לערן פרוסט היה את כל מה ששופט כדורגל צריך כדי להגיע לרמות הגבוהות באירופה. הוא בא מבית של שופטים, הוא אינטליגנט, רהוט, בעל כושר גופני, אבל בגיל 33 ודווקא כשנראה היה שיקבל את התג הבינלאומי במקומו של דני קורן, הוא החליט שדי. הצעה טובה לרילוקיישן, כסף גדול יותר ובעיקר הזדמנות גדולה להתפתח לכיוונים אחרים ולהרחיב אופקים גרמו לו לעזוב ואולי גם בתוך תוכו להקלה מסוימת. כיום הוא גר בספרד עם אשתו וארבעת ילדיו, הגדול מבינהם יונתן, משחק באחת מאקדמיות הטניס הטובות ביותר.
פרוסט ניהל משחקים בליגה הבכירה במשך תשע שנים וכבר בגיל 25 קיבל את המשחקים שכל שופט חולם עליהם. דרבי תל אביבי, דרבי פתח תקוואי וגם גם דרבי חיפני, אחד מהם, ב-2002, ככל הנראה גמר לו את הקריירה. אותו משחק קיבל את הכינוי "הדרבי של ישראל כהן". אחרי שריקת הסיום של אותו מפגש, הואשם הבלם כי "מכר" לכאורה את המשחק וגרם בכוונה תחילה להכשלות חוזרות ונשנות של שחקני על שחקני מכבי חיפה. ההכשלה האחרונה הובילה לשריקה של פרוסט לפנדל בדקה ה-92 אותו כבש וואליד באדיר. בסיום אותה עונה ירדה הפועל חיפה לליגה הלאומית.
שלושה ימים אחרי המשחק הורה היועץ המשפטי של ההתאחדות לכדורגל על פתיחת חקירה נגד בלם הפועל חיפה. כהן זומן, כמו גם אלברט טל שיר, מנהל המשק של המועדון, שהעיד כי שמע את כהן מדבר בטלפון ואומר שבמשחק הזה יהיו הרבה פנדלים. מהצד הירוק התייצבו יוסי בניון וגיורא אנטמן, לאחר ששחקן חיפה דאז נצפה אומר למאמן השוערים ש"כהן רוצה שיהיה פנדל'. כהן הכחיש את המיוחס לו ואחרי שנתיים החליטה פרקליטות מחוז ת"א לסגור את התיק בשל חוסר ראיות, אך הדגישה כי התנהגותו מעוררת תהיות רבות. פרוסט, ששגה שלא שרק לפנדלים ברורים, לא הואשם בכלום, אבל באיגוד השופטים כבר סימנו אותו.
היום, 18 שנים אחרי, פרוסט מדבר לראשונה על אותו משחק. זו הפעם הראשונה שהוא צופה במפגש המדובר. הוא נע בחוסר נוחות בכיסאו, מודע לטעויות שלו. עד היום הוא לא רצה לראות. הכתם עוד מציק לו, אבל הוא גם מדגיש שבסופו של יום הצדק הספורטיבי נעשה ומכבי חיפה ניצחה. "היום, ממרום גילי, זו נקודה שחורה קטנה בעבר. זו הייתה ממש טראומה", אומר פרוסט בראיון בלעדי בבית המלון בו הוא שוכן בהרצליה, "הייתי בן 25 ולמחרת היו לי על הבוקר 200 טלפונים והודעות. נאלצתי לסגור את הטלפון לשלושה ימים. לא היה נעים בכלל".
מה עבר עליך לקראת סוף המשחק?
"יום גרוע מאוד בעבודה. ממש לקראת סוף המשחק פשוט איבדתי את הריכוז, את הפוקוס, בלאק-אאוט, איך שלא תקרא לזה. כל האחריות עליי כמובן, אבל אני חושב שלתת לשופט צעיר, בשנה ראשונה שלו בליגת העל, לשפוט את דרבי חיפה זה לא איזה יציאה גדולה של איגוד השופטים בדיעבד. שוב, האחריות עלי. אני הייתי שם וטעיתי ואני קיבלתי את הצ'אנס. עד אותו משחק הייתי העילוי הכי צעיר, אז בגלל משחק אחד ועשר דקות של איבוד פוקוס טוטאלי לגמור לי את הקריירה ולתת לי לשבת בבית חודשים? זה גם מראה משהו על הארגון".
הדיבורים על משחק לא כשר פגעו בך?
"הייתי גם ביאחב"ל. נקראתי להעיד. היו שם לידי בניון ואנטמן, שראו אותם מתלחששים בספסל אחרי המשחק. במשחק עצמו אף אחד לא שם לב. אם היו שמים לב, אז גיא לוי היה מחליף את ישראל כהן".
