בית"ר ירושלים תמיד היתה קבוצה שאוהבת את הדרמה. לא מסתפקת בבינוניות, חיה על טמפרמנט גבוה וריגושים מיידיים. וזה היה שבוע עוד אמוציונלי בקבוצה הכי אמוציונלית בישראל, בוודאי כשפרשת גדי קינדה מרחפת והעזיבה המעט תמוהה של השחקן הכי טוב שלה העונה נראית כמי שכבר בדרך. אבל משהו אצל הירושלמים היה, ככל הנראה, חזק יותר. הקבוצה של רוני לוי גברה הערב (שני) 1:3 על מכבי נתניה בטדי, חזרה לנצח בליגה אחרי שני מחזורים בהם סיימה בתיקו, ובעיקר הפגינה מחצית שנייה נהדרת של כדורגל.
ואל תקחו זאת כמובן מאליו. לא רק קינדה, שכבר מתחיל לחפש כרטיסים לקנזס, היה חסר; גם אנטואן קונטה, שלומי אזולאי ופרדי פלומן לא היו בסגל עקב פציעות שונות ומשונות. את הספסל איישו לא פחות משלושה שחקנים שעלו ממחלקת הנוער. וכן, זה אומר משהו על סגל לא מספיק עמוק (בוודאי יחסית לשתי הכביכול-יריבות לצמרת, מכבי חיפה ומכבי תל אביב), אבל בית"ר הפגינה אופי, עמדה בכך והצליחה להציג גם כדורגל יפה, ל-6,000 שטרחו ובאו במזג אוויר סוער ליציעי טדי הלילה.
שני מצטיינים עיקריים יש להופעה הבית"רית מול היהלומים: את מירב התהילה, כמובן, יגרוף לוי גרסיה. זה לא היה פשוט לשחקן מטרינידד, שהגיע העונה מעירוני קרית שמונה (אפשר לדמיין את איזי שרצקי ולוחש לעצמו "כן, כן", אי שם בגליל), אבל הערב הוא נתן תצוגה פנטסטית עם שני שערים יפים ובעיקר תכליתיות - מה שלא היתה מנת חלקו בהרבה הופעות השנה. אבל לא פחות ראוי למחמאות הוא מקסים גרצ'קין. מי שמההתחלה נחשב ל"סקנד בסט", למי שמשחק כמגן שמאלי כי לא מצאו אופציה טובה יותר, רשם היום שני בישולים יפהפיים לגרסיה ולאיינבינדר, והיה איש מפתח בניצחון הירושלמי.
מנגד, מכבי נתניה סיפקה מחצית ראשונה אגרסיבית, והיתה מעט יותר טובה מהבית"רים - אבל במחצית השנייה נכנעה לגמרי. סף השבירה של נתניה היה נמוך למדי, והם התקשו לשמור על יציבות גם בחצי השני. לקבוצה של דראפיץ' וברדה זה כבר הפסד שלישי בכל המסגרות, ואחרי שכבר נשמו אוויר "פסגות" (או לפחות כזה של פלייאוף עליון), הם שוב צריכים להסתכל אחורה בחשש.
עם כל הכבוד למאבקים על הדשא, את הקרב הגדול העונה יש לבית"ר ירושלים מול עצמה: האם היא באמת מסוגלת לחזור לימיה היפים? מול מכבי ת"א ומכבי חיפה, בשלושת משחקי הליגה, היא עדיין לא הוכיחה את זה. אבל מול כל היתר, ונתניה היא סמל יפה לכך, היא עדיין מצליחה לשמור על עליונות. אולי זה לא יספיק לתואר השנה, אבל עם החיזוק הנכון (וקצת חשיבה לטווח הארוך), על הבסיס הזה יוכלו חוגג, בניון ורוני לוי לבנות דברים יפים.
ועוד מילה: עד הדקה ה-61, משהו בבית"ר היה תקוע. אבל אז, הרים רוני לוי את שלום אדרי - ושינה את המשחק. החלוץ, שהגיע ממ.ס. טירה, שוב הוכיח כמה בית"ר זקוקה לשחקן יוצר, כזה שמניע את המשחק. אדרי אמנם לא היה מעורב בשערים, אבל בהחלט הראה מדוע הוא שווה הרכב ראשון, בוודאי בבית"ר החבולה הזאת. אם יש רווח שהירושלמים יכולים להשיג לעונות הבאות, הרי שהוא מגולם בכישרון, בטכניקה ובקסם של מס' 19 בצהוב-שחור.
