כמו מלוע של תותח יצאה אמש (שלישי) מכבי חיפה למשחק נגד הפועל ת"א. הירוקים התנפלו על היריבה מתל אביב בחמת זעם כבר מהרגע הראשון, כי הם הבינו שיש רק גישה אחת איתה היא מגיעה להתמודדות - התפוצצות על המגרש.
התוצאה אתמול של היא תולדה של כמה דברים. אחרי תחושת האכזבה מאובדן הנקודות נגד הפועל כפ"ס במחזור הקודם, הירוקים הגיעו לטרוף את המשחק. השער של נטע לביא בדקה הרביעית, רק הגדיר את הטירוף אצל הירוקים; הם הבינו שרק דרך כתישה וללא הסתכלות לאחור, הם מביאים את הניצחון היום. היה אפשר לראות זאת בלחץ הגבוה, אף שחקן בחולצה לא זכה להסתובב בחופשיות. הלחץ היה כל כך אינטנסיבי, שהבלמים, טרנט סיינסברי ועפרי ארד שהו בשלבים רבים 40 מטר מהשער של יואב ג'רפי.
הקהל הירוק שחש את האווירה בסמי עופר נכנס לטירוף והטירוף הזה דבק בשחקנים, שפשוט התפוצצו על המגרש. ומה הכוונה להתפוצצות? כדורגל קבוצתי, אינטנסיבי, מהיר ומהנה, תוך כדי יכולות אישיות ברמה גבוהה. מכבי חיפה כתשה את הפועל במרכז המגרש. לביא ומקסים פלקושצ'נקו, במשחקו הראשון בהרכב הפותח (משחק יוצא מן הכלל), ניצחו את כל הקרבות במרכז המגרש. ובאגפים היו אלה יאניק ווילדסחוט משמאל ומאבוקה מימין עם עוצמות שלא הותירו שום סיכוי למי שעמד מולם.
מילה טובה גם למאמן הירוקים. מרקו בלבול, בחכמה נתן דקות משחק לירדן שועה ומוחמד עוואד, מכבי חיפה תזדקק ליכולות של השחקנים האלו בהמשך הדרך. ולכן היה זה נכון לתת לרוקאביצה ואשכנזי מנוחה כשהמשחק כבר גמור.
אבל באירוע זה אי אפשר להתעלם גם מהצד השני של ה-0:5. ההפסד הכי קשה של הפועל תל אביב מאז הגעתו של קלינגר. לא רק בגלל התוצאה, אלא בגלל הגישה. מאז כניסתו לתפקיד, קלינגר דאג להביא רוח של נחישות, התמדה וחוסן מנטאלי, שלא עוזבים את המשחק בשום רגע נתון, ללא כל קשר להתפתחות המשחק. אתמול קיבלנו הפועל ת"א שסופגת בדקה הרביעית ופשוט מתפרקת.
ודבר נוסף. בכל קבוצה, מי שלובש את החולצה מספר 10 שלה הוא שחקן שמצית את הדמיון, ועושה את ההבדל. קשה לי לראות את פליפה רודריגס חסר העוצמות, מהווה פקטור משמעותי במשחק ההתקפה של הפועל ת"א.
ההשפעה של התבוסה ויכולת ההתאוששות ממנה, יהיו הגורם המשמעותי האם הפועל תמצא את עצמה בפלייאוף העליון, או תיאלץ לקחת חלק במשחקים אפורים של הפלייאוף התחתון.
