"את משחקת פה על חבל דק" שר מאור אדרי על בחורה (כנראה) בשירו "אללה מעק". כנראה שהוא לא דמיין שכמה שנים לאחר מכן מישהו ישתמש בשיר הזה כדי לתאר את קבוצת הכדורגל האהובה עליו. בדומה לבחורה בשיר, גם מכבי משחקת על חבל דק, ומתכתבת לאחרונה עם חוסר הרלוונטיות. זו אמנם הצהרה גדולה, וכמובן שמדובר רק על העונה הקרובה, אבל צריך להגיד למכבי את האמת, ואם נשתמש במילותיו של ביבי נתניהו – את פשוט לא מעניינת, את משעממת אותנו.
מכבי הנוכחית לוקה בלא מעט חוסרים, המרכזי שבהם הוא אימון של השחקנים, יכולת ירודה של שחקנים רבים, ובבניית סגל שפשוט לא מתאים לצורה שבה המאמן הקודם רצה לשחק, כשעדיין לא ברור למה הוא כן מתאים. אבל מעל להכל, מכבי הנוכחית קבוצה חסרת זהות. יותר מדי שחקנים בלי זיקה למועדון, כמה זרים גנריים, ומי שאמורים היו לספק מנהיגות, עסוקים בעיקר בלספק הדלפות (לכאורה וכו').
ברשותכם, אקפוץ רגע כ-30 שנים לאחור, לשנת 1991. אמנם הייתי רק בן שנתיים, אבל האגדה מספרת שהקבוצות שלקחו אליפויות וגביעים בשנות ה-90' נבנו בשנה הזאת. הקבוצה הורכבה מתמהיל של שחקני בית צעירים ומוכשרים (ואיציק זהר שהגיע מיפו), שחקנים ותיקים שזכו בתארים (מלמיליאן ואבי כהן הירושלמי) וניר קלינגר אחד, שהגיע מחיפה עונה קודם לכן. 11 שנים קדימה, ומכבי זוכה באחת האליפויות המפתיעות שהיו פה, כאשר רוב הסגל מורכב משחקני בית לוחמניים, גם אם לא מהמוכשרים שידע המועדון.
אותה קבוצה גם רשמה העפלה ראשונה בתולדות המועדון לליגת האלופות, ובכך השיגה את הכסף להתחזק בשוקי נגר, אמיל אמבמבה ואלעד בונפלד. ובהיסטוריה הקצת פחות רחוקה, האליפויות של איביץ' הגיעו גם כן בזכות שלד של שחקני בית שהגיעו לשיאם ברגע הנכון, ונראו כמי שעומדים לשלוט בליגה בעשור הקרוב. המשותף לכל הקבוצות הללו? גרעין חזק של שחקני בית, עם התוספות הנכונות של חיזוק זר וותיקים.
חדי העין שביניכם ודאי ישימו לב שדילגתי על האליפויות של ג'ורדי, אך הן, אולי בפעם היחידה בהיסטוריית המועדון, לא הושגו עם גרעין של שחקני בית משמעותיים, ויסלחו לי דור מיכה הסופר-סאב, שרן ייני הכלבויניק ועומר ורד החביב. אותן אליפויות הושגו באמצעות לא מעט רכישות, חלקן בכסף גדול וחלקן רכישות חכמות בכסף קטן, ומעל כולם, ערן זהבי אחד.
נחזור רגע בחזרה להווה. נראה שמכבי עומדת בפני צומת דרכים, הרבה שחקני בית משמעותיים עזבו, והמחליפים הנוכחיים שלהם לא מצליחים למלא את החסר. גרוע מכך, קשה לראות איך הקבוצה הנוכחית לוקחת אליפות בשנה הבאה, כי היא תלויה ביותר מדי גורמים – פגיעה בכל הזרים, קפיצה משמעותית של שחקנים שלא הראו שהם מסוגלים לכך, ורכש ישראלי מוצלח, שלא נראה שיש בשפע. לכן, לדעתי מכבי נדרשת לפתח את גרעין שחקני הבית הבא. זה לא אומר שהם השחקנים שיצטרכו להיות הכוכבים הגדולים של הקבוצה הגדולה הבאה בהכרח, אבל הם אלו שיאפשרו גמישות עם העמדות של הזרים, ואת האפשרות להביא רכש מדויק שמשדרג את הקבוצה, ולא לסתום חורים בסגל שמלא בהם.
