עוד לפני שריקת הפתיחה מול נס ציונה, רמת הציפיות שלי בכל מה שנוגע לאטרקטיביות ולשטף המשחק שלנו הייתה איפשהו מתחת לבלטות. לא מספיק כל הצרות שיש לנו על הראש, משדר ההדחה השבועי של שחקן הרכב גרע מאיתנו את צ'ארון שרי. הפעם, הייתה זו החלטה נכונה של הצוות המקצועי להשאיר אותו בחוץ בכדי להימנע מתפיסת ירך אחורי וחודש עד חצי שנה בחוץ. עם זאת, בהיעדר מחליף, בכל פעם ששרי יורד מהדשא, הקהל של מכבי חיפה נידון לחוויית צפייה מפוקפקת מאוד.
ואכן, כפי ששוער, מכבי חיפה לא ממש הרטיטה לבבות אמש (ראשון) בנס ציונה. אצילי וחזיזה, שניסו ככל יכולתם לקחת את המשחק ולייצר, לא הצליחו לתת את הערך המוסף וכל השאר התפזרו בהתאם.
למזלנו הרב, גם במשחקים הכי דלוחים יש מצבים נייחים, ולנו יש מספר כלים קטלניים במיוחד לסיטואציות האלו. דין דוד דחק הסטה של פיירו, לא לפני שחש בנחת ברכו של עבדולאי סק. כאן המקום לפנות לסק היקר - עבדו, אתה אחלה, אנחנו אוהבים אותך מאוד, אבל בבקשה תזכור ששחקני הקבוצה האחרים לא בגודל שלך, והם גם קצת יותר עדינים ממך. בבקשה רק תיזהר, ואם אפשר - אל תאכל אותי.
אז לאחר שגם דין דוד הרעיד לנו את הלב וביקש חילוף, עם חוד של ניקיטה ופיירו, כל שארית של אטרקטיביות במשחק התנדפה לחלוטין, אכן מראות קשים לצפייה. ועם זאת, למעט הבעיטה משלושים מטרים לקורה של נס ציונה ועוד הזדמנות בפתיחה, המארחת לא ממש סיכנה את מערך ההגנה המעובה שלנו, ועוד פנדל מוצלח של אצילי פלוס אדום לא ברור לקראת סיום סגרו את הסיפור ושלחו שלוש נקודות חשובות מאין כמותן במעלה כביש החוף, אלינו הביתה.
אז כן, זה לא היה כיף. לא נהנינו, כולם רק רצו לגמור עם זה ולהתפזר, איש איש לאוהלו ו/או ללאפתו ופיתתו. זה הרגיש כמו לאכול עוף מכובס: תפל, מעיק, אבל סוגר את הפינה. ולאור כל החיסורים, התשישות והעובדה שמדובר במשחק השלישי שלנו בשבעת הימים האחרונים, צריך פשוט לשמוח ולהעריך את היכולת של הקבוצה לשמור מיקוד ולהמשיך ולנצח. זה כל כך לא טריוויאלי, בטח בעונת קמפיין ליגת אלופות, ואני גאה בשחקנים שלא מתביישים לנשוף ולשרוט נצחונות כשצריך.
אבל אסור להתעלם מהעובדה שהמשחק הזה הבליט עוד אלמנט בעייתי: זו לא רק עייפות פיזית, אלא גם עייפות מנטלית. מכבי חיפה נראית תקועה וצמאה לרעיונות חדשים, מה שמנצח לנו משחקים כרגע זו נחישות וכוח רצון. והם משאבים מתכלים, בסופו של דבר. כשהשחקנים המובילים נעדרים או סתם נראים דרדל'ה. צירוף של שניים או שלושה שחקנים יכול לעשות את ההבדל, ואני מאוד מקווה שאין שום שקיטה על השמרים מצד מכבי חיפה. הפער ממכבי תל אביב ובאר שבע הוא על סף חסר המשמעות לטווח הארוך, הדרך עוד ארוכה מאוד, וחיל החלוץ שלנו זועק ומתחנן לתגבורת.
אני באמת יכול להבין את הבאסה בלשלם על שחקנים ישראלים סכומים מופרזים, אפילו מופרכים. לטווח הארוך, צריך לטפל בעניין הזה ולייצר משוואה אחרת מול השחקן הישראלי. אני, אישית, מאמין שאין מנוס מלהגדיל את מכסת הזרים בליגה שלנו. אבל כל זה לא משנה למצב הנוכחי, בו אנחנו נמצאים על פי פחת בכמעט כל מערך במגרש. גם בתחילת הקורונה, שילמנו על חבילת מסיכות 30 שקלים. בסוף, הצורך וההיצע קובעים את המחיר בשוק, ואם מכבי חיפה רוצה לשמר את היתרון שלה על המתחרות, היא תיאלץ לסתום את האף ולשלם, בדרך כזו או אחרת, סכום לא הגיוני על שחקן בינוני פלוס.
כמובן שהחוסר בולט יותר בחוליית הקישור ובעזיבה הצפויה של נטע לביא, אבל גם מקדימה, התחושה היא שחסר את השחקן שיספק את הניצוץ והחיבור כששרי נח או סתם לא פוגע. אצילי מנסה כל מה שהוא יכול ואין לי תלונות אליו, אבל זה לא אופי המשחק שלו. זה הזמן לפתרונות מבחוץ.
