אין ספק שמשהו השתחרר בבירת הנגב. כשהשמרנות נעלמה, אליניב ברדה - האיש שבמידה רבה היה הבסיס לצמיחתה מחדש של הקבוצה ככוח מוביל בכדורגל הישראלי - היה שם על הקווים כדי להצית מחדש את הדמיון. ובאר שבע באמת הציגה כדורגל נהדר ויצרני, עם הרבה מצבים - ושלושה שערים, לראשונה מאז הניצחון על סכנין בתחילת חודש ינואר. רגע לפני הפלייאוף, באר שבע שכבר הוספדה מוצאת את עצמה, שוב, קרוב קרוב לכתר.
ברדה, באופן טבעי, עמד במוקד - אבל מי שהרשים היה חלוץ אחר, ניקיטה רוקאביצה, שבשתי פעולות גדולות של חלוץ העניק לבאר שבע מהפך מהיר, תוך תשע דקות בלבד. ההתקפה הבאר שבעית, שרוב העונה נראתה כמי שלא נוצלה מספיק, ניצחה בגדול הערב - גם בעזרתו של רותם חטואל, שכבש את השער שהכריע את המשחק.
מהצד השני, הפועל חיפה ממשיכה עונה מאכזבת. ועושה רושם שהאכזבה, כמו תמיד, מגיעה מהפער שבין הציפיות - למציאות. להפועל חיפה יש המון כלים לייצר כדורגל של פלייאוף עליון: חנן ממן, אלן אוז'בולט, אלון תורג'מן. וכשהיא מסתכלת על הטבלה במציאות, היא רק במקום השמיני, עם 30 נקודות בלבד - ולא ניצחה בליגה מאז ה-1:5 על בית"ר בסוף ינואר. אגב, אוז'בולט ותורג'מן? באותו משחק היו אחראים על ארבעה מחמשת השערים של חיפה, מאז? הם לא כובשים באף אחד מחמשת משחקי הליגה בהם שותפו.
וזה לא שהיא התבטלה הערב, כמו שהיא לא התבטלה או שיחקה רע נגד מכבי תל אביב או מכבי חיפה. יש לה את הכלים כדי לייצר התקפות ולהישאר במשחק ולהילחם, אבל אין לה את היכולת לתרגם את זה לשערים - וזה, בדיוק, מה שמותיר אותה מחוץ לפלייאוף העליון. את הפער הזה, היא תצטרך לתקן בעונה הבאה - כי את העונה הזאת נראה שהפועל חיפה כבר סיימה.
מעל עשרת אלפים צופים הגיעו הערב לטרנר, וקיבלו את מה שרצו: ליהנות, סוף סוף, מכדורגל. הפועל באר שבע שלהם החזירה להם עם משחק טוב מאוד, כנראה הטוב שלה מזה הרבה מאוד זמן, ויש לנו מאבק. הפלייאוף העליון מסתמן כמאבק של שלוש קבוצות - על הישורת האחרונה, ובתור צופים אובייקטיביים - מה אפשר לבקש יותר?
