את התסריט של אותו ערב באצטדיון בלומפילד "הישן", אף במאי הוליוודי לא יכול היה לכתוב. אקסטזה ושיכרון חושים או דיכאון והלם מוחלט? תלוי בצבע החולצה, אבל ללא ספק אלו המילים לתאר את אחד הדרבים הגדולים בהיסטוריה, שהתרחש ב-17.3.2014. את הקרבות של ת"א בשנים האחרונות כולם כבר מכירים, מכבי מגיעה כפייבוריטית ובדרך כלל מנצחת, כאשר הפועל מנסה לגרד תיקו. אבל אז, בעונת 2014 מעבר לעובדה שהאדומים היו בצמרת, האיבה בין המועדונים הייתה בשיא ואף גלשה מעבר לספורט. הגורם העיקרי? שחקן העשור – ערן זהבי.
האיש שהביא במו רגליו אליפות אדומה בטדי, חצה את הכביש אחרי טיול קטן באיטליה ו"ירה" על שער חמש בדרבי הראשון של אותה עונה, במה שלימים הפך לסימן הזיהוי שלו – פיו פיו. יפו לבשה חג למחזור הנעילה של העונה הסדירה, כאשר התפאורה הייתה בעיקר אדומה, אבל החגיגה נצבעה בצהוב.
זה התחיל בדקה ה-33, זהבי בעט כדור חלש ושטוח מזווית קשה לידיים של בוריס קליימן, אבל השוער האדום השמיט פנימה בדרך ל-0:1. הסטאר הצהוב רץ כל הדרך לשער 11 כדי לחגוג עם 'סלפי', אבל את התמונה של ראדה פריצה מורחק, אף אחד לא ציפה לראות. בדקה ה-38 הענק השבדי ביצע עבירה ללא כדור, קיבל כרטיס אדום והשאיר את מכבי ב-10 שחקנים. רגע לפני סוף המחצית, עומר דמארי הראה שיש גם אקדוחן אדום בעיר, נגח לרשת ופירק מחסנית על שער 11.
אחרי 40 דקות של מתח ועצבים במחצית השנייה, הר הגעש האדום התפרץ. דמארי הוכשל ברחבה, כבש את הפנדל ויצא לעוד סבב של יריות עם 1:2 אדום בדקה ה-87. האדומים חגגו ביציעים והצהובים היו עם הראש באדמה. הכרוז הביתי החל לצעוק את השם עומר, אך לצערו לא היה מי שיענה דמארי. 10 שניות הספיקו לטל בן חיים, שעלה מהספסל כדי לסחוט פנדל בצד השני אחרי הכשלה של אוראל דגני. זהבי לא היה מוכן להפסיד בקרב המערב הפרוע והפציץ את ה-2:2 בדקה ה-89.
אז מכבי השוותה בעשרה שחקנים, הפועל איבדה ניצחון בדקה האחרונה והדרבי היה חם ומלא שערים, אפשר ללכת הביתה. אבל יש כאלה שרוצים עוד. "בדש תן לי עוד כדור אחד", אמר זהבי לחלוץ, רגע אחרי חגיגות השוויון. וכנראה שהוא ידע למה, כי 15 שניות לסיום התסריטאי של הסרט השתגע. דגני איבד כדור בלי שום לחץ עליו, בדש מסר לזהבי, שכבש שלושער מול האקסית עם מהפך בדקה ה-93 ומשם הכל היסטוריה.
הריצה של פאולו סוזה (איפה הדיסטנס?) והספסל הצהוב, הקריסה של אוהדי מכבי לתוך המגרש והניידות של מד"א (שטיפלו באלו שהלב שלהם חווה קצת יותר מדי) ניצבו בצד אחד מול ההר האדום וההמום. "אחד הערבים הכי משוגעים בחיי", אמר טל בן חיים בסיום הדרבי, שבו התמונות אומרות הכל. "רק מי שהיה במגרש יודע כמה הדרבי הזה היה מיוחד", סיכם זהבי.
ומה עם הפועל? "אנחנו שוברים שיאים. לוזרים", אמר גילי ורמוט בסיום, "זה ההפסד הכי כואב שהיה לי בחיים. חלק מהשחקנים בכו, חלק צעקו, חלק נעלו את עצמם בשירותים". המאמן רן בן שמעון הוסיף והגדיר זאת כטרגדיה ספורטיבית, בעוד הגיבור הטראגי, דגני, התקשה לקבל את האירוע גם חמש שנים אחרי: "אם הייתי יכול למחוק משהו בחיים שלי, זה את ה-5 דקות האחרונות של הדרבי הזה". היה היה.
