למסגרת בשני המשחקים האחרונים. להוציא המשחק מול הפועל (חמש בעיטות למסגרת וצמד), הוא לא בעט יותר מפעמיים למסגרת באף משחק מאז הטלת הקללה של האווירון. במצטבר הוא בעט 8 פעמים למסגרת ב-9 משחקים. הבעיה היא לא רק הסיומת עצמה, אלא חוסר היצירתיות של מכבי. אם פליסיו מילסון יחזור להרכב זה יכול להיראות אחרת.
לכן זאת לא רק בעיה של סיומת מול השער, וסטטיסטיקה שאולי ברמה מסוימת "מתיישרת" אחרי שהוא הבקיע בכל משחק. זהבי בן 35 והמספרים, גם שלו, מתיישרים בסופו של דבר. זה לא שיש לו החמצות של שער ודאי בכל משחק, אלא שהוא פשוט לא מספיק מעורב. כדורגל זה ספורט קבוצתי, וגם זהבי יכול לתת טיפה יותר. אם רובי קין לא היה מתעקש לתת לו כל כך הרבה דקות יכול להיות שהיינו רואים את זהבי פחות שחוק, וקצת יותר פעיל. כשארלינג הולאנד לא הבקיע במשך שבעה משחקים רצופים בשנה שעברה, פפ גווארדיולה אמר שזה פשוט בגלל שהוא לא מקבל את הכדור. רוב הסיכויים הם שזה המקרה של הישראלי.
למרות זאת, עכשיו זה לא הפתרון. זהבי, גם ערן זהבי, הוא בן אדם. הוא צריך לצבור ביטחון מחדש ולמצוא את הרשת, כשגם פנדל לא מרשים בדקה ה-63 מול בני סכנין בשבת הקרובה שנכנס יכול להיות הרגע הזה. אנחנו יכולים להפליג עוד בדיונים טקטיים, לדבר על הדריבל מסביבו וכן הלאה, אבל זה רק צד אחד. רגע לפני המשחק מול סכנין ואחרי שהוא ומכבי איבדו את הפסגה, בואו ננסה להיכנס לראש של ערן זהבי.
"שטפו לאדבאיור את המוח"
אנשים הם דבר מורכב, וגם התגובה שלהם לקללות או ליכולת רעה יכולה להיות דבר מורכב. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לזה היא עמנואל אדבאיור, אקס ארסנל וסיטי, שפתח את עונתו האחרונה בטוטנהאם עם שני שערים מ-13 משחקים בלבד. אחיו של הטוגולוזי טען ש"שטפו לו את המוח, שכנעו אותו שאימו ואחותו הטילו עליו קללת ג'וג'ו", לאחר שאדבאיור לכאורה גירש אותן ממגורים בביתו. מאז הוא המשיך להופעה אחת בלבד אצל התרנגולים, שיחק לשנה נשכחת בקריסטל פאלאס ורשם כמה עונות לא רעות בטורקיה עד לפרישה. גם אחרי עונות של 24 שערים בארסנל, 14 שערים במנצ'סטר סיטי, 17 שערים בטוטנהאם וקנדציה קצרה על הספסל של ריאל מדריד, תקופה כזאת הצליחה לנער אותו לגמרי.
הלחצים שמגיעים מתוך השחקן עצמו משמעותיים, וכך גם התגובה מהמועדון. מקרה יותר מעניין בהקשר הצהוב-כחול הוא זה של רובי קין, מאמנו של זהבי, בתקופתו בליברפול. קין התקשה להשפיע בליברפול ולא הבקיע במשך חודשים באנפילד. "אמרתי לו שהכל יהיה בסדר", אמר בזמנו רפא בניטס, "אבל הוא אמר לי שאני יותר מודאג ממנו". פרננדו טורס, שותפו של קין להתקפה בתחילת 2008/09, אמר ש"אמרתי לקין שהוא שחקן חשוב ושברגע שהוא יבקיע את השער הראשון הכל יהיה בסדר. אנחנו צריכים שחקנים כמוהו". במקרה של קין, אגב, זה לא עבד. אחרי חצי שנה הוא עזב את ליברפול חזרה לטוטנהאם, נראה לא רע אבל לא חזר להיות השחקן שהיה לפני כן. משם הוא המשיך ל-MLS.
"זה מרגיש כאילו אתה מנסה לשחות כשאתה עם הבגדים שלך עליך", אמר טורס בהמשך כשדיבר על בצורת משלו בימיו הראשונים בצ'לסי. רומלו לוקאקו, כריסטיאנו רונאלדו וכמעט כל חלוץ גדול התמודד עם תקופה כזאת, כשגם מוחמד סלאח עבר חודשיים בלי שער ב-2017/18, עונת הבכורה האגדית שלו בליברפול.
"כל מה שאפשר לעשות זה להמשיך לעבוד ולהאמין שדברים יכנסו, אבל יש לבצורות האלה השפעה על שחקנים", הודה רוי הודג'סון, מאמן טורס בעונתו האחרונה בליברפול, כשנשאל בכלל על כריסטיאן בנטקה אותו אימן בקריסטל פאלאס. "התחלתי לחשוב מחדש על מצבים שהייתי בועט מבלי לחשוב", טען אלן סמית', אגדה אנגלית אחרת. "הטעויות שלי הרגישו גדולות יותר מבדרך כלל, רציתי שהדשא יבלע אותי".
