האדומים של תל אביב, גם אם נוריד את מסך העשן של ה-VAR שבוודאי השפיע על המשחק בנתניה, שוב נהנו משני גיבורי הרנסנס שהיא חווה: סטפן ספירובסקי (שכבש צמד) ועמרי אלטמן (שהוסיף שער ובישול), שפשוט נהנים מהמשחק ומצליחים גם להרים את הקבוצה שלהם לגבהים חדשים, הרחק הרחק מאיפה ששניהם - וכל הקבוצה - היו רק לפני חודשיים.
ניר קלינגר לא הפך קש לזהב. קבוצת הכדורגל שלו עדיין בינונית, גם עם החיזוק שהגיע בדמותם של פליפה רודריגס ומייקל אולהה. אבל הוא כן הכניס אצל האדומים סדר, התלהבות - ואפילו רצון מחודש, לפחות ברמת השחקנים. ספירובסקי הוא הדוגמא המושלמת: מערכת היחסים ביניהם החלה ברגל שמאל חזקה, עם אותו חילוף מאוחר (צחוק הגורל, בדיוק באצטדיון בו חוו יחד ניצחון גדול), אבל כרגע הוא ה"אס" שלו על המגרש, והיום הוא החזיר על האמון בצמד שערים נהדר.
עם זאת, האדומים יצאו מהמשחק הזה בהחלט חבולים: שניים משלושת החילופים של ניר קלינגר היו כפויים, כששני שחקני מפתח שלה: הבלם והקפטן אוראל דגני, והשוער אריק ינקו, חוו פציעות מדאיגות. אבל הפועל הוכיחה שהיא חזקה מזה, והצליחה לצאת מהמשחק עם כל הנקודות.
ומנגד, הפועל רעננה בוודאי תרגיש מקופחת. הקבוצה של ניסו אביטן בהחלט התחברה, אחרי שני הניצחונות בשבוע האחרון, וגם הערב היא היתה טובה - אבל בהחלט נענשה בשל מהלך אחד גורלי: השער של אנסה שנפסל, והכרטיס האדום שנשלף לקפטן שלה, עדי נמני. האירוע מעורר המחלוקת הזה שבר אותה, והוביל ישירות גם לשער בצד השני שקבע את תוצאת המשחק. רעננה תיקח את היכולת, אך לצערה (בוודאי במצב שלה), לא את הנקודות.
וגם הערב, כמו בכל תחילת העונה בכדורגל הישראלי (וגם מעבר), ה-VAR שיחק תפקיד מרכזי. השופט עידן לייבה הלך למערכת לאחר שער השוויון של רעננה, וברגע אחד גזל מהאורחת שער שוויון חשוב, הותיר אותה בעשרה שחקנים ובמידה רבה קבע את תוצאת המשחק. המערכת ללא ספק עדיין חורקת, אבל בסופו של דבר - למרות התוצאות הקשות, גם הבעיות המסוימות שיש איתה עדיפות על העוול, שהיה מתרחש בלעדיה.
וכשהאבק שקע, הפועל תל אביב נמצאת שוב בצמרת, וזה כנראה המנעד הרגשי של הכדורגל הישראלי: שלושה הפסדים ואתה לוזר (תשאלו את ניסו), שלושה ניצחונות ואתה כבר מתחיל לחלום על אירופה. בתוך הבלגן הזה אנחנו חיים, הערב לפחות נהנינו בזכותו גם ממשחק כדורגל טוב ומעניין.
