בעולם כאוטי כמו שלנו, ישנן מעט מאוד אמיתות קבועות ואובייקטיביות. המוות, נניח, יגיע עבור כולנו. השמש זורחת מהמזרח כל בוקר היא עוד דוגמא. אך דומה כי האמת הקבועה, הצרופה והבלעדית מכולן היא הידיעה שכשמכבי חיפה תשחק מול חדרה בסמי עופר, היא תאכל סנדביץ' תחת במילוי חצץ.
איזה קשים הם, איף. כל פעם חוזר אותו הריטואל, בסיבוב הראשון אנחנו נותנים להם שטוזה באיצטדיון בנתניה, ואיכשהו תמיד, בסיבוב השני, הם חוזרים אלינו עם תובנות חדשות. ותמיד, ללא יוצא מן הכלל, התובנות האלו כוללות המון אנטי כדורגל ופצצות לברכיים.
יש מאמנים בליגה שמתרגשים מליטופים ואסמסים מרגשים ממאמני יריבה, ואז מגיעים "לשחק כדורגל" מולה כל הדרך לקבלת רביעייה-חמישייה. בואו נגיד שעם כל הכבוד למסאי דגו, לא נראה לי שאסמסים ממנו יגרמו לחיים סילבס לשחק פתוח בסמי עופר. עזבו אסמסים, גם אם ישימו לו וולבו חדשה עם כל התפנוקים בחנייה, סילבס וחדרה יבואו להחנות אוטובוס בסמי, משריקת הפתיחה עד הסיום.
גם הפעם, באופן לא מפתיע, הפועל חדרה הגיעה לסמי עופר באותה הגישה: הישכבות אחורה של עשרה מאחורי כדור, יציאה זהירה ומדודה למעברים וכמובן, איך אפשר בלי התוספת הנהדרת של משחק קשוח מבית היוצר של משפחת גלזר.
ההתנהגות של תמיר גלזר על המגרש וההיתר שבהתעלמות שהוא מקבל משופטים פשוט מדהימה אותי בכל פעם מחדש. גם אתמול, בכניסה הקשה שלו בעלי מוחמד, שור לא געה ופריד לא שרק. זה די ברור שבכל הנוגע לאלמנטים אחרים של המשחק, כמו, נניח, למסור כדור באופן מדויק, יש לו הצלחה פחותה. אני אומר זאת, כמובן, על דעתי ודעתי בלבד - לסגנון המשחק של השחקן הזה אין מקום במגרש כדורגל.
באופן כללי, כל שחקני חדרה שיחקו חזק מאוד, על גבול הפראי, והעמידו מחסום דוקרנים בכניסה לרחבת ה-16. בונקר א-לה איטליה ביורו 2000.
למען הסר ספק, אין לי טענות ותלונות כלפי חדרה בהקשר של הבונקר. לא הייתי נוהג אחרת במקומם, זו הדרך לצמצם פערי איכות וראינו כבר מה קרה למי שנופל במלכודת פתאים ובא "לשחק כדורגל" מול קבוצה עדיפה בהרבה. נכון, היה נחמד אם מדי פעם גם היו משלבים איזה ניסיון למהלך כדורגל רציני בין כל הביצורים, אבל מילא. עיקר התרעומת שלי, כאמור, הוא על המשחק האלים, בעיקר של גלזר.
ומה עלינו? ובכן, מכבי חיפה הגיעה עם כל הכוונות הטובות למשחק הזה, ובניסיון לייצר הכרעה מהירה. ההישכבות הטוטאלית אחור ומשחק הגנה מצויין של חדרה הבהירו שמקרה אשדוד לא יחזור בשנית, ולכן היה ברור לכולנו החל מדקה 20, פחות או יותר, שאנחנו בדרך לריטואל הקבוע והמייגע עם המאמי של רז זהבי.
המחצית הראשונה הייתה עצבנית מאוד, מלאת החלטות פזיזות, עמוסת בזבוזי זמן של לויטה ומעט מאוד כדורגל, ודווקא כשהצלחנו לייצר מומנט קטן של כדורגל חיובי, השריקה לסיום המחצית קטעה אותו.
