מכבי ת"א זכתה אמש (שבת) באחת האליפויות הגדולות בהיסטוריה, והיא עשתה זאת רק בזכות עצמה ולא בגלל כישלון האחרות. כל מי שמנסה להוריד מערך האליפות הזאת, ולהגיד שהליגה נחלשה, מנסה לפגוע בה שלא בצדק. מכבי ת"א גדולה על הליגה בזכות עצמה. ברצלונה בספרד עם ליאו מסי, יובנטוס באיטליה עם כריסטיאנו רונאלדו ופאריס סן ז'רמן בצרפת עם קיליאן אמבפה גדולות מהיתר כי הן גדולות. נקודה.
שלוש שנים ראתה מכבי ת"א את הפועל ב"ש זוכה באליפויות מרשימות. עד לפני שלוש שנים לא הייתה כלל יריבות בין השתיים. הקבוצה מהדרום הגיעה משום מקום. יריבויות היו רק עם מכבי חיפה ובדרבי מול הפועל. מכבי ת"א נפגעה ונעלבה מהעליונות של ב"ש. ניסו לתרץ זאת בגלל המעבר מבלומפילד לנתניה. יש כאן מן הצדק. בשביל האוהדים נתניה זה לא בלומפילד, בטח כשטרנר מביא ים של נקודות, אבל המסקנה היא מאד פשוטה, לא האיצטדיון קובע, אלא היכולת.
ב"ש הייתה טובה ממכבי ת"א במשך שלוש שנים ומכבי ת"א הייתה הרבה יותר טובה העונה, לא רק מב"ש, אלא יותר מכל היתר. היא הגיעה לעונה רעבה, כמו אריה שלא אכל כמה ימים, וטרפה את הליגה. הרעב הזה היה שבוע אחרי שבוע.
קצת אחרי חגיגות האליפות האחרונה של הפועל ב"ש החליטה מכבי ת"א למנות מאמן סרבי צעיר, ללא הרבה שנות נסיון. ולדימיר איביץ' הגיע בהמלצתו של ג'ק אנגלידיס, שהכיר את עבודתו מהזמן שהשניים עבדו יחד ביוון. כאן התחילה האליפות של מכבי ת"א, וכאן גם מסתיימת. מינוי מהטובים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי בכלל והקבוצה בפרט. כבר לאחר מסיבת העיתונאים הראשונה של איביץ' בקרית שלום אמרתי, מבלי להכיר את המאמן החדש, "אני מאוהב".
כמי שמכיר מאות מאמנים בקריירה הארוכה, זיהיתי מיד משהו מיוחד במינו, עוד לפני שהשחקנים נתנו פס אחד. מדי שבוע הוא שיכנע שהוא מיוחד בכדורגל הישראלי. מדי שבוע הוא הכין את שחקנים למשחק כאילו אין מחר, כאילו כל משחק הוא גמר גביע, שאין ממנו חזרה. הדרישות שלו הביאו את השחקנים כולם, ללא יוצא מהכלל, להיות טובים יותר וכל אימון ואימון לתת 100 אחוז. אין "סרט" כזה אצל איביץ' "להוריד רגל מהגז".
נעזוב לשנייה את השחקנים שידענו היטב מה הם מסוגלים לעשות כמו אלירן עטר, דור מיכה, עומר אצילי, אלי דסה, איתי שכטר ושירן ייני. ידענו מי הם. לא ידענו, לעומתם, מה נקבל ממאור קנדיל, שחר פיבן, רוסלן ברסקי, דן גלזר, דור פרץ ויהונתן כהן. כולם, ללא יוצא מהכלל, עשו קפיצת מדרגה משמעותית בזכות איביץ'. מדובר במאמן גדול, שיודע לנהל את הסגל שלו ללא פרצופים מאוכזבים וללא הרמת אפים. אין כוכב לקבוצה כמו ערן זהבי, הקבוצה כולה היא הכוכב הגדול, שמעליה הוא רק המאמן איביץ'.
בשל כך, לא אחלק ציונים לשחקני מכבי ת"א, כמו שלא מחלקים ציונים ליחידה שעשתה את העבודה מצוין בשטח האויב. המפקד אימן, חילק את התפקידים, המשימה הושלמה וכולם מרוצים. לכל השחקנים של מכבי ת"א מגיע ציון גבוה מאוד ולמאמן ציון 10. למען האמת, ראיתי אלופות שמשחקות יפה יותר מזו של מכבי ת"א של איביץ', אבל זה לא גורע כהוא זה מההישג המרשים, כי אם מדברים על יחידה אחת, שעושה הכל למען המטרה הסופית, מכבי ת"א היא המרשימה ביותר.
היא עשתה זאת גם מהר מאד. לא היה לאף אחד ספק במהלך העונה מי תהיה זאת שתניף את הצלחת בפעם ה-22. קרדיט ענק מגיע לבעלים מיץ' גולדהאר, שנותן שקט למועדון ובחר את האנשים המעולים לנהל את המועדון ביום יום, כמו ג'ק אנגלידיס, בן מנספורד, ברק יצחקי ועופר רונן.
עכשיו, אחרי החגיגות, נכון שיש חצי גמר גביע מול בני יהודה, אבל מה שיותר חשוב זה להכין קבוצה חזקה למוקדמות ליגת האלופות. עם כל הכבוד לסגל הנוכחי, שדרס את הליגה, הוא לא יספיק למאבקים באירופה. מכבי ת"א הייתה כבר פעמיים בליגת האלופות, להגיע בפעם השלישית יהיה הרבה יותר קשה. אין לי ספק שאיביץ' כבר חושב על כך. כמו שהנהלת מכבי ת"א התיישרה איתו במהלך העונה, היא גם תתיישר איתו לקראת אירופה.
למכבי ת"א יש מאמן ענק, שחקנים נפלאים, הנהלה מרשימה וקהל תומך, מי צריך יותר? לסיום, לעומת "המלך איביץ'", כמה מילים למרקו בלבול. אני מעריך שמכבי חיפה בעונה הבאה תנסה לקרוא תיגר על האליפות של מכבי ת"א. בלבול צריך להבין שכדורגל מנצחים ע"י הבקעת שערים. בכדי לנסות לקחת את האליפות, בלבול חייב לצאת מהקופסה. להמר בכדי לנצח. קשה להסביר איך בפיגור, ללא סכנת ירידה, משוחררת מלחץ, הוא המשיך עם חמישה שחקני הגנה והחליף חלוץ בחלוץ. בלבול, תחשוב בגדול, כי אם כך תחשוב בעונה הבאה, האליפות שוב תהיה צהובה.
