חיים רביבו ראה דבר או שניים בכדורגל. אחד השחקנים הגדולים בתולדות המדינה רשם הישגים נהדרים בארץ, אבל את שמו עשה בעיקר בזכות הקריירה המרשימה מעבר לים. את התקופה המרשימה שלו במדי סלטה ויגו קשה לשכוח, וכמובן גם את המעבר לליגה הטורקית, שם הפך לאליל של ממש.
בריאיון ל-5 באוויר, תוכנית הרדיו של ערוץ הספורט, סיפר קשר העבר על ה'אני מאמין' שלו בנוגע למלחמות בין הבעלים לשחקנים בתקופת הקורונה, נזכר בהצעות שהונחו על השולחן מברצלונה וריאל מדריד, ואיך אפשר בלי הצדדים השליליים של הכדורגל הישראלי.
"זה נכון שהשחקנים צריכים להפחית מהשכר שלהם כדי שכולם יהיו מרוצים בזמן הזה", פתח רביבו שהסתכל על הבעיה הגדולה יותר: "צריך להסתכל על דבר הרבה יותר חשוב - שאין לשחקנים ארגון שחקנים מספיק טוב כדי שיהיה מסוגל לתת לאותם שחקנים, לא רק עכשיו, ולא רק בעניין הקורונה, אלא בכלל בסיום הקריירה, קבלת כספים ולהיות כמו מדינות אחרות שבסופו של דבר יש להם עתיד בזה שהם משחקים כדורגל. הכדורגל הוא מקצוע של 12-15 שנים, זה הכל.
הנקודה הראשונה היא ששחקנים צריכים לבוא לקראת הבעלים ולהפחית מהשכר שלהם, כי לא יהיה להם את זה אחר כך אם לא יהיה להם את זה עכשיו. נורא מצער לשמוע שאלונה עוזבת את הפועל ב"ש, הכדורגל שלנו זקוק לאנשים כמו אלונה שמשקיעים כמוה".
רביבו המשיך ודיבר על הסכומים הגבוהים שמקבלים שחקני הכדורגל בימים אלה: "עם כל הכבוד לשחקני ב"ש, אין הרבה מאוד שחקנים שאמורים לקבל את הסכומים שהם מקבלים כאן בארץ, אז שקודם יגידו תודה רבה, שיבואו לקראת הבעלים, והם יוכלו להרוויח את אלונה לעוד שנים. מה שקרה הוא שפספסנו את אלונה וזה יכול לקרות גם בקבוצות אחרות. גם ככה אי אפשר לשלם את הכסף בלי קורונה".
"אני מניח שכל אחד מהבעלים חושב על מה שעשתה אלונה, אבל אלונה השקיעה כ"כ הרבה כספים ולדעתי היא גם התעייפה מהפועל ב"ש", המשיך. "אני לא מופתע שעזבה. אני חושב שזה היה צריך לקרות אולי בעוד שנה או שנתיים. מרגישים שיש בעלים שמתעייפים ממה שקורה בכדורגל הישראלי, מאי סיוע של המדינה, אי סיוע של דברים אחרים שמסוגלים לשפר את הכדורגל - זה לא קורה אצלנו, אנחנו לא מתקדמים, אנחנו רק הולכים אחורה לצערי".
"בתור שחקן הייתי זורם עם הקיצוץ, חד משמעית. יש משהו אחר? אני חושב שהם צריכים לעשות את זה. אדם שלא עובד ויוצא לחל"ת לא מקבל כסף. אפשר לקצץ, ואני מניח שעם הזמן אולי אפשר לצ'פר את השחקנים כשיחזרו לשחק. נכון שזו לא חכמה להגיד את הדברים האלו כשאני לא נמצא באותה סיטואציה, אבל אני מניח שאני הייתי עושה את זה כדי להרוויח שנים קדימה. אין שחקן אחד בארץ שצריך לקבל 400-500 אלף דולר, עם כל הכבוד לכל אחד מהשחקנים שמקבלים את הסכומים האלה".
רביבו המשיך ודיבר על הצורך שמישהו ידאג לשחקנים לאחר הפרישה: "ההתאחדות לכדורגל, הטוטו והלוטו וכל הכספים שמבזבזים בתוך הכדורגל והטלוויזיה. מישהו צריך לעשות סדר, ללמד ילדים בני 20 שנכנס להם כסף לבנק ורק רוצים לבזבז אותו. מישהו שידאג להפריש כסף בצורה כזו או אחרת, כדי שאחרי הכדורגל יהיה להם מה לעשות עם הכסף הזה".
לפני מספר שנים, רביבו ניסה להביא לארץ את פרננדו היירו כדי שיוביל את הנבחרות הצעירות של ישראל, אך המהלך טורפד. רביבו סיפר על התוכנית שהייתה לו: "היירו זה לא העניין, היינו צריכים מישהו שייצג את כל התוכנית הזו, ובסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו. אבל בוא נעזוב אותו בצד.