רבע השעה הראשונה של המחצית השנייה הייתה זו שעשתה את ההבדל - הקבוצה כולה עלתה בבגרות, שיחקה בסבלנות וניסתה לחפש בצורה חכמה את הפירצה בקו מאז'ינו של סילבס. לאט לאט, התקפה אחר התקפה, המצבים קרצו יותר ויותר, עד הבינגו - גדי קינדה בשילוב עם פיירו דוחק מקרוב, שער של זיעה ודמע, וסמי עופר מתפוצץ סוף סוף.
מרגע שבו כבשנו את השער ועד הסיום, רמת הכדורגל ירדה פלאים (קשור קשר הדוק לרמת העייפות ההזויה של שחקנינו היקרים), ולמרות זאת, חדרה המשיכה בהישכבות לאחור. יש בזה מן ההיגיון, האמת: כל עוד המשחק ב-0:1, ובייחוד ככל שנוקפות הדקות, רמת הלחץ עולה אצל מכבי חיפה יותר מאשר אצל היריבה, במקרה זה חדרה. ככל שעולה הלחץ, כך גובר הסיכוי לטעות אקראית של שחקן ירוק לחוץ ושוויון הוא בגדר האפשרי.
למזלנו הרב, רמת הריכוז ההגנתי של מכבי חיפה אתמול הייתה גבוהה מספיק, ודקות של משחק הקרבה ברגעים מותחי העצבים השאירו את התוצאה הקבועה בינינו לחדרה על כנה, והחזירו אותנו לראשות הטבלה לאחר היעדרות של יום.
אישית, משחק יוצא דופן לשון גולדברג ועילאי פיינגולד. באופן כללי, ההגנה הדפה בקלות כל מחשבה על מתפרצת שאינה במקומה אצל חדרה, והמלחמה המטורפת בדקות האחרונות, בייחוד של שון גולדברג הפצוע והחבול, עשתה את ההבדל. לגבי פיינגולד? אומר זאת כך: בדומה לחלאיילי, הוא לא יישאר עוד זמן רב במכבי חיפה. מקווה שנוכל ליהנות ממנו כמה שיותר לפני שיעבור לליגה טובה יותר.
גדי קינדה נותן מספרים, ונותן סמבה על הדשא. הרקדן האוטומטי, מלצר על סקטים שגולש ומחלק מסירות פז. דווקא מחצית ראשונה לא מדהימה שלו מבחינת דיוק, אבל למחצית השניה עלה קילרי לגמרי והביא את הבארכה.
אבל, מי שצד את עיני באופן מיוחד אתמול היה ליאור קאסה - בנסיבות מצערות למדי, הוא קיבל את הצ'אנס במרכז המגרש במשחק מורכב מול קבוצה סופר פיזית, והפגין משחק מלא בגרות, אחריות ומלחמה על כל כדור. על הדרך הוא כמעט כבש שער מטורף לגמרי, אבל גם ללא ההזדמנות הזו היה לו משחק מאוד טוב. האיכות שלו הולכת ומתגלה בהדרגה, לא תמיד בקו ישר ובקצב לינארי, אבל בהחלט אפשר לראות ביום בהיר את הכדורגלן שליאור קאסה עוד יהיה, בעוד זמן לא רב.
באופן כללי, זה לא היה משחק רע שלנו, למרות ה"גירוד" והתוצאה המינימלית. ידענו להיערך מנטלית ומקצועית למשחק קשה מול קבוצה שעבדה הגנתית מצוין וכאמור, הסבלנות, החכמה והאיכות הכריעו.
יאללה. עוד מוקש פורק. איך אמר אתמול מסאי? עכשיו משחק סופר קל מול פיורנטינה בשמינית גמר הקונפרנס, מה זה בשבילנו, צ'יפס.
בהצלחה לבונבונים, נסיעה טובה לכל הטסים, תביאו לנו תוצאה טובה! זיכרון שהכל הבל הבלים חוץ מכדורגל ומפדיון אחינו השבויים בעזה, תחזירו אותם אלינו כבר.
שבוע טוב וירוק.
נ.ב. טור זה נכתב טרם פרסום תוצאות בית הדין. למען הסר ספק, כל החלטה שיש בה להשפיע על מירוץ האליפות נכון להיום משמעה הכרזת מלחמה על האוהדים בכללותם, ולא רק של מכבי חיפה. הענף לקראת מכה אנושה ברמה הספורטיבית.
