כבר יותר מ-10 שנים שמיץ' גולדהאר מצעיד בגאון את מכבי ת"א להישג אחרי הישג בליגה הישראלית. אחרי תקופת התאקלמות לא פשוטה בליגת העל, הוא הפך את הצהובים לקבוצה המעוטרת ביותר בעשור האחרון תוך שהוא בונה שושלת שיזכרו עוד שנים רבות במועדון.
למרות זאת, המיליארדר הקנדי לא מרבה להתראיין או לדבר ולא מוכן לחשוף יותר מדי לגבי החיים האישיים שלו והדרך שלו בעסקים. עד לאחרונה. אחרי שהתארח לפני כחודש בשיחת זום אצל אנדי רם וסיפר קצת על מכבי ת"א, גולדהאר התפנה לדבר גם על תחילת הדרך שלו בעסקים בראיון לפודקאסט "The way forward" של לאון גורן.
"גדלתי במשפחה ממעמד הביניים", סיפר גולדהאר על תחילת דרכו, "מבנה משפחה מסורתי. אמא לא הלכה לאוניברסיטה. היא הגיעה לקנדה בגיל 12. היא ניצולת שואה. אבא שלי נולד בטורונטו. ההורים שלו לא למדו והם בקושי יכולים לחתום בשמם, אבל הם היו אנשים חכמים, מביני עניין שעבדו קשה. אבא שלי מעולם לא סיים תיכון ואני גאה בכך. הוא סלל את דרכו עם הרבה תחכום".
"גדלנו בסביבה עירונית, יש לי אח ואחות, אמא נשארה בבית, אבא קם מוקדם והלך לעבודה ותמיד היה בבית לארוחת ערב" המשיך גולדהאר," אבא שלי היה יזם. איש עסקים. מוזיקת הרקע היתה שיחות על עולם העסקים ואני שאבתי מזה. בסופו של דבר אבא שלי נכנס לעסקי הנדל"ן ושמעתי את הסיפורים המרתקים מהמסעות שלו בעולם הנדל"ן ואהבתי את זה. ידעתי בגיל צעיר שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי ילד פשוט. בסופו של דבר זה קרה".
"עסקים צריכים להיות מנוהלים על ידי אדם אחד"
גולדהאר אמנם התחיל לעבוד לצד המשפחה, אבל מהר מאוד מצא דרך משלו: "אני אוהב את המשפחה, אבל אני לא מאמין בעסק משפחתי. עסקים צריכים להיות מנוהלים על ידי אדם אחד. בעסקים זה כמו אצל דרווין. מישהו צריך להוביל. בגיל 20 התחלתי לפנות לעניינים שלי. החלטתי לעזוב את העסק המשפחתי כשהכל היה טוב. זו היתה החלטה טובה. אולי הפסדתי שותפים עסקיים באבי ובאחי, אבל הרווחתי אב ואח וכולנו קרובים עד היום".
גולדהאר המשיך וסיפר איך נולדה במקרה השותפות שלו עם וולמרט בקנדה, אחרי שפרסם שלט מכירה על קרקע שלא היתה בכלל בבעלותו וזומן לפגישה עם נציג של החברה ולאחר מכן חשף בפתיחות את אחד הרגעים הקשים בחייו העסקיים. "כשוולמרט הגיעה בסופו של דבר לקנדה, הייתי זקוק לכסף, הרבה ומהר", הוא סיפר, "בחרתי בנק אחד. הם היו נהדרים, הם אהבו את הרעיון. הם נתנו לי קרדיט בגובה אסטרונומי באותו זמן של 64 מיליון דולר, שבסופו של דבר, כשנודע שוולמרט מגיעה לקנדה, צמח להרבה יותר".
"ואז, יום אחד, הם שינו את הכיוון שלהם", גולדהאר המשיך, "הם רצו לעשות דברים אחרים עם הכסף שלהם. זה היה בזמן של משבר גלובאלי. הם התקשרו ואמרו בצורה מנומסת שהם צריכים את הכסף שלהם בחזרה. הייתי בן 37 אז והייתי חייב לבנק 475 מיליון דולר. התהליך שהייתי צריך לעבור סביב זה היה קשה מאוד. אני מודה להם על החוויה הזו. זה לימד אותי הרבה, כולל לא להלוות מבנק אחד".
"אני מבין את ההחלטה שלהם. עברתי תקופה נוראית. התחלתי לאבד ראייה בעין, לא היתה לי תחושה ביד. בזמן שניסיתי להבין איך אני מחזיר את ההלוואה, עברתי תקופה נוראית. זה לקח שנה. זה השפיע על קבלת ההחלטות שלי. פניתי לוולמרט והצעתי להם להיות שותפים שלי ולממן את רכישת הקרקעות. כי אמרתי להם שבכל פעם שאני שם כסף על שטח, הערך שלו עולה, אבל אני סובל מהכסף שאני חייב. אני לא יכול לישון בלילה, והם הסכימו ומשם היתה עלייה גדולה בעסקים ופתחנו וולמרט כל שלושה שבועות במשך 14 שנים ברציפות".
"אני מפחד מהשוק בארה"ב"
גולדהאר גם נשאר האם הוא שוקל להיכנס לשוק בארה"ב, וסיפר תשובה מעניינת שאולי מספרת גם מדוע הוא לא משקיע בחברה מישראל: "אני מפחד מהשוק בארה"ב. אני יודע שאפשר להרוויח המון ולהפסיד המון בארה"ב. השוק הוא תחרותי בצורה לא הגיונית. בהרבה דרכים ארה"ב זו חברה ולא מדינה. הדבר היחיד שגרוע יותר מזה שיהיה לך רעיון רע לעסק, זה שיהיה לך רעיון טוב לעסק. הרבה אנשים רודפים אחריך והם תחרותיים מאוד".
"אני אוהב ליצור דברים עם חשיבה לטווח ארוך וחשיבה אסטרטגית כמו בלוח שחמט", הוא המשיך, "בארה"ב גלים עולים ויורדים בצורה קיצונית. אני לא רוצה לשים הכל על הכף, למרות שיש בזה משיכה. אני אוהב את קנדה. היא יותר יציבה, מדודה, פחות תחרותית אם להיות כן. אין לנו כלכלה דינמית בה כל רעיון יכול לקבל מימון. הבנקים שמרניים ואם יש לך את הדבר שלך ואתה עובד קשה, אתה יכול לעשות ריצה טובה".
