כשנותרו עוד שש נקודות בקופה, ליגת העל מתקרבת ליישורת האחרונה שלה והיא מכינה לנו לא מעט מאבקים מרתקים. תחילה קרבות הפלייאוף העליון. שתי המרעננות הרשמיות של עונת 18/19 - מכבי נתניה ובני יהודה - הגיעו למשחקים שלהן בידיעה שניצחון יהיה חותמת לעונה נהדרת ויבטיח את מקומן בין השישייה הראשונה, אלא שאחת בעטה בדלי בברוטליות והשנייה לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים.
אם יש קבוצה שמגיעה לה מקום בפלייאוף היא מכבי נתניה. עוד לפני המחמאות, נחזור אחורה בזמן לתחילת העונה, אז אף אחד לא נתן ליהלומים סיכוי אחרי עזיבתם של דיא סבע וערן לוי. אבל למרות שההתחלה לא בישרה טובות, סלובודן דראפיץ' ושי ברדה הוכיחו שוב שעם מחשבה נכונה וילדים עם תיאבון שגדלו במועדון, אפשר לבנות קבוצת כדורגל טובה מאוד. המאמנים של הצהובים בנו קבוצה תוססת, שמחפשת תמיד איך לנצח וקישטו את העוגה בסרט בדמותו של פאטוס בצ'יראי, ללא ספק מועמד מרכזי לשחקן העונה.
הבטחת המקום בפלייאוף שנה שנייה ברציפות היא רק הגמול על היכולת הנהדרת, אבל הדרך מוכיחה שקיים גרף שיפור, שכן נתניה שיפרה את הנתונים מהעונה שעברה כמעט בכל אספקט על המגרש, כולל המיקום בטבלה. מן העבר השני, הפועל ת"א הצליחה לסבך את עצמה שוב, דווקא כשהיה נדמה שהגעתו של קלאודימיר פריירה ייצבה את הספינה של קובי רפואה. משחק ההתקפה של האדומים נאיבי ושחקני ההגנה מפגינים חוסר ביטחון ויוצרים טעויות. ספורי, היחיד שהיווה סכנה לדני עמוס בחלק הקדמי של הפועל, הוכיח את יכולת הבעיטה שלו והשליטה שלו בשתי הרגליים, אבל זה לא הספיק ולרפואה מצפים מאבקים קשים בפלייאוף התחתון.
בניגוד ליהלומים, הקבוצה משכונת התקווה לא תפסה את ההזדמנות והיא תחכה שבוע נוסף לכרטיס הנכסף. דוחא הריק מקהל אירח מפגש בין שני ניגודים, קבוצה אחת שרצתה להבטיח את המקום בפלייאוף והשנייה חיפשה שבב של תקווה בעונת נפל. כל הסימנים הראו ניצחון כתום - ההתקפה הדורסנית של בני יהודה מול הרצף השלישי השני בטיבו בהיסטוריה של בני סכנין (ניצחון בודד ב-11 משחקים). אבל בפועל ראינו משחק שונה לחלוטין, אולי בגלל השקט בדוחא. סכנין הייתה נחושה יותר, נראתה כמו אחת שיודעת שהחרב מונחת על הצוואר ושלטה באופן מוחלט, באחד המשחקים החלשים של הכתומים העונה.
החלק הקדמי של יוסי אבוקסיס, שכבש 10 שערים בשלושת המשחקים האחרונים, לא סיכן את השער של מחמוד קנדיל אף לא פעם אחת. המאמן של הכתומים עשה טעות שפתח עם מאוויס צ'יבוטה, הרי בני יהודה לא תיקח אליפות ולא תרד ליגה, לא היה קורה כלום אם אבוקסיס היה מריץ חלוץ אחר במקומו ומתכונן לעונה הבאה. הראש של צ'יבוטה לא היה במשחק, שחקן שיודע שלא יישאר בעונה הבאה לעולם לא יתפקד באותה צורה וזה היה ניכר על כר הדשא. מלבדו, פייסל מוליץ' היה רע מאוד ואבוקסיס זיהה זאת וגם דולב חזיזה, העוגן במרכז המגרש, לא הופיע.
אבל מי שגנבה את ההצגה בדוחא היא שוב ההתאחדות לכדורגל. זה לא כל כך נעים לראות איצטדיון ללא קהל. לעונשים הקולקטיביים שמוטלים על קבוצות הליגה אין שום ערך ספורטיבי, השחקנים מרגישים בזה והגיע הזמן לשנות את התקנון. אם נסתכל על המשחק של מכבי ת"א, המשחק שפתח את השבת, נביט במגרש מלא בילדים שבאו לחגיגת כדורגל בשעות הצהריים. עצם ההחלטה לחלק עונשי רדיוס מונעת מהכדורגל דור חדש של אוהדים.
והיה גם כדורגל בנתניה, אבל בגלל שלא נותר מה להוסיף על ההגמוניה של מכבי ת"א, נתרכז במפסידה, מכבי פ"ת. ההחלטה להוציא צהוב שני לפרנק במבוק הייתה פזיזה לדעתי. לשופטים מאוד קל לקבל החלטות לטובת הקבוצה החזקה, אבל קבוצה כמו פ"ת מתפרקת מאוד בקלות אחרי החלטה כזו. אני מבין את הכאב של הלוזונים, אבל נשאלת השאלה - אם המצב היה הפוך הוא עדיין היה שורק? אני לא חושב שהייתה לו כוונה רעה וריינשרייבר הוא בדרך כלל שופט טוב, אז ניתן לו להנות מהספק הפעם.
המשחק שסגר את השבת, הבטיח לבית"ר ירושלים כמעט ודאית את ההישארות בליגה, אבל חלום הפלייאוף עדיין נראה רחוק, על אף הניצחון על רעננה. הקבוצה מהבירה לא איימה על השער, בעטה פעם אחת בלבד למסגרת וכבשה פעמיים. מנגד, מנחם קורצקי הגיב טוב למתרחש על הדשא והחבורה שלו הייתה במשחק, אבל כיאה לקבוצה קטנה השער הראשון הוציא לה את הרוח מהמפרשים. נסיים במילה על גדי קינדה, אחד השחקנים עם היכולות הטכניות מהגבוהות בכדורגל הישראלי, שהוכיח היום שוב שהוא ראוי להיות במקומו עם אחד השערים היפים שראינו העונה.
