יש כמה כללים שמאפיינים משחק כדורגל: הקורות בשני השערים, הדשא, סימוני הקווים המוגדרים מראש - כמובן, הכדור. אבל יש לו עוד מאפיין אחד, והוא תוצאה - תכלית שלשמה התכנסנו. שורה תחתונה שתיקח קבוצה אחת למקום אחד, וקבוצה אחרת למקום אחר. זה המאפיין העיקרי שנעדר מהמשחק שנערך היום (שבת), ופתח את הסיבוב השני בליגת העל, בו נפרדו הפועל תל אביב והפועל כפר סבא ב-1:1 מאכזב.
כי בסופו של דבר, שתי הקבוצות יצאו מהמשחק באותו מצב צבירה שנכנסו אליו: מתחת לקו האדום, נואשות לנקודות שיוציאו אותן משם. זכינו לשלוש דקות בוהקות - של שער יתרון מרהיב מצד האדומים ואושר דוידה (מנקודות האור היחידות שיש לת"א השנה), ואז שוויון מהיר של אביב סולומון - אבל זהו, בגדול. מכאן, המשחק שקע לבינונית הרגילה, כפר סבא היא זו שהגיעה למספר מצבים במחצית השנייה, אבל לא היתה מדויקת דיה כדי לקחת את הניצחון החשוב.
שני מאמנים מעוטרים עמדו בשני צידיו של האיזור הטכני: מצד אחד ניר קלינגר, מצד שני אלישע לוי; שניהם היו במקומות יפים בהרבה, כולל בשלב הבתים של ליגת האלופות. אבל ב-2021, הם מאמנים של שתי קבוצות חלשות, עם חומר שחקנים דל למדי, שיתקשה לנפק להם את רגעי הזוהר שידעו. עכשיו, קצת כמו כולנו, הם יקוו לשרוד עם מה שיש.
הפועל תל אביב הגיעה למשחק הזה במוד הישרדות. אחרי התבוסה הקשה מול מכבי בדרבי, היה שם רצון "לעצור את הדימום" - והוא בהחלט הושג: הפועל שוב הוכיחה שהגנה, באופן יחסי, יש לה - אבל את היכולת לייצר משהו מקדימה (למעט ההברקות של דוידה), כמעט ואין. וגם את המחזור ה-14 של ליגת העל היא תסיים עם כל הליגה על הגב, בדרך לגורל (כמעט) ידוע מראש - שיהיה קשה לצאת ממנו. מה שהספיק לנקודה מול כפר סבא, שהגיעה בלי שחקני הגנה טבעיים, קשה לומר שיספיק מול מ.ס. אשדוד והפועל חיפה (היריבות הבאות).
וכפר סבא? אלישע לוי יוכל לקחת את היכולת; הקבוצה שלו תקפה והיתה קרובה יותר לניצחון, הוא המשיך את הרוח היוזמת והכניס עוד ועוד שחקני התקפה כדי להכריע - אבל בסופו של דבר לא הצליח לצאת עם כל הנקודות. אבל עם כל הכבוד ליכולת הערב, גם שום וחבריו יודעים שזה לא משקף - כמו שנכתב בשיר הקלאסי, ישנן קבוצות גדולות יותר.
