המחזור ה-17 נפתח הערב (שבת) ונראה כי מכבי חיפה מצאה את האיש הנכון בזמן הנכון - מרקו בלבול. הירוקים חיברו ניצחון רביעי ברציפות בכל המסגרות, הפעם עם 1:2 על מכבי פ"ת, שהוביל אותם למרחק של נקודה אחת בלבד מהמקום השני, והם נראים כמו המועמדים העיקריים לסיים אחרי מכבי ת"א.
המאמן החדש-ישן נכנס לתפקיד ומיד עשה את כל השינויים הנכונים בשיטת המשחק. בהגנה הוא עבר לשחק עם מערך של שלושה בלמים, מה שנותן אופציה למגנים לתקוף יותר, ובחלק הקידמי, על אף הספסול של מוחמד עוואד, שעוד יחזור, הוא מצא את הדרך להכניס את ניקיטה רוקאביצה לכושר משחק, כשנראה כי החלוץ נהנה מהמערך החדש.
לא פחות חשובה מכך העובדה כי הקהל החיפאי סוף סוף נהנה מכדורגל. האוהדים מחייכים, אוהבים את מה שהם רואים ולא מקללים את המאמן או את יעקב שחר. הקבוצה משחקת מהיר ונכון, נראית בכושר גופני נהדר וגם החוסר ביטחון ממנו סבלה, זה שגרם לה ללכת אחורה בדקות האחרונות, ישתחרר בעתיד כי למכבי חיפה יש חומר שחקנים טוב. כרגע, נראה כי הירוקים הם היחידים בארץ, למעט ממכבי ת"א והפועל ב"ש, שמתאימים להתמודד באירופה.
בצד של מכבי פ"ת נראה כי גיא לוזון יכול להתחיל לחמם מנועים. אלישע לוי ניסה לעשות שינויים ולעבור לשחק עם שלושה בלמים, אבל ההגנה הכחולה איטית ולא מסוגלת לעמוד בקצב של מכבי חיפה, והמאמן יצטרך לשלם את המחיר. אבל הדבר הכי בולט הוא חוסר ההתלהבות של המלאבסים. השחקנים אדישים ולא נלחמים, הקבוצה בלי חיים. אני לא זוכר מתי מכבי פ"ת הייתה עם שבעה משחקים ברציפות ללא ניצחון.
ממאמן חדש אחד לאחר. ברכות לתומר קשטן שהצליח לעצור רצף של שבעה משחקים ללא ניצחון, כבר במשחק הבכורה שלו על הקווים של קריית שמונה נגד הפועל ת"א. ועוד יותר מזה, ברכות לאיזי שרצקי שהאמין בו לאור ההצלחה בקבוצת הנוער ונתן בו אמון. קשטן הוא מאמן יסודי וגם הוא יודע שניצחון זה ניצחון, גם אם הוא היה בעקבות שער ממצב נייח או משגיאה של השוער. להפך, בכדורגל המודרני מובקעים הרבה יותר שערים ממצבים נייחים ולקריית שמונה יש נשק בדמותו של ואלון אחמדי שבישל כבר תשע פעמים.
לעומת זאת, הפועל ת"א נמצאת במצב לא טוב. מדובר בקבוצה לא חכמה ואנוכית, שחקנים מגיעים לשער ביתרון מספרי ובמקום לבצע מהלך קבוצתי ולכבוש, כל אחד מנסה להציל את המולדת. השחקנים לא משחקים עם אינטילגנציה ודווקא שנדמה היה שהם חוזרים לתפקד, הגיע הפסד נוסף. כמו שזה נראה וככל שאנחנו מתקדמים לשלבים המכריעים יותר של העונה, כבר לא מדובר במשבר והאדומים ילחמו על חייהם בליגה עד לסיום העונה.
נמשיך למשחק שסגר את השבת בין בני סכנין ובית"ר ירושלים. אני רוצה להתמקד קודם באווירה שהייתה באיצטדיון הערב. נראה כי סוף סוף אפשר להתארח בדוחא ולחזור בשלום. הקהל עמד והריע כל המשחק על אף כדורגל לא איכותי בלשון המעטה והיה כיף לראות זאת. אבל אני מצפה מהקהל של סכנין שיילכו אחרי הקבוצה שלהם לכל המגרשים ולא רק למשחקים מול בית"ר.
על הדשא, הקבוצות פחות הצליחו. הצהובים לא הגיעו למצב אחד כל המשחק, דבר שלא נתפס נוכח האידיאולוגיה של הקבוצה לשחק כדורגל התקפי ושוטף. ניר קלינגר אמנם אירגן יפה את משחק ההגנה שלו, אבל ההתקפה שלו הייתה מתחת לכל ביקורת. קלינגר חייב להביא שני חלוצים בינואר כי אנתוני וארן ויאקוב סילבסטר, שלא פוגעים כבר תקופה ארוכה, הם לא הפתרון.
נסיים עם הקבוצה שעמדה במרכז הסערה השבוע, הפועל חדרה, ששיחקה נגד הפועל חיפה המקרטעת. למרות המעברים והבעיות, ולמרות שפרדי פלומן טען למחלה שנראית לי קצת חשודה, חדרה הגיעה למשחק ונתנה הופעה טובה עם הרכב חסר. ניסו אביטן מגיע כל משחק במטרה לנצח. הוא מתאים את עצמו לקבוצה שלו ולזו שעומדת מולו. שבוע שעבר עלה עם שלושה בלמים והשבוע חזר לשחק עם קו אחורי של ארבעה שהצליחו לעמוד מול ההתקפה האומללה של החיפאים.
שרון מימר לעומת זאת, חייב לעשות שינוי במשחק ההתקפה שלו. בן אז'ובל, שהראה ניצוצות עם המעבר לכרמל, היה חלש מאוד, וגם אלי אלבז, כובש השער, נראה לא מתאים. גילי ורמוט צריך לשחק במרכז הקישור מאחורי החלוץ ולא בצד. בנוסף, המאמן יכול להתחיל לחשוב איך הוא מחזיר את עדן בן בסט מהפועל ב"ש בינואר.