התמונות נראות לא טוב בטלוויזיה
"נראה טוב, לא נראה טוב. אני כשלתי. נגמר. היום, בדיעבד, זה לא אישיו בכלל מבחינתי. בזמנו זו הייתה טראומה לא קטנה ולצערי זה השפיע מאוד על קריירת השיפוט שלי שדי התרסקה באותו משחק, אבל כל דבר לטובה וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות".
אבא אריה, אחד מגדולי השופטים במדינה, יושב ביציע ואתה גם חוזר איתו הביתה אחרי המשחק הזה. איך זה מרגיש?
"הפריע לי שאכזבתי אותו. הייתה שתיקה די ארוכה כל הדרך. אם יש איזה מקום שעדיין כואב לי זה שאולי אכזבתי אותו באיזשהו מקום. אולי לא הגעתי למקום שהוא היה רוצה שאני אגיע, אבל להיכנס לנעליים שלו, כמו שאתה יודע, זה נעלים מאוד גדולות. הוא היה שופט אדיר. אני חושב שאם האיגוד היה מתנהל אחרת ונותן צ'אנס, כי בסך הכל זה משחק אחד אחרי לא מעט משחקים טובים מאוד ודרך ארוכה שעשיתי, אז יכול להיות שזה היה נראה אחרת".
תאר לי את הסיטואציה שאתה יושב מול היאחב"ל
"הם התקשרו קודם וחשבתי שמישהו מסתלבט אז בכלל ניתקתי את הטלפון בפנים. התקשרו עוד פעם ואמרו 'תירגע, זה רק להעיד בוא תגיד מתי מתאים לך להגיע'. רצו לתת לי להרגיש שזה לא בלחץ. באתי וזה היה ממש כמו בסרטים, עם פוליגרף והכל. מלחיץ קצת. גם ככה הייתי בטראומה מכל ההד התקשורתי. עשו מזה תקרית ביטחונית".
מה שואלים?
"ידעת? עשית? מישהו דיבר איתך? לא ממש זוכר, אבל שאלו כל מיני דברים כדי לראות אם אפשר לפתח משהו בפרשייה הזו. לא ידעתי כלום, באתי נקי למשחק. המחצית הראשונה הייתה סבבה. אני זוכר שאפילו היה צחוקים במחצית. הכל היה רגיל. בסוף הייתה התרסקות. אני לא מכיר כלום מעבר לכישלון שלי באותו משחק".
התיק נסגר מחוסר ראיות אבל הכתם נשאר
"מכבי חיפה ניצחה אז הצדק נעשה באותו משחק. אמנם באיחור כי פספסתי את זה פעמיים, אבל מבחינה שיפוטית הצדק נעשה. המשחק הזה היה יותר טעון כי זה היה במחזור האחרון של הסיבוב השני והשפיע על דירוגים של הפלייאוף. שוב אני אומר, זו לא היתה יציאת השנה של איגוד השופטים לשים אותי שם".
כולנו מכירים את האיכות שלך בתור שופט ואני שואל את עצמי: איך הוא לא שורק?
"אני לא מיתמם. איבדתי את זה לגמרי באיזה שהוא שלב. היה שם משחק טעון, שחקנים גדולים. ג'ובאני רוסו ואחרים. אין כאלה היום".
מעבר לאחריות הכנה שאתה לוקח, גם לאיגוד השופטים יש חלק לפי מה שאתה אומר
"לא יורק לבאר ממנה שתיתי, אבל איגוד השופטים בזמנו היה קצת צפון קוריאה. מקפיאים, מקררים, אתה מכיר את כל הסיפורים. שופטים שטועים נעלמים לחודשיים ושלושה. לא כמו היום. ממה שאני שומע מהצד זה ארגון טיפה יותר מסודר. בחיל האוויר אומרים שאם טייס עושה טעות ונוטש מטוס בטעות אנוש הוא עולה לאוויר באותו יום או למחרת, באיגוד השופטים היו אז מקררים ומקפיאים ומעלימים אותך".
התחושה אצל השופטים היום שהאיגוד הוא מאורת נחשים. בתקופתך זה גם הרגיש ככה?
"אני בחיים לא שמתי רגל לאף אחד ואני גם לא חושב שהרגשתי בשום נקודת זמן שמישהו ספציפי שם לי רגל".
אז אנשים ממציאים?
"אין ספק שזה ארגון שהוא פירמידה מאוד מאוד אגרסיבית. אין מקום לכולם למעלה. על פניו, אין אינטרס לאף אחד שמישהו יצליח יותר ממנו. כולם רוצים את הדרבי. כולם רוצים להיות בינלאומיים. כולם רוצים את השיבוץ לשבת הקרובה. זה הדיבור, אלו השמועות. אני אישית לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד ואני לא חושב שמישהו עשה לי. יכול להיות שאני נאיבי".
