על סקאלת השחקנים החריגים בכדורגל הישראלי, דני עמוס (או בשמו המקורי, דני איימוס) נמצא בקצה הקיצוני. המראה קצת מטעה, קעקועים, זקן ארוך, עגילים פריטים שמזכירים כוכב כדורגל אבל הוא ממש לא כדורגלן טיפוסי. לא תמצאו אותו במסיבות, או עשרות אלפי עוקבים ותמונות באינסטגרם ואם תכתבו את השם שלו בגוגל לא תראו גם יותר מדי ראיונות שנערכו איתו.
ולמרות הכל, דני עמוס, בעיני רבים, הוא דמות לחיקוי. על המגרש כשוער הוא מנהיג, בחדר ההלבשה הוא אהוב ומחוץ לדשא צמד המילים מעורר השראה חוזר פעם אחר פעם. הוא נאבק כבר שנים בגילוי הומופביה במגרשים ובחוסר היכולת של החברה לקבל את האחר ובזמן הפנוי שלו הוא מתנדב כבר שנים בחוות החופש במושב עולש, מקום שמציל ומשקם בעלי חיים.
בפברואר הוא יחגוג יום הולדת 35, ובמכבי נתניה כבר הפך לסמל. על אף פתיחת העונה המגומגמת של מכבי נתניה, עמוס הוא מניה בטוחה: לא סתם רק הפועל ב"ש ומכבי חיפה ספגו פחות מהקבוצה שלו, כאשר במועדון גם מחמיאים לעופר בסון שעובד איתו צמוד כבר חמש שנים. אחרי שנים של נדודים הוא מצא בנתניה בית, כזה שהיה לו רק בתחילת הקריירה בק"ש.
"כל שחקן שתשאל אותו ושיחק בנתניה, תמיד יהיו לו זיכרונות נעימים וחמים מהמקום הזה. יש פה אנשים שבאמת אוהבים בני אדם. כיף להגיע למקום הזה בבוקר. הרוב הגדול של הקהל תומך מאוד ותמיד נמצא איתנו שם".
כבר הפכת לסוג של סמל על אף שלא גדלת במועדון.
"נתניה וק"ש זה שני מועדונים שמאוד דומים באופי שלהם. אתה מסתובב בעיר בנתניה וכולם מחבקים אותך וזה כיף להיות מזוהה עם מועדון כזה שמעבר לפן המקצועי, גם ידוע בכזה שהשחקנים שלו עוזרים לנזקקים ומתנדבים בלא מעט מקומות".
מדי תקופה קצרה, עמוס מגיע למושב עולש שבשרון ומתנדב בחוות החופש. מקום שמשתרע על פני 22 דונם והוקם במטרה לשמש כמרכז חינוכי חברתי לקירוב לבבות בין בני האדם לבעלי חיים שניצלו מתעשיות המזון.
לצד היותו מקלט הצלה ושיקום, חוות החופש מהווה מרכז חינוכי ראשון מסוגו המאפשר חיבור בין בני-האדם לבעלי-חיים, דרך היכרות מעמיקה של בעלי-חיים שמרבית האנשים פוגשים מרחוק ובתנאי גידול שאינם מתאימים להם. עמוס מבריש חמורים, מאכיל תרנגולות, פרות שור וכבשים, חלקם בלי רגלים או עיוורים, מרים חציר, מנקה ובונה ובעיקרון נותן יד בכל מה שצריך.
"אני יודע שאני עוף מוזר. אני לא רואה כדורגל, אני מתעסק בדברים אחרים. הלוק שלי הוא שונה. החשיבה שלי שונה וזה בסדר. אני מנסה להראות לאנשים אחרים שיש עולם אחר. מי שרוצה לקחת שייקח ומי שלא - שלא. אני בעד שכולם יהיו מי שהם. כן, אני שונה, כן אני רואה את העולם בצורה שונה, וזה בסדר. כשאני עולה על הדשא אני מאה אחוז דני עמוס שבא לעבוד, בחוץ אני יכול להיות מי שבא לי וזה היופי במקצוע הזה".
ולכן ביום הגאווה עלית עם סרט קפטן עם דגלי גאווה ועם נעלים בצבעים דומים?
"הגעתי לגיל שבו הבנתי שיש משמעות למה שאני עושה, ואני יכול באמת להשיג דברים עם מי שאני ומה שאני עושה בכדורגל. שחקנים לא מודעים לכוח שלהם. לכוח החיובי שיכול להיות להם. הייתי רוצה לראות הרבה יותר אנשים שמשתתפים בעזרה בנתינה ממה שיש להם לטובת הכלל. אני עושה את זה ממקום אמיתי, שרואה שאפשר לעשות שינוי, גם אם הוא קטן. זו התחלה של משהו, ואני מקווה שהדור אחרי ימשיך את זה. הלוואי וכל השחקנים ירימו את הכפפה וייצאו לדרך".
למה זה כל כך חשוב לך?
