בראשית דבריי, חשוב לי להבהיר מעבר לכל צל של ספק – המעשה של עומר אצילי הוא פסול, דוחה, מביש ואני מסתייג ממנו ברמה האישית מכל וכל. ובכל זאת, אם נידרש לעצם המעשה עצמו – ושוב, עם כל הגנאי, תקיפה מינית לא יהיה אחד מהם.
אם היה חשד קל שבקלים, צל צילו של ספק שהיה כאן מעשה מגונה, בכפייה או אונס, חלילה וחס, הייתי עולה על כל בריקדה כדי למנוע מאצילי ללבוש ירוק (או כל צבע אחר). יש מעשים שאין עליהם סליחה ואין שום דרך חזרה. והמעשה של אצילי (ומיכה), מגעיל וצורם ככל שיהיה, הוא לא אחד מהם. פסקה הפרקליטות כי השניים זכאים, לא מתוך חוסר ראיות אלא חוסר אשמה. למעשה, גם עבדכם הנאמן כתב – כל עוד העניין תלוי ועומד בערכאות משפטיות או בחקירות משטרה, אז ההחלטה שלא להעסיק או לרכוש את השחקנים היא מוצדקת. משנסגר העניין בחוסר אשמה – לא היעדר ראיות, לא חמת ספק, חוסר אשמה – הוויכוח, מבחינתי לפחות, הסתיים.
רבים מדברים על כדורגלנים כמודל לחיקוי עבור ילדים צעירים, ותוהים אם שיתופו של אצילי בירוק לא יזיק לאתוס הירוק של "האדם לפני השחקן". ובכן, לא צריך ללכת מאוד רחוק בהיסטוריה כדי להבין עד כמה המציאות הרבה פחות טהורה במחננו מכפי שמצויר. האם לא קראנו בשמם של כדורגלנים שהיו חשודים ואף נתפסו והורשעו בתקיפות אלימות של גברים ונשים? האם לא עודדנו וחיזקנו כדורגלנים ששכרו שירותיהן של נערות ליווי, לכאורה? האם לא סלחנו ומחלנו לעבריינים מורשעים, לא הרענו לשערים של בוגדים כאלו ואחרים, שחרשו את הכרמל לאורכו ולרוחבו מבלי לבקש תעודות זהות? כולם ידעו וכולם ראו, אז על מה, בעצם, אנחנו מדברים? איזה עיקרון קדוש אתם חושבים שמופר כאן?
האם מה שבאמת מפריע למתנגדים זו העובדה שאנחנו עלולים להפסיד במבחן המוסר הגדול למכבי תל אביב, בראשה, כידוע, עומד מגדלור של מוסר, טוהר וצדק? האמנם? חוששני שגם כאן, אני נאלץ לנפץ את תמימותכם ונאמנותכם, קוראים יקרים. אין לי ספק, קל שבקלים, שאם אצילי לא נתפס והמעשה לא מפורסם ברבים, העניין היה מושתק ונסגר בחדרי חדרים.
ממש מדגדג לי לשלוח אתכם לעשות גוגל על כמה שמות וכמה אירועים מהעבר המאוד לא רחוק במכבי תל אביב, אבל מטעמי בטיחות וכבוד לאתר מכובד זה, נסתפק רק בחיוך ציני גדול על עצם הרעיון של לראות במכבי תל אביב איזושהי אמת מידה מוסרית. תודה, מוותרים על ההדרכה הרוחנית. אנחנו בסדר.
מה גם שלא ממש שמעתי התנגדות נחרצת ועזה כששמותיהם של אצילי ומיכה עלו בהקשר של קבוצות אחרות, מה שמעלה את החשש שאולי הזעקה הקולקטיבית נובעת, בחלקה הגדול, דווקא מאינטרס שאיננו טוהר מידות, אלא יותר מתוך חשש מקצועי מביצוע המהלך? נקודה למחשבה.
מעבר לרמה המקומית – כריסטיאנו רונאלדו, ניימאר, דייגו מראדונה הגדול, ועוד רבים וטובים – אלו כוכבי על ענקיים שדבק בהם הרבה יותר מרבב, וגם בהקשר המיני. האם הערצתם על ידי רבים מהווה מתן לגיטימציה לפגיעה בנשים? לעניות דעתי ממש לא, אבל בהחלט צורמת לי שתיקתם של אלו המתייפחים בשער המועדון הירוק, ואף יותר צורמת לי העובדה שרבים מהמקטרגים על אצילי לא בוחלים בלעודד כוכבים אלו ממש ואחרים ומעלימים עין. הוויכוח הזה הוא ויכוח צבוע טהרני במידה רבה, כשארגוני הנשים המתנפלים בתוכחה מבקשים להשתמש בו על מנת לתלות, להגלות ולהותיר בלימבו נצחי את אצילי ומיכה.
אז אני אומר – אם כבר התחלנו, למה לעצור שם? בואו נסתום את האוזניים לילדים כש"אדון שוקו" מתנגן, בואו נחרים פחות או יותר את כל להקות שנות התשעים, והשמונים, והשבעים, על זוהר ארגוב בכלל אין מה לדבר, בואו נעיף מאיתנו את כל כוכבי הבידור, בכל אחד דבק רבב, מוסרי או פלילי. בואו נחסל כל מי שיש לו איזשהו כתם שחור בקריירה ובחיים, נשתיק, נבטל ונחרים, עד שנישאר לבדנו, קולקטיב מצומצם של טהורי לבב ונקיי כפיים.
מכאן, אני קורא ליעקב שחר – אל תבלבל בין צדק לצדקנות ובין טוהר לטהרנות, מרביתם המכרעת של אוהדי מכבי חיפה מאחוריך ותומכים במהלך. אנחנו אנשי חוק ומוסר, אבל לא תליינים. למעשה, גם המתנגדים, ברובם, לא יחרימו את הקבוצה וימשיכו לעודד. יש בעיקר רעשי רקע של אנשים וארגונים שעבור רובם, הדבר האחרון שמעניין אותם הוא טובת המועדון היקר של כולנו.
שמת את מכבי חיפה לפני הכל, והבאת לנו וולקאם.
