באחת הסצינות הזכורות מהסרט "מאניבול", הסקאוט הראשי מתקשה לקבל את שיטות העבודה החדשניות של בילי בין, ממובילי מהפכת הסטטיסטיקה בבייסבול, ובתגובה, האחרון מייעץ לו: "תסתגל או תמות".
ההשראה למשפט הגיעה כנראה מתורת האבולוציה של צ'רלס דרווין. התיאוריה השנויה במחלוקת אמנם התייחסה למינים על כדור הארץ, והיא כנראה רלוונטית לא פחות אם לא יותר בעולם הספורט.
הפועל באר שבע היא עדות לוהטת לכך. יכולת ההסתגלות לחוקי המשחק שהנחיל ג'ורדי קרויף, וקביעת חוקים חדשים משלה, עזרו לאלונה ברקת להרים את באר שבע לפסגות חדשות ולא מוכרות. אלא שאחרי 17 מחזורים בהחלט אפשר לקבוע - משהו במגע הקסם כבר לא עובד. בדיוק בנקודה הזו, אדריכלי ההצלחה עומדים למבחן שמציבה בפניהם הברירה הטבעית.
מבחן המערכת
עונת האליפות האחרונה עשתה עבודה טובה בטשטוש ההתנהלות הקלוקלת שהחלה כבר בקיץ 2017, ונמשכה ביתר שאת הקיץ. אחד-אחד, גיבורי השושלת פרשו או עזבו, ונדמה שאלונה ברקת ואסי רחמים היו מוכנים עם תכנית סדורה ליום שאחרי, כי כל קונספט שניסו פשוט נכשל.
זה התחיל עם זרים ששברו עבורם את תקרת השכר (קוואנקה ופקהארט), נמשך עם ישראלים מבוגרים, יקרים ובינוניים (עזרא ובן בסט), אחרי זה הגיעו הזרים הזולים עם הרזומה המחשיד (אנסטיס וסטו), ואקורד הסיום של חלון ההעברות הקודם היה בסימן חזרה למקורות: שחקני ליגה מוכחים (סבע, האסלביינק, סאבו).
בקיץ הזה באר שבע ניסתה לתקן חלק מהנזק עם השחרור של קוואנקה ופקהארט, אבל בשורה התחתונה, הסגל רק הפך להיות עמוס יותר בישראלים בינוניים, יקרים שחתומים במצטבר לעוד הרבה שנים, ופשוט לא נראה שהם מתאימים לקבוצה, בין אם זה מקצועית (קבהא, עזרא) או מנטאלית (אלו, זריהן, בן בסט). השאלה שניצבת כעת בפתחה של אלונה היא לאן היא מי ירכיבו את הפועל באר שבע הבאה? שחקנים שבלטו בליגה, דוגמת טאפוקו? מישהו מהיצע הליגיונרים הדל? זרים שהגיעו אחרי עבודת סקאוטינג מושקעת? שחקני בית שיקבלו את ההזדמנות? או אולי בכלל שילוב עדין ונכון של כל אלה? מה שבטוח, אחרי המהפכה שנראית כמו מלאכת מחשבת במכבי תל אביב, מרווח הטעות שבאר שבע נהנתה ממנו בעונה שעברה, כבר לא קיים.
מבחן המאמן
לא מופרך לקבוע שהיכולת העילאית של ברק בכר להסתגל היא אחד הגורמים העיקריים להצלחה של באר שבע. נדמה היה שאין סיטואציה איתה המאמן לא יוכל להתמודד. מערך שלושת הבלמים קורס מול אינטר? נכניס את ראדי בדקה ה-36 בדרך למהפך ענק במחצית השנייה. חאתם עבד אלחמיד מורחק מול מכבי תל אביב בדקה ה-21? וובה בראון יסתום את החור במרכז ההגנה. למען הסר ספק: בכר הוא ממש לא הכתובת הראשית לעונה הרעה של הקבוצה, אלא שבמידה רבה הוא נפל קורבן להצלחה של עצמו.
אחרי שבשנים האחרונות נדמה היה שהוא מרכיב בקלות גדול השלם מסך חלקיו, ומפיק את המקסימום מכל פיון זוטר בסגל (בראון שנשלח רעב לכל משימה, יובל שבתאי עם בישול בסאות'המפטון, מוחמד גאדיר עם בישול מול אינטר וגול ששווה 10 מיליון ש"ח מול לודוגורץ, הגולים של זריהן נגד בית"ר), העונה זה נראה כאילו הוא לא מצליח להוציא רבע מהפוטנציאל שעומד לרשותו.
