אחרי שהעצבים והבאסה של ההדחה מהגביע בשבוע שעבר שככו, הופיעה לה בקרב אוהדי מכבי חיפה תחושה הולכת וגוברת של דריכות. הפרק שלנו בכל המפעלים הסתיים, ונותרה רק הליגה. כל אוהד שדרך אתמול בסמי עופר הבין את החשיבות של הדרבי הזה מכל זווית אפשרית. עוד מעידה אחת, חלילה, יכולה הייתה להיות קריטית להמשך הדרך.
פרסום ההרכב של בכר העלה, לפחות אצלי, את מפלס הדופק משמעותית. קשר אחורי אחד ובערך כל שחקן התקפי בסגל נדחף למעלה, פלוס פייר קורנו שלא מתבייש גם הוא לעלות. לא היה לי מושג קלוש איך בדיוק הדבר הזה יסתדר על המגרש, אבל וויי ווי, הוא הסתדר, איך שהוא הסתדר!!
עוד לפני שריקת הפתיחה, היה ברור לכל אוהד ירוק באיצטדיון שאין שום אופציה, שום תסריט שבו הפועל חיפה תצא עם משהו מסמי עופר כל כך ירוק, כל כך דלוק וכל כך רועש. ברק בכר קרא במסיבת העיתונאים האחרונה לקהל ולקבוצה לעמוד ביחד, ובאמת שאין גב רחב יותר שהיינו יכולים לספק כקהל מהתצוגה המהממת הזו. התפאורה ביציע הצפוני לא השאירה מקום לספק, וביקשה דבר אחד - לתקוף. המסר לא נפל על עיניים ואוזניים ערלות, והתוצאות לא איחרו להגיע. מה זה לא איחרו, הקדימו כל ציפייה אפשרית.
חמש דקות של מהומת אלוהים, על הדשא ומחוצה לו, מופע תפאורה ופירוטכניקה מושקע, מרהיב ומטריף, אבל הזיקוקים הכי יפים היו דווקא אלו שהודלקו על הדשא בירוק.
"יצאה מלוע של תותח" לא מתחיל בכלל לתאר את חמת הזעם והטירוף שבו מכבי חיפה עלתה למשחק הזה. כל אחד מהשחקנים עלה כאילו רודפים אחריו עם לפיד בוער, ועומר אצילי, בסיוע כל הלהקה, הפך בחמש דקות את ההתמודדות כולה, כמעט, לגארבג' טיים אחד ארוך ואת סמי עופר של אתמול לסיוט שאוהדי הפועל חיפה יראו בזכרונם עוד לילות רבים. כמו בתחילת העונה, סמי עופר התעורר מהתרדמה שלו והפך לגוף אחד עם הקבוצה על הדשא. אולי הפתיחה הטובה ביותר שראיתי ממכבי חיפה למשחק אי פעם, צריך לבדוק את זה.
הפועל חיפה, כאמור, עשתה חיקוי מוצלח מאוד של חיל האוויר המצרי במלחמת ששת הימים והושמדה (ספורטיבית ומטאפורית כמובן) עוד בטרם הספיקה להמריא להתקפת מעבר, או סתם לחבר פס בין שני שחקנים אדומים. כשמכבי חיפה עולה בגישה ובחדות כזאת, באווירה כל כך מטורפת, אין כוח בצד הזה של הים התיכון שיכול לעצור אותה, בטח ובטח שלא הפועל חיפה.
זה לא רק הבליץ ההתקפי, זו הירידה של כולם להגנה, המחויבות והאגרסיביות בכל תאקל, כל מירוץ מול שחקן יריב וכל ניסיון להעביר את המשחק קדימה. באופן פרדוקסלי, דווקא במערך האולטרא התקפי הזה, משחק ההגנה של כל הקבוצה היה הרבה יותר טוב מהמשחקים הקודמים. ברור שלא תמיד מערך כל כך התקפי יתאים, בטח לא בפלייאוף, אבל האטרף, הרעב והגישה הזו הם בדיוק מה שאנחנו צריכים בכדי להשלים את המשימה החשובה מכל ולקחת את תואר האליפות.
פרסונלית, עומר אצילי. שלושער ובישול. כל מה שאני ארשום כאן מעבר, לא יעשה צדק עם ההתפוצצות הקוסמית הזאת. אחרי שבועות כל כך קשים, בהם נכתש מחוץ ומבית, נהפך לשחקן עבר והושמץ תחת כל מיקרופון רענן, עומר מצא שוב את הזון, וירה מכל ולכל עבר. אני אמרתי לכם, הייטרים, אמרתי לכם שהוא ימצא שוב את הבלטה, אמרתי לכם שהוא יחזור בענק. לכל שחקן יש את התקופה הרעה שלו, שבה הוא לא מזכיר את עצמו, וגם עומר עבר אחת כזו, משלל סיבות. לשחק כדורגל, כפי שניכר היטב אתמול, הוא בטח לא שכח. נקווה לעוד תזכורות מופלאות כאלו, להמשכיות ולעוד ימים רבים בהם יענקל'ה יצטרך לשבור קופת חיסכון בכדי לשלם למפציץ המוביל שלו את הבונוסים שהוא הרוויח ביושר.
