אבל גדול נפל אמש (שני) על הכדורגל הישראלי עם דבר מותו של דרור קשטן בגיל 79. המאמן האגדי, שנחשב ללא ספק לאחד הגדולים שהיו בכדורגל שלנו בזכות הצלחתו הגדולה שבאה לידי ביטוי עם שש אליפויות ושישה גביעים בין היתר, מובא למנוחות בשעה זו בבית העלמין בכפר סבא בנוכחותם של אנשי כדורגל רבים.
ביתו, הילה, ספדה לו: "אבא אהוב ליבי. איך נפרדים מאיש נפלא ומשמעותי כמוך? איש משפחה שהמשפחה בשבילו מעל לכל. עניו, צנוע וביישן. אבא מסור עם נתינה אין סופית. סבא ואבא לילדי שהיו כל עולמך. אהבת אותם אהבת נפש והם אותך. כל השנים הציגו אותך כאדם קשוח, הם כנראה לא באמת הכירו אותך. אתה האיש הכי רך עם הלב הכי רחב בעולם. בכל מקום שמעתי עליך מילים חמות וליבי התפוצץ מגאווה".
"אתמול עצמת עיניך בפעם האחרונה. ניחם אותי שאהבת את החיים ושכולנו נהננו איתך יחד כמשפחה. כולם כתבו שאתה מאמן כדורגל אגדה. היית אגדה, אגדה של אבא. זכיתי בך ולא יכולתי לבקש אבא טוב יותר. לא יודעת איך יראו חיי בלעדיך, ליווית אותי בכל צעד בחיי. תמיד תמשיך ללוות אותי בכל דבר בחיי. נוח על משכבך בשלום אהוב שלי, אוהבת אותך לנצח".
בנו, המאמן תומר קשטן, ספד לו: "הבט, קוקי שלי. אתם בטח חושבים שהתבלבלתי, טעיתי או אולי התחרפנתי, כי את הקוקי הזה כולכם מכירים בעולם הספורט. חלק קראו לו קשוח, רס"ר, סרבן תקשורת ויש שיאמרו אגדה, פרפקציוניסט ומעוטר, הרבה שמות הוצמדו לו בעשייה ספורטיבית, אבל בשבילי אבא שלי אתה קוקי. לאורך השנים הצמדנו אחד לשני את הכינוי ואין בוקר שלא הייתי מרים טלפון או שולח הודעה `בוקר טוב קוקי`. כינוי שגם הנכדים וחברים טובים שלי שהכירו את הקשר העמוק והמיוחד התחילו להשתמש בו".
"i did it my way, בדרכך היית נטע זר בישראליות הטבועה בנו. היית סוג של גרמני, האמנת בצדקת דרכך. עמדת דקות ארוכות מול המראה לוודא שכל שערה נמצאת במקומה ופניך נקיות ומגולחות כמו שולחן שיש. אף פעם לא הבנתי איך אפשר לצאת בבוקר עם חולצה מגוהצת ולהראות מגוהץ עוד יותר".
"תמיד סברת שהסדר, ההקפדה, המקצוענות והמקצועיות יובילו לתוצאות ומי יכול להתווכח עם הדרך כאשר היא מובילה אותך לכל כך הרבה רגעים של אושר. בכפ"ס, לוד, בית"ר, מכבי והפועל ת"א ובפסגת שאיפותך כמאמן הלאומי. הדרך הקשטנית שלך קוקי שלי וההצלחה הכי גדולה בעיני היא לא המאמן המעוטר ביותר בישראל עם זכיות היסטריות והסיטוריות, ההצלחה הכי גדולה בעיני היא המורשת שהשארת אחריך".
"השארת אחריך דורות של שחקנים, אנשי צוות והנהלה, שאולי לא תמיד קיבלו בזמן אמת את הדרך הקשטנית, אך הודו לך עד יומך האחרון על השיעורים שהענקת להם לחיים. אין עוד מאמנים כמוך, אין עוד אנשים כמוך. היית מורה דרך לכל כך הרבה אנשים, אבל עבור המשפחה היית העוגן, שאיש שמאיר את הדרך, שיודע לתמוך בכל יום ובכל שעה. תודה על כל השיעורים שלימדת אותי. אני אוהב אותך, תראה כמה כולם אוהבים אותך".
יוסי מזרחי: "מעבר לזה שדרור היה מורי ורבי הוא היה גם חבר, הכדורגל הישראלי איבד את האלכס פרגוסון שלו. כריזמה גדולה הקיפה אותו, היינו בהרבה אירועים ביחד, תמיד הייתה הערכה הדדית, הוא היה חלק מהמשפחה שלי שהיה בבית"ר, תמיד היינו בקשר. הייתה לו דרך מיוחדת וזו הייתה הגדולה שלו, היה עקשן מאוד בדרך ההזו".
אלי כהן נפרד ממנו גם כן: "הוא היה חבר טוב ומאמן טוב, הוא היה בן אדם מדהים, צנוע ומאמן גדול. חסרות דמויות כאלה בנוף המאמנים, נקווה שיהיו לו יורשים. האישיות שלו הקרינה רבות על המועדונים שהוא עבד בהם, היה לו לב זהב וכולם אהבו אותו".