אחד כזה, אגב, יכול בהחלט להיות שכבר הגיע למכבי חיפה. לפחות מהרושם הראשוני, נראה שבאסם זערורה הוא חומר גלם מעניין מאוד, ומשלב מהירות עם טכניקה והצטרפות מהירה להתקפה. שווה בהחלט לתת לו עוד דקות ולשלב אותו יותר, כמובן, ללא רלוונטיות ובנוסף לרכישה המאוד הכרחית של שחקנים בעמדות אחרות. בעידן של חמישה חילופים וכל כך הרבה חיסורים, יש מקום לכולם, ואנחנו נצטרך את כולם בכושר טוב.
ומי שממש לא בכושר טוב, כבר תקופה, הוא פרנטדזי פיירו. אני אוהב אותו מאוד, באמת, עדיין, אבל הוא פשוט לא מצליח לבצע פעולות מאוד פשוטות, ונראה שהביטחון והמיקוד שלו די בקרשים. אמנם הוא עדיין מצליח לבשל ולתרום לאחרים, אבל חלוץ צריך כדור ברשת, וכרגע זה נראה על סף הדמיוני איתו. אין בושה בלספסל אותו, ונראה לי שגם הקבוצה וגם פיירו ירוויחו ממהלך שכזה, חישוב מסלול מחדש וקצת התרעננות וצבירת רעב מנטלית.
עוד בהקשר של פיירו, טוב מאוד עשה הצוות המקצועי שהחליט לא לאפשר לו לבעוט. נכון שעל פניו, שער יכול היה להחזיר אותו לעניינים, אבל מצד שני, החמצה יכולה היתה גם לפגוע בקבוצה בסיטואציית המשחק הנוכחי וגם לקבור את מצב הרוח שלו לעוד כמה מחזורים קדימה. וכולנו יודעים מה קורה עוד כמה מחזורים קדימה ועד כמה אנחנו נצטרך אותו שם חד וממוקד.
מילה טובה מגיעה לקהל בהקשר של פיירו, עם עידוד קולני ומרשים וגיבוי מכל לב לאחר החילוף שלו. למרות טרוניות כאלו ואחרות ברשתות החברתיות, למרות הבדיחות (כמו הסתלבט על דין דוד מתחילת העונה, שהתיישן לא משהו), הרוב המוחלט של הקהל הירוק זוכר לפיירו את הרגעים היפים ואת העובדה שהוא הביא את מכבי חיפה לליגת האלופות על כתפיו. כמו דין דוד בתחילת העונה, קורה שנקלעים לתקופה לא טובה, והמזור המוחלט לתקופה כזו הוא כדור ברשת. אז תרשו לי להמר - העידוד והגיבוי הזה עוד יישא פרי בהמשך.
מכאן, הפנים ליום ראשון. הפועל ירושלים מגיעה לסמי עופר. הרצף של משחקים ללא ניצחון מולה עומד על שניים. לא חווינו שלוש נקודות מול החבורה של זיו אריה כבר שנה שלמה. אף אחד לא צריך לראות את המשחק הזה אצלנו כמשהו אחר מלבד משחק צמרת. אם במשחקים הקודמים היה איזה זיק של זילזול, או ליתר דיוק ציפייה להצגה ירוקה, הרי שהפעם הציפייה, לפחות אצלי, היא לקרב התשה מול קבוצה שיודעת והתמקצעה בלשחק מול מכבי חיפה. במובן מסויים, היא גם מגיעה עם יתרון מנטלי קטן, גם לאחר התיקו הדרמטי בדרבי וגם לאור העובדה שלא הצלחנו לנצח אותם זמן רב. אנחנו, מצד שני, לא בדיוק שופעים אנרגיה יצירתית. או אנרגיה מכל סוג שהוא.
למרבה המזל, יש לנו שבוע שלם לנוח, לאגור אנרגיות ולחזור לשחק בבית עם עוד כמה רעיונות חדשים. לאור המצב בטבלה ולאור המשחק המתקרב בבלומפילד, שלוש הנקודות על הפרק במשחק הזה יכולות להיות גורליות לעונה כולה, לא פחות. יום ראשון, סמי עופר, הקופים נגד הבריגדה. כמו תמיד, סולד אאוט. רק בבקשה, בלי עוד פציעות.
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ.ב. בחיאת, אם יש למישהו קשרים באוסקה, תגרמו לגמבה האלה לרדת איכשהו מהקטע של לצרף את נטע. דיכאון לחשוב שהוא לא יהיה חלק מהקבוצה עוד מעט, אין אין אין לו תחליף בישראל.
נ.ב.ב. הוא אולי השחקן הכי שנוא על אוהדי היריבות בישראל, והוא גם מתנהג לפעמים על המגרש כמו בשכונה, אבל אין לב גדול יותר בעולם מזה ששוכן בחזה של דולב חזיזה. לצד הפעילות שלו ב"סיירת החרם", אתמול הוא העניק במתנה את הנעליים שלו לילדה ביציע. אין הרבה שחקנים ששינו גורל של מועדון שלם במעבר אליו, דולב חזיזה הוא לבטח אחד מאלו. ולצד העבודה שלו על הדשא, הוא צומח להיות גם אדם נפלא ומעורר השראה עבור כולנו. כל כך גאה ושמח שהוא איתנו, מקווה שלעוד שנים רבות.
