לא לזה ציפה משה חוגג ובטח שלא לזה ציפו אוהדי בית"ר ירושלים. כפי הנראה, הקבוצה מהבירה סיימה את סיפור הפלייאוף העליון וגם מעמדו של ניר קלינגר בעונה הבאה כבר לא כל כך יציב. האמת, ציפיתי לראות מהם הרבה יותר, ציפיתי לראות קבוצה מוכנה, מסודרת ונחושה, אבל לא כך היו פני הדברים. בית"ר פתחה טוב יותר את המשחק אבל אחרי השער של עידן ורד ניתן היה לראות את הבעיה הגדולה ביותר של הקבוצה - פערי הרמות בין ההגנה להתקפה.
בעוד החלק הקדמי של קלינגר מלא בכישרון ובכל טוב, החלק ההגנתי שלו פשוט לא תיפקד. יותר מזה, המזל שיחק עם הקבוצה מהבירה, ביום טוב יותר של מכבי נתניה זה יכול היה להיגמר בצורה משפילה הרבה יותר. ההגנה הירושלמית הייתה כבדה, איטית ומסורבלת וגם אחרי החילוף של קלינגר, שהוציא את שמואל שיימן והזיז את זהבי לעמדת המגן, הבעיות לא נפתרו. כמובן שלמאמן הירושלמי לא חלק פעיל באיך שהקבוצה שלו נראית. הוא אמנם חיזק את הקבוצה בצורה טובה, אבל על הדשא אין שינוי אמיתי, ובזה אי אפשר להאשים את השופט.
מן העבר השני, ראינו את הקבוצה הטובה ביותר בארץ מלבד מכבי ת"א נכון להיום. צריך להסיר את הכובע בפני מכבי נתניה, שהגיעה להתמודדות אחרי שכבר הבטיחה מקום בפלייאוף ואחרי שכבר עלתה לחצי גמר גביע המדינה. היהלומים הראו הרבה אופי, הוכיחו שיש להם אולי את הקישור הטוב בארץ, כשמעל כולם בולט עלי מוחמד הנהדר. לצידו, יונס מלדה הוכיח בפעם השנייה ברציפות יכולת גבוהה מאוד וכמובן, איך אפשר בלי פאטוס בצ'יראי. גם במשחק חלש, החלוץ כבש שער והיה יכול להוסיף עוד כמה ולכבוש את ראש טבלת הכיבושים.
עוד קבוצה שכנראה תילחם על המקום השני בטבלה, היא מכבי חיפה. דברים יפים קורים אצל הירוקים לאחרונה. מרקו בלבול הגיע לקבוצה ועשה שינוי גדול וזה מתבטא בתוצאות, שכן הוא עדיין לא רשם הפסד ליגה בקדנציה הנוכחית בחיפה. אבל בכל הנוגע לכדורגל אני חייב לומר שלא התרשמתי. המשחק של מכבי חיפה לא משכנע מספיק, לא יציב ואם היא הייתה משחקת נגד יריבה טובה יותר, לא בטוח שכך היה נגמר המשחק. לא ברור למה בלבול מתעקש לא לשחק עם ירדן שועה ומוחמד עוואד ביחד, שכן חלוץ הרכש מבני יהודה יהיה יעיל יותר אם יתופקד כחלוץ מרכזי ולא באגף.
בצד המפסיד נראה כי סכנין בדרך הבטוחה לליגה הלאומית. הקבוצה של גיורגי דרסיליה לא שומרת מספיק קרוב והסימן לכך הוא ההצטיינות של מחמוד קנדיל, מה שמעיד על כמות ההתקפות של הירוקים. הקבוצה מהמגזר גם סופגת המון שערים במצבים נייחים, בכל משחק מחדש וגם הפעם.
מי שכנראה תהיה היריבה של סכנין בפלייאוף התחתון, על אף שהגדילה את הסיכויים להצטרף לחלק העליון, היא קרית שמונה. הצפוניים הגיעו למשחק נגד בני יהודה כשהם אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון, וכל הסימנים הראו שגם הפעם מדובר במשימה לא פשוטה. אבל הם פגשו יריבה שנמצאת בתקופה רעה מאוד ולא מזכירה במאום את הקבוצה התוססת והדינמית מתחילת העונה.
מאוד נהניתי מההתלהבות של קרית שמונה. הקבוצה של תומר קשטן השלימה ניצחון חשוב מאוד במאבקי התחתית, ניצחון שכנראה פיזר באופן סופי את ענן סכנת הירידה שריחף מעל לראשה. החזרה של לוי גרסיה הכניס הרבה עומק בקבוצה הצפונית ואם תמשיך כך היא תסיים במקום השביעי או השמיני. מן העבר השני, בני יהודה שוב נראתה כמו הצל של עצמה. מהרגע שמאוויס צ'יבוטה הודיע על חתימה בבולגריה, היכולת שלו שואפת לאפס וטוב יעשה יוסי אבוקסיס אם ייתן למישהו אחר לשחק במקומו ויכין את העונה הבאה.
ונסיים עם הדובדבן. מכבי ת"א לא ציפתה, ולו לרגע אחד העונה, שצלחת האליפות תגיע לידייה בכזאת קלות. ולא רק האליפות - הצהובים בדרך הנכונה לקחת את כל התארים השנה. אך אשדוד, היריבה של איביץ', לא הייתה ראויה באמת. המשחק היה במעמד צד אחד ואילולא יואב ג'ראפי, היא גם הייתה סופגת עוד מספר שערים. התפלאתי לשמוע את אבי בוחבוט, מאמן הדרומיים, אומר אחרי המשחק שהייתה הכנה טובה. בעצם, מעולם לא שמעתי מאמן מרוצה אחרי הפסד. נראה כאילו הוא מנותק מהמציאות ולא מבין את המצב הקשה בו הקבוצה נמצאת.