קשטן נולד ב-1 באוקטובר, 1944, בפתח תקווה, בארץ ישראל שלפני הקמת המדינה. ככדורגלן, הוא נולד וצמח בהפועל פתח תקווה - שם שיחק בקבוצות הנוער, והיה גם היחיד שזומן לנבחרת ישראל לפני שעלה לקבוצת בוגרים - זה קרה בעונת 1962/1963 , כשהיה בן 18. עד היום, היו לו שלוש הופעות בינלאומיות. קשטן שיחק תשע שנים ורשם 95 הופעות במדי הפועל פ"ת, שם שיחק כרץ ימני, מגן וקשר אחורי. בשנת 1971 הוא עבר להפועל כפר סבא, שם שיחק ארבע שנים נוספות וסיים את קריירת המשחק בשנת 1975.
משם, החלה קריירת אימון מפוארת: מיד אחרי שפרש, החל לאמן בקבוצת הנוער של הפועל כפר סבא, ואף הוקפץ לקבוצה הבוגרת - אבל ירד ליגה בסוף עונת 1976/77. קשטן עבר בקבוצות כמו הפועל קריית אונו והפועל לוד - רק כדי לחזור בשנת 1980 לכפר סבא, שם הגיע לפסגה הראשונה בקריירה - כשבעונת 1981/82 זכה באליפות הראשונה בקריירה שלו, עם הכפר סבאים. עונה לאחר מכן הוא ירד ליגה עם הקבוצה, חזר להפועל לוד - וזכה איתה בגביע המדינה ובאלוף האלופים. בשנת 1984 מונה למאמן נבחרת הנוער, אבל הודח ממנה עוד באותה שנה בשל "פרשת קובלנץ".
ב-1985, קשטן מגיע לאחד המועדונים האהובים בקריירה שלו - בית"ר ירושלים, אליה שב וחזר במשך לא פחות מארבע קדנציות מוצלחות. שנתיים הוא אימן בבית"ר, שהסתיימו בעוד אליפות - האליפות ההיסטורית והראשונה של בית"ר בעונת 1986/87, יחד עם אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי ואלי אוחנה. במשך עונה אחת, קשטן עבר במכבי חיפה - וחזר שוב לבית"ר, כדי לזכות איתה בגביע (על חשבון מכבי חיפה) בעונת 1988/89. קשטן אימן גם בהפועל רמת גן ומכבי פתח תקווה, עד שחזר לעוד קדנציה בבית"ר - אליה הגיע בקיץ 1992, וזכה איתה באליפות השנייה של המועדון (והשלישית שלו) בעונת 1992/93, לאחר שעלתה מהליגה הארצית.
בקיץ 1994, אחרי שנתיים בבית"ר, הוא עזב - והגיע להפועל חיפה, ממנה פוטר באמצע העונה. בקיץ 1995 הוא הגיע למכבי תל אביב, איתה הצליח לזכות ב"דאבל" הראשון שלו - אליפות וגביע, רק כדי שבקיץ יעזוב את הצהובים לטובת אברהם גרנט. קשטן הגיע להפועל תל אביב והשאיר אותה בליגה הבכירה, ובקיץ 1997 חזר לעוד קדנציה בבית"ר - ויחד עם ההונגרים, יוסי אבוקסיס וניר סביליה - הוביל אותה לאליפות הרביעית במועדון - והחמישית שלו.
בקיץ 1999 קשטן מצא לעצמו קבוצה חדשה-ישנה - הפועל תל אביב. כבר בעונה הראשונה שלו באדום, נרשמה הצלחה מסחררת - עוד "דאבל", אליפות וגביע, בעזרת השחקנים הצעירים שגם כונו "תינוקות קשטן". זו גם היתה האליפות השישית והאחרונה בקריירה שלו. ארבע שנים נוספות הוא היה בשורות האדומים, ובין היתר גם הוביל אותה למסע הגדול ולרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2001/02. הוא קפץ עונה אחת להפועל פתח תקווה, איתה זכה בגביע הטוטו, וב-2005/06 הוא הניף גביע עם הפועל ת"א בקדנציה נוספת.
בפברואר 2006 - הגיע לפסגה נוספת בקריירה: נבחרת ישראל. ארבע שנים שימש קשטן כמאמן הלאומי, והוביל את הנבחרת בקמפיין מוקדמות יורו 2008 ובמוקדמות המונדיאל 2010. את הקריירה הוא סיים בבני יהודה, הפועל תל אביב, ובעונה אחרונה בבני יהודה - עונת 2012/13, שם שימש לאחרונה בתור מאמן ראשי.
קשטן סגר את הקריירה כשזכה בתארים עם לא פחות משישה מועדונים שונים. יש לו שש אליפויות בקריירה, שישה גביעים, שלושה גביעי טוטו ושלוש זכיות בתואר "אלוף האלופים".
יהי זכרו ברוך