המאבקים מול המאמנים האיכותיים שעמדו על הקווים במכבי תל אביב עזרו להפוך את בכר למאמן הענק שהוא. עכשיו, ולאדימיר איביץ' הציב בפניו אתגר חדש וגדול בהרבה.
מבחן השחקנים
כמו באר שבע כולה, גם חנן ממן התחיל את העונה הזו עם הציפיות הכי גבוהות שהיו ממנו מאז ומעולם. להוביל קבוצה גדולה. להתחיל בתהליך החפיפה בתור יורש אפשרי למליקסון. אלא שבמקום להראות שהוא מוכן לאתגר, הקשר בחר להמחיש למה רוב הקריירה הוא דשדש בבינוניות, ללא יכולת להסתגל למעמד החדש ולתחרות אמיתית על ההרכב.
במידה רבה הוא מסמל את חילופי הדורות הלא מוצלחים בבירת הנגב. גם דיא סבע מצא את עצמו במעמד חדש: בגיל 26, הוא מלך השערים של ליגת העל, שחקן נבחרת ישראל, ואחד משחקני הרכש היקרים בתולדות הליגה. בינתיים, למרות שורה תחתונה לא רעה של 4 שערים ו-4 בישולים, רוב הזמן זה נראה גדול עליו. עוד דריבל, עוד נסיון בעיטה מופרך וחסר סיכוי. הקשר-חלוץ, ביחד עם נייג'ל האסלביינק, נבחרו לשמש כפנים של הפועל באר שבע החדשה, בעידן שאחרי טוני וואקמה. יכולת ההתסגלות שלהם תקבע: האם פניה של באר שבע להיות קרית שמונה או נתניה? או שהם יהפכו לכוכבים שמצפים מהם להיות.
מבחן האוהדים
בניגוד לחברי ההנהלה, בכר והשחקנים, אוהדי באר שבע דווקא חזרו למצב שהם מכירים טוב מאוד. מאבק פנימי בין אלה שרוצים לתמוך בקבוצה בכל מחיר, לאלה שמחכים להזדמנות הראשונה לקלל ולשרוק בוז, מתקיים ביציעים בצורה כזו או אחרת כבר שנים, עם הפוגה קלה בשלוש העונות האחרונות. אבל גם הפסימיים ביותר לא דמיינו כפיות טובה כזו כלפי בכר ספציפית וכלפי המועדון בכלל אחרי הישגים שרק היו יכולים לחלום עליהם.
לאוהדי באר שבע אין שום דבר להוכיח לאחרים. הגרעין הקשה היה שם בזמנים הכי אפלים של הקבוצה, הוביל תצוגות תכלית של עידוד בשנים האחרונות והיפות, והוא יישאר נאמן בכל מצב גם בעתיד. אלא שלשחקנים, למאמן ולהנהלה יהיה קשה להתעלם לאורך זמן משריקות הבוז הצורמות שמגיעות מקרב אלה שלא מכירים דבר מלבד תארים. נראה שהמאבק מי יקבע את הטון בטרנר, רק התחיל.
המבחן של כולם
הפועל באר שבע הפכה מקבוצת תחתית למועמדת לתארים, ולבסוף גם זוכה בהם, רק כשכל הגורמים התחברו ביחד למען המטרה המשותפת. אלונה ברקת לא הפסיקה לחפש את הנוסחה, אליניב ברדה הגיע, פתח את הדלת לשאר הכוכבים והביא מנטליות מנצחת, ברק בכר ביצע מעבר חלק מקרית שמונה לקבוצה עם רף ציפיות גבוה בהרבה, והאוהדים הפכו את המתקן החדש שקיבלו למבצר.
בינתיים, במכבי תל אביב, מיטש גולדהאר נתן לג'ורדי קרויף הזדמנות להסתגל עד שראה שכבר אין לו את הפתרונות, וטרף את הקלפים. רכש יקר - אאוט, תוצרי מחלקת הנוער בה השקיע כל כך הרבה - אין. השחקנים איבדו את הרעב? יונחת המאמן שיידע לאפס כל אחד ואחד מהם. פתאום, האצטדיון בנתניה כבר לא תירוץ, ומכבי תל אביב שולטת במצב במקום שהמצב ישלוט בה.
במשחק השח-מט, שנמשך בין המועדונים בצורה כזו או אחרת מאז 2013, הכדור חזר לידיים של באר שבע שיכולה להסתגל או להפוך לקבוצה ההיא, נו, זו שמתלהבת משלושה ניצחונות רצופים ותתארח אצלה במחזור הקרוב.