אם אני יודע שיש שנתון מסוים שבעוד 8 שנים יהיה בנבחרת הבוגרת, התכנון היה לאמן את הילדים האלה, לבחור את השחקנים הטובים ביותר - שלא יקרה לנו מקרה זהבי שפספסו אותו והוא לא שיחק בנבחרות הצעירות והגיע רק לנבחרת הבוגרת. כל משחק של ילד הכי קטן מול נבחרות אחרות נותן ניסיון מסוים בעתיד כשמגיע לנבחרת הבוגרת.
צריך לדאוג להם, לקדם כל אחד בצורה הטובה ביותר כי המטרה היא לקבל את הנבחרת הבוגרת הטובה ביותר. מעבר לזה יש את עניין המאמנים שחלק גדול מהם מרוויחים 2,000 שקל וקיבלו את התעודה שלהם בווינגייט או בכל מקום אחר, ובסופו של דבר הם אלו שמאמנים את הילדים שלנו ללא הכשרה, ללא יכולת ללמד אותם. הם לא היו שחקני כדורגל בעבר או לא למדו את המקצוע הזה. הרעיון שלנו היה לתת למאמנים את ההכשרה הנכונה. המצב של הכדורגל הולך אחורה וילך אחורה כל זמן שאנשים לא ידאגו שהוא ילך קדימה".
עם כל הכבוד לענייני הכדורגל הישראלי, רביבו הוא איש העולם הגדול. אחרי שנים מוצלחות בסלטה ויגו, הגיעה אותה הצעה מקבוצה שאולי שמעתם את שמה - ברצלונה: "זה לא נכון שוואן חאל העדיף את זנדן. סלטה לא רצתה שאעבור לברצלונה בינואר. לקראת סיום העונה הגיע נציג של ברצלונה שהחתים אותי על הסכם ל-3 שנים יחד עם השוער שלנו דוטרואל.
חודש לאחר שחתמנו, ואן חאל והנציג התפטרו אבל נשארתי עם הסכם כמובן מול הקבוצה. בסלטה אמרו לי שיסגרו איתם את הנושא. לא ידעתי מה לעשות כי לא היה עם מי לדבר, התקשרתי לפיני זהבי שדיבר עם גאספר, סגן נשיא ברצלונה, שהתמודד על הנשיאות. הייתי צריך לחכות עד הבחירות, אבל אז הגיעה הצעה מאוד גדולה מבחינת מספרים של פנרבחצ'ה ופחדתי לאבד את שני הדברים.
הפספוס הכי גדול בקריירה? אני חושב שעשיתי את ההחלטות הנכונות. העניין לא היה תלוי בי. חצי שנה לפני עניין ברצלונה, טושאק, מאמן ריאל מדריד, צלצל אליי ורצה להעביר אותי תמורת 12 מיליון יורו. הנשיא של סלטה לא היה מוכן וביקש את סכום השחרור.
כן, יכולתי לשחק או בריאל או בברצלונה, אבל אני לא מצטער שעברתי לפנרבחצ'ה, כי שם הצלחתי לזכות באליפות, וגם להיות הישראלי הראשון שמשחק וכובש בליגת האלופות. בסופו של דבר יכולתי לעשות היסטוריה ולשחק בברצלונה, אבל יש לי היסטוריה ישראלית הרבה יותר חשובה ויזכרו אותה להמון המון שנים".
לקראת סיום הריאיון, רביבו נשאל על חברו הטוב ושוער פנרבחצ'ה בעבר רושטו שחלה בקורונה, וכמו כן על סוד ההצלחה באירופה: "המצב של רושטו היום יותר טוב, יציב. אני מדבר עם חבר משותף ועם חבר מטורקיה שיודע את כל מה שקורה שם.
רושטו היה באמת אחת הדמויות החשובות בפנרבחצ'ה, בטח כשאני הגעתי. כשחקן חדש אתה צריך להתחבר עם שחקנים ששולטים בחדר ההלבשה. לפעמים שחקנים לא מבינים את זה וחוזרים בסופו של דבר לארץ.
לפעמים השחקנים הם אלו שמכתיבים מי ישחק, גם מבחינת התקשורת, יש להם הקשרים. גם לנו הישראלים יש קשר עם עיתונאי כזה או אחר. אם יש לך שחקן זר שקרוב אליך ומשחק איתך בדרך כלל אתה נוהג לשבח אותו.
בספרד היינו חבורה של יותר זרים מאשר מקומיים. היינו בקשר טוב גם עם המקומיים, אבל תמיד הייתי יחד עם מקאללה, קרפין, מוסטובוי, מאזיניו, מיצ'ל סלגאדו - היינו חבורה קבועה שפוגשת אחד את השני מעבר לשעות האימונים והמשחק.
כשהגעתי לטורקיה ההרגשה הייתה שמי ששולט בחדר הלבשה הם הטורקים עצמם. החיבור שלי הייתה לרושטו, אוגון, מוסטפה דואן - השחקנים הטורקים. היינו יוצאים יחד בערב. רושטו דאג לי בשעות מעבר לכדורגל והיה ממש ממש קרוב אליי".