"אתה לא באמת רוצה את הכדור", אמר אנדי קול ל-ESPN. קשה להאמין שזה המצב של זהבי, אבל זה גם נכנס לו לראש ברמה מסוימת. זה בלתי נמנע. אפשר גם לראות בשפת הגוף שלו, או בזה שאשתו שי זהבי תועדה בוכה ביציע לאחר שהוא כבש בדרבי, שמשהו לא לגמרי עובד.
סביר שזאת הבעיה. העיסוק התקשורתי השוטף בכך שזהבי מתקרב לשיא של אלון מזרחי - גם באתר בו אתם קוראים את הכתבה הזאת - גרם לשערים להרגיש פחות מובנים מאליהם. מזרחי הגדול יודע מה עובר על חלוץ, בטח אחרי שהגדיר את עצמו רק בהתבסס על השערים שכבש וברמה מסוימת המשיך כך גם 20 שנה אחרי הפרישה מכדורגל, והצליח לעשות את זה לאבי נמני.
"ככל שאתה רוצה יותר, אתה מצליח פחות"
אולי הפתרון, כפי שזהבי בטח יודע בעצמו, הוא לנסות לא לחשוב על זה. "כשאתה נלחץ אתה הופך לנואש. אתה הופך לעצבני יותר, מגיב יותר ומנסה יותר מדי. זה הפרדוקס של הספורט", טען דן אברהמס, פסיכולוג הספורט של בורנמות' לשעבר, בראיון ל-ESPN בכתבה מצוינת על הנושא. "כדורגל הוא התשוקה והעבודה של החלוצים, והם נכשלים בה שבוע אחרי שבוע מול קהל שלם", חתם ניק מילר. "הם פשוט מחפשים דרך שבה זה יעבוד".
לכן אפשר לפתור את זה בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא הדרך של זלאטן איברהימוביץ', עם תועפות של ביטחון עצמי. כשאיברה הגיע למילאן התעסקו באיטליה ב"קללת חולצה מספר תשע", כשלבשו אותה אלכשנדרה פאטו, לואיז אדריאנו, אנדרה סילבה ועוד ללא הצלחה. כולם שחקנים פחות טובים מאיברהימוביץ', שבחר להחליף את החולצה.
"ברגע שהוא לבש את חולצה מספר תשע ידעתי שהקללה נגמרת", אמר פיליפו אינאזגי. בעונה הראשונה בה איברה לבש את החולצה, 2021/22, מילאן הייתה מרחק נגיעה מהאליפות. בשנה השנייה היא חזרה לקבוצה. זלאטן כל כך מאמין בעצמו, אז והיום, שלא אכפת לו מ"קללה", "נאחס" או כל דבר אחר. הוא מאוהב בעצמו מספיק בשביל לעלות ולהבקיע.
הפתרון השני, מהכיוון ההפוך, שייך לאוליבייה ז'ירו שלא הבקיע במשחקים הראשונים של מונדיאל 2018. "הייתי מעדיף להבקיע שערים, כמובן, אבל אני יכול לייצר מרווח לאחרים ועושה את המיטב לקבוצה. כריסטוף דוגארי הבקיע שער אחד במונדיאל שזכינו בו ב-1998, אם אנחנו אלופי העולם ואני לא מבקיע, אני מרוצה. אם אני על המגרש אני יכול לעזור".
צרפת הפכה לאלופת העולם, וז'ירו לא הבקיע. הוא פתח בגמר המונדיאל וסיים גם אותו ללא שער, כשצרפת מנצחת 2:4 (ואנטואן גריזמן מקבל את הזכות לבעוט פנדל במצב של 1:1, לא ז'ירו עצמו). במונדיאל העוקב, ב-2022, הוא המשיך לקבל את הקרדיט מדידייה דשאן והבקיע את שער הניצחון ברבע. הוא הבקיע גם את השער הראשון ב-1:3 של צרפת על פולין בשמינית, והיה יכול לזכות בגמר שהסתיים בפנדלים לזכות ארגנטינה.
ז'ירו המשיך להבקיע בצ'לסי ובמילאן, ורשם קריירה טובה ולא מוערכת מספיק. הוא עשה את זה גם בצ'לסי, מועדון לחוץ וכושל בשנים האחרונות בו המאמן (תומאס טוכל בזמנו) הודה כי "אני מבין למה אף אחד לא נוגע בחולצה מספר תשע. גם אני חושד בזה שהיא מקוללת מימי פרננדו טורס".
זהבי, שחקן שמשחק בחולצה מספר שבע ובעמדה מספר תשע, אולי יכול ללמוד מז'ירו ומאיברהימוביץ'. שניהם מראים כאן את הצדדים ההפוכים של הביטחון העצמי, כשאחד יודע שהוא לא צריך שערים בשביל לתרום והשני יודע שהוא מספיק טוב בשביל שהם יבואו פשוט כי הוא על הדשא. לפני שמתעסקים בקללות, כישופים, חמסות, מאגיה וכל דבר אחר, בסוף יש כאן כדורגל.
ערן זהבי ממש טוב בכדורגל. גם אם הוא לא הבקיע ב-9 מ-10 המשחקים האחרונים, הוא יחזור להבקיע. אולי כבר במחזור הקרוב. האם שער אחד יספיק בשביל לשבור את הקללה? האם הלחץ משפיע? רק הוא יודע את התשובה בעצמו. כמי שאוהב להתעלות תחת לחץ, אולי זה דווקא מה שהוא היה צריך כל הזמן הזה.
