המשחק בין מכבי חיפה למכבי תל אביב הוא לא משחק רגיל. כשהגעתי אליו והתבוננתי בנתונים המחרידים של ההיסטוריה בין שתי הקבוצות, כאחד שגדל במכבי חיפה כשחקן, המחשבה על כך שהקבוצה לא ניצחה את מכבי ת"א ב-18 משחקי ליגה רצופים הרגישה לי כמו משהו הרבה יותר גדול מיכולת מקצועית.
הרבה אנשים לא אוהבים להשתמש בזה כתירוץ, אבל אני חושב שחלק לא קטן מהסיפור כאן הוא מנטלי. בהתחשב במאזן כזה, יש חלק לא מבוטל לקוף על הגב של השחקנים. מכבי חיפה הגיעה למשחק בעמדה הטובה ביותר שהיא הייתה יכולה להגיע בה, עם שבעה ניצחונות רצופים בהם הראתה יכולת מדהימה, כאשר מנגד יש יריבה בעונה מזעזעת עם מאמן חדש, ביכולת בינונית ומחוץ למאבק האליפות. במשך שנים מאזן הכוחות בין הקבוצות לא נטה למכבי חיפה בצורה כל כך מובהקת.
כשקיבלתי את דף ההרכבים ראיתי שהמאמנים מגיבים בהתאם - מכבי ת"א עלתה בהרכב הגנתי של 5:4:1, בעוד מכבי חיפה עלתה ב-4:3:3 קלאסי. הקוף המנטלי הזה הגיע לידי ביטוי עם שער תוך 50 שניות מפתיחת המשחק, אחרי חוסר ריכוז שכל כך לא אפיין את מכבי חיפה של העונה. מיד לאחר מכן הגיע השער השני, גול אדיר של עדן שמיר שהכפיל את היתרון הצהוב.
תוכנית המשחק של מלאדן קרסטאיץ' עבדה. מכבי ת"א שיחקה אוף דה בול בהתבסס על השלישייה הקדמית והמהירה של אדוארדו גררו, איילון אלמוג ומתן חוזז, כאשר היא תוקפת בעזרת מתפרצות ומעברים. מכבי חיפה אמנם שלטה בכדור בצורה מוחלטת במחצית הראשונה, עם 73% לעומת 27%, אבל מכבי תל אביב הייתה לא פחות מסוכנת גם מעבר ליתרון. שתי הקבוצות איימו כמות זהה של פעמים למסגרת במחצית הראשונה, ושוב הייתה התחושה שמכבי חיפה לא מצליחה להביא את היכולות שלה למשחק נגד הצהובים.
עם תחילת המחצית השנייה החל המהפך ומכבי חיפה הביאה לידי ביטוי את היתרון האיכותי שלה והתחילה לשחק כדורגל טוב וללחוץ את מכבי תל אביב לחלק המגרש שלה. הירוקים הגבירו את האגרסיביות וביטלו את מכבי תל אביב. בדקה ה-63 , מלאדן קרסטאיץ' הגיע לעזרת מכבי חיפה, לאחר שביצע שני חילופים שנטרלו את הקבוצה שלו עצמו - סטיפה פריצה וטל בן חיים עלו במקום מתן חוזז ואדוארדו גררו, שני השחקנים המהירים שסיכנו את חיפה בזכות מהירות ותנועה בלתי פוסקת. ההכנסה של קניקובסקי לפני כן, במקום אילון אלמוג, קטעה את מה שעבד לקרסטאיץ' ונטרלה את משחק ההתקפה של מכבי ת"א.
בכר החליט לקחת את המשחק עליו רק בדקה ה-71, מעט מאוחר מדי. ראינו חילופים התקפיים והליכה על כל הקופה כאשר גודסווי דוניו עלה במקום עלי מוחמד ואילו סאן מנחם, מגן שמאלי טבעי, עלה במקום רז מאיר. אבו פאני הפך לקשר אחורי, דולב חזיזה וצ'ירון שרי הפכו לקשרים קדמיים, דוד זז לאגף ודוניו תפקד כחלוץ בהרכב התקפי במיוחד. במחצית השנייה האיכות של מכבי חיפה בתוספת החילופים המדויקים של בכר הכריעו וגברו על המחסום הפסיכולוגי, בדרך להשתלטות על המשחק עצמו וניצחון מתוק.
סוללת השחקנים הזאת, והחילופים של ברק בכר, הצליחו לעשות את המהפך ההירואי תוך עשר דקות עם שערים בדקות ה-77, 79 ו-87. הם פשוט מוטטו את הגנת מכבי תל אביב, הן פיזית והן טקטית, ועשו את הבלתי יאומן. המהפך על המגרש סימל את מה שקרה מחוצה לו.
זה רגע מכונן. אחרי הרבה שנים משהו השתנה. בעבר מכבי תל אביב שלטה בכדורגל, אבל אחרי האליפות בשנה שעברה והמשחק היום בסמי עופר אפשר להגיד בצורה ברורה שמכבי חיפה טובה יותר. הקבוצה חזקה יותר ואיכותית יותר. אם ביום כזה בו מכבי תל אביב הובילה ב-0:2 מול קבוצה ירוקה שהייתה רחוקה ממיטבה עד הדקה ה-71, מכבי חיפה ניצחה? יש כאן שינוי. מדובר גם בתמונת מראה לתהליך הגדול שקורה בליגה - נסיגה הגדולה של מכבי תל אביב, במקביל לעליונות גדולה של מכבי חיפה.
האיש המרכזי, מבחינתי, היה גודסווי דוניו, שהביא את הניצחון עם שער ובישול וגרם למהפך במשחק. גם השופט לירן ליאני עשה עבודה טובה במשחק לא פשוט לשיפוט ושלט ביד רמה במשחק. הוא לא השפיע על התוצאה ודייק בכל ההחלטות.
הצהובים פשוט נפלו מהרגליים אחרי הדקות הנהדרות של מכבי חיפה ובעקבות השחמט של בכר עם ההחלטות נהדרות על הקווים. עם טעויות של חוסר איכות ועייפות צהובים זה הספיק לניצחון הירוק, כי הפערים כל כך גדולים בין המועדונים. וזה הסיפור של המשחק הזה - ההילה של מכבי תל אביב נעלמה אחרי ההפסד הדרמטי בקלאסיקו של הכדורגל שלנו. מאבק האליפות העונה הוא נגד הפועל באר שבע, ובמבחן התוצאה חיפה הצליחה לצמק את הפער לפני המשחק הענק בין הקבוצות ל-2 נקודות בלבד. המאזן הנוראי נגד מכבי ת"א נעצר עם ניצחון ומהפך הירואיים, ומכבי חיפה סגרה מהפך מושלם עם ניצחון גדול על מכבי ת"א שהיה כה חסר באליפות ההיסטורית אשתקד.
