יצחק שום עבר את כל גלגולי החיים שהכדורגל יכול לאפשר: תחילה כשחקן, אח"כ כמאמן והיום כבעלים, אין גבול לחוויות שעבר האיש בישראל ובאירופה, ואתמול (רביעי) הוא ניצל את הפגרה הכפויה שיצרה הקורונה כדי לשחרר, ולדבר בראיון ל"מגרש פתוח": על מכבי חיפה, פנאתינייקוס וגם על קבוצת נעוריו הפועל כפ"ס, אותה הוא מנהל כיום.
"ה-100% שלנו היה 50% של היריבות"
כנראה גדול הישגיו של שום בקריירה היה עם מכבי חיפה. הכפר סבאי לקח את הירוקים, לראשונה בתולדות המועדון והכדורגל הישראלי, אל שלב הבתים של ליגת האלופות. היום, הוא נזכר בתקופה ההיא בערגה. "לעולם לא אשכח את ההנאה שהיתה לי שם. (משחק העלייה) תמיד יישאר אחד הימים הגדולים של הכדורגל הישראלי. זו פעם ראשונה שקבוצה היתה בשלב הבתים, ולא כקישוט".
בהמשך, בשל היותו מאמן בנשמתו, הוא התייחס גם להכנה לקראת האתגר החדש שעמד בפני השחקנים שלו: "אמרתי לשחקנים שאם הם רוצים להיות באירופה, נצטרך לעבוד באימונים בקצב של משחק. ככה הצלחנו להתמודד די בצורה שווה. מנגד, כבר במשחק הראשון היינו צריכים להתכונן, וה-100% שלנו היה בקושי 50% עבור היריבות שלנו. אבל השחקנים רק רצו לעבוד, זו היתה חוויה. לדעתי, חוץ מערן זהבי, אף כדורגלן ישראלי לא יכול היה להשתלב בקבוצה הזאת".
ומה היה המשחק שהוא הכי זוכר? "כל המשחקים בשלב הבתים היו חוויה, בטח עם האוהדים שהגיעו לקפריסין ונתנו תצוגות עידוד. הכי גדול? מבחינתי זה יהיה אוסטריה (משחק החוץ נגד שטורם גראץ), שם קיבלנו את החותמת שאנחנו בליגת האלופות. היה שם ביחד של יענקל'ה (שחר) הגדול, שנתן לנו הכל כדי שנצליח עם הקהל והשחקנים. כל שחקן, מקטן עד גדול, נתן את הכל כדי שנראה כמו שנראינו".
"זה יגאל שילון בחוץ?"
בהמשך, שום עבר לתחנה הגדולה הבאה בקריירה שלו, גם היא בירוק: פנאתינייקוס, אליה עבר בתום העונה עם חיפה, ואותה הוביל לזכייה מרשימה בדאבל. "ג'ובאני רוסו דפק לי בדלת, ואמר לי שמחפשים אותי מפנאתינייקוס", מספר את הדרך שלו לאימפריה היוונית. "חשבתי שזו מתיחה, שאלתי אותו 'זה יגאל שילון שם בחוץ?'.
"אחרי רבע שעה קבעו איתי להיפגש בטלפון", סיפר שום. "אני לא רוצה להתייחס לסכומים, רק אומר שזה היה פי עשרה ממה שקיבלתי אז במכבי חיפה. רוסו ופראליה המליצו עליי, הם עקבו אחריי ברמה כל כך מפורטת, ידעו אפילו כמה אנשים אוכלים אצלי בשישי בערב. כנראה שעניתי על השאלות נכונה, והחליטו שאני מתאים".
אבל למרות ההישג הגדול, שום עזב בטונים צורמים. "הטעות שלי היתה שחשבתי שאני חזק יותר מהמנהל המקצועי, או מבעל הבית. משפחת ורדוניוס (בעלי השליטה במועדון) הם כאלה, שצריך ללכת בדרך שלה. אם אתה לא עושה את זה, גם אם לקחת דאבל - אתה בחוץ. אבל אני לא מתלונן", הוא מבהיר, "אחרי פנאתינייקוס, אימנתי בבולגריה, ברוסיה וקפריסין... אני מאחל לכל מאמן ישראלי להגיע למה שהגעתי, ואני אהיה הכי מאושר אם יהיו כאלה".
"לא מעניין אותי מה חושבים עליי"
בסיכומו של דבר, שום התייחס גם אליו באופן אישי ולקריירה שעבר. "אף פעם לא עניינה אותי ההערכה של אחרים. הייתי שחקן לא רע, יש שיגידו אחד הגדולים: הייתי היחיד שהשתתף בשתי אולימפיאדות וגביע עולמי אחד, היחיד שהיה שחקן ומאמן, מנהל מקצועי ובעל בית... אז בהתחלה אמרו שאני צעיר מדי, אח"כ לא מספיק טוב, אח"כ זקן... פחות מעניין אותי".
והיום, שום משמש כבעלים של הפועל כפר סבא - קבוצה בכדורגל הישראלי, שנאבקת תחת משבר הקורונה והבעיות הכלכליות שמגיעות איתו. הוא התייחס לקשיים במשאים ומתנים עם שחקנים: "הייתי שחקן, אז אני יודע. הייתי בתקופות בהן הייתי צריך לוותר על הרבה כסף, כי לכפר סבא לא היה".
"כל בעלי העסקים נפגעו", המשיך את המונולוג, "אז אם שחקן צריך לוותר על סכום לשלושה חודשים, לפחות יהיה לו לאן לחזור. בעלי הקבוצות חיים מהעסקים מבחוץ, ומביאים אותו לכדורגל, לא מרוויחים ממנו. שחקן צריך לדעת שיש תקופות שבהן מורידים את הראש, וביום מן הימים תקבל בחזרה את מה שוויתרת עליו. אני אומר גם לשחקנים שלי: לכם, יש לאן לחזור. להרבה עובדים בשוק זה לא המצב".