"כי אנחנו מובילי דעה. אינסטגרם, פייסבוק כל הדברים האלה. אנחנו שחקני הכדורגל מוכרחים לעשות את זה ולהגיד את מה שיש לנו על הלב גם אם לפעמים זה בא על חשבון שפחות יאהבו אותי או ייתנו לי מילים טובות. יש לנו הרבה מאוד כוח וצריך להשתמש בו לטובה".
אתה מסיים חמש שנים, אין לך חוזה לעונה הבאה. היית רוצה לסיים פה את הקריירה?
"זו שאלה מורכבת מאוד. ברור שהייתי רוצה להמשיך פה במכבי נתניה אבל יש לי גם דברים אחרים. כמו משפחה ולהבין מה העתיד המקצועי שלי. אני לא רואה את עצמי פורש כרגע אז בסופו של דבר נצטרך להגיע לקיץ ולהחליט מה אנחנו עושים".
אם זה תלוי בך, נתניה היא האופציה הראשונה.
"כרגע כן".
נתניה אולי לא מבריקה אבל עמוס מחזיק את הקבוצה במחזורים האחרונים. לצד רגל מסיימת שחסרה הוא שומר על רשת נקייה בארבעת המשחקים האחרונים והרבה בזכותו נתניה עם ההגנה השלישית בטיבה בליגה.
ככל שעובר הזמן, אתה נראה יותר ויותר טוב מקצועית. מה הסוד?
"אני חושב שהכל עניין של ניסיון. אני מרגיש באיזשהו מקום, פיזית ומנטאלית, שהכל מתחבר בצורה נכונה".
אם הייתי אומר לך לפני חמש שנים, כשחתמת במכבי נתניה, שתהיה במכבי נתניה חמש שנים?
"לא הייתי מאמין לזה".
למה?
"גם הייתי בתקופה כזאת שעברתי כמה מועדונים, וגם נתניה - על אף ההיסטוריה המדהימה - היה מועדון שעבר פירוק והתחיל מחדש. חתמתי חוזה לשנה ולא ידעתי למה אני נכנס וגיליתי מועדון שהתאהבתי בו".
בנבחרת, המאמנים פחות אהבו אותך.
"לי ולנבחרת יש רומן מעניין: הייתי שם המון שנים ולא שיחקתי, אבל הנבחרת מבחינתי זה כמו שאלך לעשות מילואים. זה קריאה לדגל. מתי שצריכים אני שם, ואם לא צריכים אז זה בסדר. אני תמיד אוהד של הנבחרת ושאני בבית אני ארצה שננצח ונעשה את הצעד הבא בדרך אולי לקמפיין טוב ושנגיע לאירוע גדול".
אבל אני רואה שזה מציק לך שלא קיבלת הזדמנות.
"בפנים זה מציק לי. אני יודע מה אני שווה ואני יודע מה אני יכול לתת לנבחרת אבל המקום הזה זה לא קבוצה. זה לא מכבי נתניה ולא ק"ש, זו נבחרת והנבחרת וזה מעל הכל. מה שהמאמן מחליט באותו רגע הוא מבחינתי מקובל. זה שאני הולך הביתה עם משהו שמציק לי בפנים זה ברור".
טענת בעבר שבגלל הזקן לא זומנת.
"אם זה מחיר שאני צריך לשלם אותו, אני מוכן לשלם אותו".
תסביר.
"היה איזה זימון, והתקשרו אלי: תגיע מהר, יש עוד שעתיים טיסה. באותה שיחה אמרו לי אם אתה יכול להוריד את הזקן. אמרתי לא. אמרו לי שבפעם הבאה, אם זה יקרה, אז אתה חייב להוריד את הזקן. משם זה לא באמת המשיך כי אני לא אוריד את הזקן בשביל זה. עצם זה שהם מסתכלים בצורה הזו... אני לא מבין מה ההבדל בין זה לבין שחקנים שבאים עם קעקועים, עגילים או כל דבר אחר. זה לא משנה איך אני נראה כשאני משחק, העיקר שאני טוב כשאני משחק. זה מה שחשוב".
ברור לך שזה לא הגיוני.
"אני לא חושב שזה הגיוני, אבל זה קרה. דברים השתנו שם מאז, ואני מקווה שלטובה. אין לי מה לעשות עם זה. זה מי שאני זה מה שאני, זה מי שאני מייצג ואם זה מפריע לאנשים אחרים זה בעיה שלהם, לא שלי".
אז אליפות לא תיקחו, אבל יש עוד סיכוי לגביע.
"אנחנו באמת רוצים את הגביע. זה משהו שמאוד חשוב למועדון, לקהל לעיר לכולם אנחנו מכוונים למטרה הזו ואני מקווה שנצליח לעשות את זה. אנחנו בתהליך טוב".
האוהדים שונאים את המילה תהליך.
"אני יודע, אבל מכבי נתניה זה תהליך. זו האמת. אני חמש עונות במכבי נתניה וכל שנה זה תהליך מחדש. אין מה לעשות עד שנמצא את הזהות האמיתי שלנו".
* הראיון נערך בביתו של ענר כהן, האחראי על הזרים בנתניה כבר שנים ומי שדואג לשחקנים.