כנראה שהטקסט הזה לא היה נכתב אם מכבי הייתה קצת יותר קרובה למובילות, אך מירוץ האליפות נראה אבוד. וזו לא תבוסתנות להכיר בכך, אלא ראיה מפוכחת של המציאות. הרי האליפות לא רשומה על שמנו בטאבו, וכל פעם שאנחנו חושבים כך אנחנו לבסוף מאבדים אותה. אך דווקא מהמקום הזה, מההכרה הזו, עלינו לנסות להפיק את המירב, ולהבין, כבר היום, עם מי "הולכים לקרב" בעונה הבאה. ומכבי בפוזיציה לא רעה לעשות זאת. איך נדע האם עידו שחר ורונן חנצ'יס מסוגלים להיות שחקני רוטציה משמעותיים אם הם לא מקבלים דקות, אם אוסקר גלוך מסוגל להיות "הדבר הבא" כשהוא משחק בליגה לנוער, או אם אילון אלמוג מסוגל סוף סוף להפוך למה שסיפרו לנו כל השנים, אם הוא לא יקבל יותר קרדיט.
כמו שאני רואה את הדברים, ישנן שתי בעיות, אך שתיהן ניתנות לפתרון. האחת, היא הפחד "לשרוף" שחקן צעיר ומוכשר, שעולה לבוגרים בתקופה לא מוצלחת, ועליו שמים את עול הציפיות, הבלתי אפשרי לרוב, של הצלת הקבוצה. ראינו את זה עם מספיק שחקנים לאורך השנים. מבן לוז, דרך אסף כריספיס ועד לאור דסה. לחלקם אין את האופי המתאים להוביל קבוצה, בטח בגיל צעיר, וחלקם פשוט לא מספיק טוב לעשות זאת. הבעיה השנייה, היא ההנחה שקרסטאיץ' מעוניין להצליח בכל מחיר, כדי להבטיח לעצמו את המשרה בעונה הבאה. בשני המקרים אותו גורם יכול לפתור את הבעיה – המנהל המקצועי.
יצחקי יכול לתקשר לקהל את המטרות המעודכנות של הקבוצה לעונה, ובכך להפחית חלק מהלחץ על השחקנים הצעירים שמשחקים. חשוב להבהיר, לא מדובר על להרכיבם בכל משחק ל-90 דקות, אלא על שילוב משמעותי יותר מזה שקורה היום, בו הם לא מקבלים כלל דקות. גם בנוגע למאמן מדובר על תיאום ציפיות. אם הוגדרה לו כמטרה להגיע לאירופה ולפתח שחקנים לקראת העונה הבאה, לא אמורה להיות בעיה. אם הוא ימדד על יכולתו לנצח משחקים בלבד, אנחנו עלולים להפסיד בטווח הארוך, כשסביר שעדיין נסיים באותו מקום בסוף העונה כמו בתרחיש הראשון.
לסיום, אנחנו רואים כיום בכל העולם קבוצות ענק שלא מפחדות לתת הזדמנות לצעירים לשחק, ודווקא מכבי שמשקיעה כל כך הרבה כסף בנוער, מהוססת בהגיעה לשילובם בקבוצה הבוגרת, כשניתן רק לדמיין מה היה קורה ללא הפייר-פליי. אז כדי שבעונה הבאה לא נלך לים שוב בדצמבר, הגיע הזמן של יצחקי להפשיל שרוולים, לבנות את הקבוצה האלופה הבאה, לבחון מי מהשחקנים יכולים להוביל את הקבוצה בעונה הבאה, ולהפרד יפה מאלו שלא.