מעבר אליו, דיא סבע. קוסם כדורגל, רב מג של המשחק, קליוסטרו של המגזר. אין שום דרך לשחקן יריב לחזות מה יקרה כשהכדור ברגליים שלו, משנה כיוון במהירות, שולח כדורים חדים לכל עבר ולא מפסיק לרוץ וללחוץ. מפתיע מאוד בהקשר הזה, האמת, והוא הדביק גם את הסובבים אותו במחויבות העצומה שלו. עד כמה הרכש הזה חשוב, גם ברמת הרענון והרעיונות החדשים שהוא מזרים להתקפת מכבי חיפה, וגם בכך שהוא לבוש בירוק ולא בצהוב. יכול מאוד להיות שזה יהיה המהלך שיכריע את גורל האליפות השנה. כך או כך, נראה לי שאף אחד כבר לא ממש צריך לערער ולהרהר בשאלה אם אצילי וסבע יכולים לשחק יחד. יכולים? חייבים!
שרי עם משחק סולידי ועוד שער, חזיזה לא מפסיק להתרוצץ ולהשתולל על הדשא (בחיי שהגיע לו שער), עלי מוחמד במחצית שנייה מופלאה, כולל כמה נגיעות קסם, כאפות לכדור עם הצד המעליב, דניאל נראה כמו דניאל, עם סק איש לא יתעסק ופייר קורנו זה דובשנית פרנסאווית עם מגע קסם בכדור. באמת שכל שחקן שעלה אתמול עשה את המוטל עליו באופן פשוט יוצא מן הכלל.
אם נתעכב רגע על פרנטדזי היקר שלנו, המשחק מול הפועל חיפה מדגיש עד כמה החשיבות שלו גבוהה בקבוצה הנוכחית של מכבי חיפה. העבודה שהוא עושה, כתישת הבלמים הבלתי נגמרת והשחקנים שהוא מושך לכיוונו הופכים את המלאכה של האחרים לקלה הרבה יותר. פיבוט שנותן למכבי חיפה אפשרויות שלא היו לה לפניו. אני מסכים, התפוקה שלו לא גבוהה מספיק, ממש לא, הוא גמלוני עם הכדור ומחמיצן שאלוהים ישמור. אבל הערך המוסף שלו למשחק הקבוצתי פשוט אדיר, והאמון שברק בכר נותן בו עוד ישתלם בהמשך.
ומה נאמר על הפועל חיפה? באחד הטורים הקודמים, בהם שפכתי אש וגופרית על יריבתנו העירונית, עוררתי עליי גל תרעומת, גם בקרב כתבים מסויימים באתר מכובד זה, וגם בקרב אוהדי הפועל חיפה שצבאו על תיבת ההודעות שלי בפייסבוק עם שלל ברכות. הפעם, אין בי שום רצון לעלוב בהפועל חיפה בשום דרך. מה כבר יכול להיות יותר מעליב, משפיל ומדכא ממה שהם עברו אתמול בסמי עופר, על הדשא וביציעים? חלמו על קלקול סטייל הקיזוז וקיבלו בעיטה בעכוז. מכבי שוב קברה את חלום הפלייאוף העליון של הפועל, ובאכזריות יתרה. נותר רק לאחל ליריבתנו הנאה רבה במשחקים עתירי החשיבות והיוקרה של הפלייאוף התחתון, ומכל הלב, המון המון בהצלחה במשחק הבא.
בכל מקרה, אנחנו כבר עם הפנים קדימה. הפועל תל אביב נראית כמועדון שמצא מחדש את הגאווה ועמוד השדרה שלו, ואוי למי שיקל בהם ראש. כדי להביא את הכוכב השלישי למקומו הראוי מעל סמלנו, אנחנו צריכים לסחוט את דוושת הגז, על הדשא וביציעים, לעוד מקצה אחד אחרון לעונה זו. אף אחד לא ייתן לנו כלום, ושום דבר לא מובטח. אין דקה אחת קלה או נוחה עד לסיום העונה. אבל אם נגיע באטרף לכל משחק, כאילו הוא האחרון, ונהיה יחד, על באמת, כמו שהיינו אתמול - אף אחד, ממש אף אחד, לא יוכל לעצור אותנו.
חג פורים שמח, וכולם יודעים שחיפה ירוקה!
נ.ב. כדרכו של כל שר ספורט, גם מיקי זוהר נסחף בגלי הפופוליזם ומכריז מלחמת חורמה על אחת התופעות היפות והמלהיבות של המשחק, האבוקות. מישהו יכול לומר שהמופע הפירוטכני אתמול פגע בו באיזושהי צורה? לא הושלכו אבוקות לדשא והמשחק לא נעצר, והקהל העלה חמש אוקטבות רק מהיופי של כל המחזה. אבוקות הן לא פשע, פירוטכניקה היא לא פשע, זה הזמן להסדיר את הנושא הזה בדיאלוג חכם, מפוקח וריאלי. במלחמה הזו יהיו, בסופו של דבר, רק מפסידים. ממש כמו בתחומים אחרים בישראל לאחרונה, נדרשת כאן פשרה הגיונית.