אתה עוד עוקב אחרי שיפוט?
"כן. כשאני רואה כדורגל אני עדיין צועק 'נבדל' עוד הרבה לפני שזה קורה".
עד כדי כך החיידק הזה לא עובר?
"זה צרוב, זו שריטה לכל החיים כנראה".
אתה מכיר את השופטים היום?
"בודדים, את חלקם אני אפילו לא מכיר בשמות יותר מדי. קצת תקצירים וכאלה, אני לא רואה משחקים באמת. יותר כדורגל ספרדי ובעיקר עסוק בטניס עם הבן שלי".
יש הבדלים בין שופט להיום לשופט של פעם?
"נראה לי שהיום הרבה יותר קל לשפוט. גם אין שחקנים שקשה לשפוט אותם כמו בעבר כמו יוסי אבוקסיס, אבי נמני או איציק זוהר. פיגורות שהיה קשה לשפוט אותם. מחוץ למגרש הם אנשים מדהימים, אבל במגרש היו קשים מאוד. הם היו עושים את המוות במגרש. אנשים עם ניסיון. אנשים שכל הקהל איתם. אתה מנסה לא להתחכך בהם, מנסה להתחמק, מנסה להתעלם מכל מיני עצות שהם נותנים לך. אני חושב שהיום אין שחקנים כאלה. מי יש לך היום בליגת העל שהוא ממש דמות משמעותית? אין היום כאלה. לכן אני חושב שהיום הרבה יותר קל, וחוץ מזה יש את ה-VAR. בכל החלטה קריטית יש לך בדיקה, שזה מדהים. יש את הספריי ואפילו אין ויכוחים בחומה. נראה לי הרבה יותר קל היום".
בראייה לאחור אתה מצטער שהלכת לשיפוט?
"יש לי איזה כעס חבוי על אבא שנתן לי להיכנס למקום הלא בריא הזה. מקום מאוד לא טוב. אבל לא מצטער על דברים שעשיתי כי היו בזה הרבה דברים טובים. הרבה זיכרונות טובים. לא מצטער, אבל לא מקום הכי משמח בעולם".
למה?
"תפקיד כפוי טובה. ארגון שפרגון זה לא דבר שבשפע אצלו. דברים שלא עשו טוב לאורך זמן".
והיום אתה מבין אותם יותר ממה שהבנת פעם
"היום אני בן 43. הייתי אז ילד צעיר בן 20 וקצת וכבר בליגת העל. לא ידעתי להתמודד עם דברים כמו שהייתי יכול היום להתמודד איתם, אז היום זה היה נראה לי אחרת. אבל בסדר. זה כבר היסטוריה".
יצא לך לדבר עם אבא אריה על מצב השיפוט ואיך הוא הוביל אותך לשם?
"לא פתחנו את זה מספיק. הוא זרק איזה רעיון, זרמתי איתו והתקדמתי שם מאוד מהר והצלחתי באיזשהו מקום עד שנתקעתי באיזושהי נקודה".
אתה מסתכל על השופטים של היום. מי הטוב ביותר בליגה שלנו?
"אני לא מספיק עוקב כדי להגיד את זה כמו שצריך. אני מניח שאוראל גרינפלד הגיע לאיפה שהוא הגיע אז לא בכדי. בדור שלי כבר הכרתי אותו ומבחינת האישיות והאינטליגנציה זה היה שם תמיד. אני חושב שגם זיו אדלר ברמה מעל היתר".
הזכרת שחקנים שהיה קשה לשפוט. תן לי רגע אחד משעשע
"אירוע מאוד מצחיק שאני בחיים לא אשכח היה עם איציק זוהר. שפטתי בטדי את בית"ר ירושלים נגד מכבי נתניה והייתה עבירה לזכותו והוא אומר לי 'בוא נתערב שזה גול'. זה היה כזה אותנטי, כמו בשכונה. בחיים לא אשכח את זה".
היה גול?
"לא".
אתה תמליץ לילד שלך להיות שופט?
"אין מצב. אני בחיים לא אמנע ממנו אם ירצה, אבל אני לא רואה מצב שזה קורה".
היום אתה לא חי בארץ, אבל כשאתה נמצא כאן, אנשים מזהים?
"בזמנו היו מזהים קצת ברחוב פה ושם לא יותר מדי. היום אין סיכוי".
אתה חי בספרד, הכדורגל שונה לחלוטין. גם רמת השופטים
"לדעתי רמת השיפוט בספרד טובה יותר מזו שבאנגליה, אם אני משווה, כי אלה שתי ליגות שאני רואה. אנחנו גרים ליד מלאגה, אז כשהם היו בלה ליגה היה לנו מינוי. היום אני עסוק בקריירת הטניס של הבן הגדול שלי וזה צורך לא מעט זמן".