העונה הסדירה הסתיימה ואנחנו רגע לפני המאני טיים והיישורת האחרונה של המאבק על התואר. בתום שני סיבובים קיבלנו צמרת צמודה, מרתקת ומעניינת, שהשאירה אותנו עם ארבע קבוצות שעדיין בתמונת האליפות, ושתי קבוצות שהן מהפתעות העונה ולהן תהיה השפעה ישירה על הזוכה בתואר.
כדי לזכות בצלחת, צריך להפתיע, לחשוב מחוץ לקופסא ולייצר הפתעה שתגרום לרענון אצל השחקנים בשלב הכל כך קריטי וקובע. אז מה המפתח שכל קבוצה צריכה לעשות כדי לזכות בתואר? תלוי לאיזה צד של המירוץ אתם שייכים.
הפועל באר שבע. המטרה: להיכנס לספרי ההיסטוריה
אחרי כל הטלטלות, הפציעות ותחלופת השחקנים, אפשר להגיע למסקנה חד משמעית: להפועל באר שבע המוליכה יש ארגון חזק, כזה שמורכב ממשולש יציב שמשתף פעולה בצורה הרמונית: אסי רחמים, אלונה ברקת וברק בכר. הדרומיים נהנים ממערכת יציבה שלא נותנת לאף פרשה (והיו לא מעט) להשפיע עליהם.
מעכשיו, המוטו שאמור לעמוד מבין העיניים של הפועל ב"ש זו המטרה: להיכנס לספרי ההיסטוריה. בבירת הנגב זכו בשתי אליפויות ברצף בשנות ה-70 בזכות סמלים כדוגמת אמציה לבקוביץ', שלום אביטן, מאיר ברד ועוד רבים וטובים. עכשיו תורם של שחקני הדור הנוכחי לנפץ את תקרת הזכוכית פעם נוספת.
הטוויסט של הפועל באר שבע צריך להגיע מכך שהם יגרמו לכוכבים שלהם להבין שדרך החודשיים הקרובים הם יטביעו חותם על עונה שלמה, ולא משנה מה קרה עד עכשיו. על ברק בכר להחזיר את טוני וואקמה למלוא העוצמות בכל משחק, כמו שראינו אותו במשחקי תחילת העונה במסגרת האירופית. מאור מליקסון, אהוב הקהל, מאבד הרבה פעמים ריכוז במשחקים, והאלופה לא יכולה להרשות לעצמה את זה. ב"ש זקוקה למליקסון כל המשחק במשך 90 דקות ולא רק להבלחות.
דווקא בהיעדרו של מיגל ויטור, על ברק בכר לייצר מחוייבות כפולה ומכופלת אצל שחקנים כמו לואי טאהא, חאתם עבד אלחמיד ומתן אוחיון. נכון, אומנם אף אחד מהם לא אמור היה להיות הבלם המוביל של הפועל ב"ש, אבל המציאות הפכה אותם למשמעותיים, ועליהם לנצל את ההזדמנות הזו. יחד עם זאת, כמו שברק בכר ידע לייצר שינויים מרעננים לאורך העונה, לא מן הנמנע לחשוב על שינוי כזה בדמות מעבר של ג'ון אוגו לעמדת הבלם בשעת הצורך.
היתרון הכי גדול של ב"ש במאבק הזה הוא הבית שלה. לאף קבוצה אין בית כמו טרנר, למעט בית"ר ברגע שהיציע המזרחי מאוכלס. הקהל האדום חייב להתאחד, לקחת את טרנר צד אחד קדימה ולהפוך את האצטדיון לכזה שאף קבוצה יריבה לא מוציאה בו נקודות.
מכבי ת"א: להחזיר את המכביזם
כדי ללכת עד הסוף, מכבי ת"א חייבת את המכביזם בצורה יציבה, אינטנסיבית ועוצמתית. הצהובים צריכה את האופי שכל כך מזוהה איתה בכל עשרת המשחקים שנותרו. ברגע שראינו את המכביזם, העוצמתי והדורסני, הרגשת קבוצה שאי אפשר לעצור אותה. הבעיה אצל קבוצתו של ג'ורדי קרויף זה שהמכביזם הזה של מכבי ת"א לא נמצא איתה בכל משחק. שבוע אחרי ה-0:4 על הפועל חיפה, ראינו קבוצה נרפית שמסיימת ב-0:0 עם מ.ס אשדוד.
מכבי ת"א זו קבוצה שנוח לה לשחק נגד קבוצות שבאות לשחק כדורגל, שבאות להתמודד ראש בראש כדי לנצח, וזה מה שאמור להיות לה בפלייאוף העליון. מבין הקבוצות שבששת המקומות הראשונים, הצהובים צברו הכי הרבה נקודות במפגשי ראש בראש (20), אבל המאזן הזה לא ייתן להם כלום אם הם לא יביאו את הקילר אינסטינקט שלהם, שאמור להיות מיוצר כתוצאה ממה שקרה איתם בשנתיים האחרונות, אז הם ראו את הצלחת מונפת על ידי האדום של הדרום.
לדעתי, לא מן הנמנע שכמו שג'ורדי קרויף ידע לשנות את המערך ל-3-5-2, בו מיכה הוא השחקן החופשי במגרש, הוא עשוי במאני טיים לשחק בשיטה של 4-3-3 ולמצוא מקום בהרכב לשחקני הכרעה כמו אלירן עטר בצד שמאל, וידאר קיארטנסון במרכז, עומר אצילי או ניק בלקמן בימין ודור מיכה כשחקן חופשי במרכז המגרש.
בגדול במאבק האליפות הנוכחי, למכבי ת"א יש הכי הרבה מה להפסיד. אחרי שתי אליפויות, הפועל ב"ש עברה השנה אינספור מכות ואף אחד לא יבוא בטענות לברק בכר במקרה שהאלופה תאבד את התואר. אם בית"ר לא תזכה באליפות, הדבר יתקבל בהבנה, שכן יש לה תקציב שפוי, שמורכב משחקנים ששיקמו קריירה ומאמנים ששיפשפו את העיניים ברגע שקיבלו את הטלפון מאלי טביב. הפועל חיפה חווה את עונת השיא אצל יואב כץ, ודבר לא יוכל לגרוע מהעונה הקסומה שלה.
אבל אם מכבי ת"א, לה התקציב הכי גדול בליגה, סגל שחקנים נוצץ ובלתי נגמר ואפס רעשי רקע, תסיים עונה בידיים ריקות, זה יהיה בום אחד גדול, כזה שעלול לגרום למיץ' גולדהאר לקבל החלטות שישנו את המדיניות של המועדון בעתיד.
בית"ר ירושלים: שקט עכשיו, וכל אחד עסוק בענייניו
בבית"ר ירושלים כבר למדו לנטרל את כל רעשי הרקע. בקבוצה מהבירה יצטרכו לדעת להחזיר את הקהל ליציע המזרחי. עליהם לגרום לקהל מספיק מחוייבות כלפי המועדון בכדי שיחזרו לעודד כמו שהם יודעים מהיציע המזרחי, כי כשהקהל מסביב לקבוצה, קשה מאוד לצאת עם נקודות מאצטדיון טדי.
מבחינה טקטית, בית"ר זקוקה למשמעת של כל הקבוצה למשחק ההגנה והכי חשוב: עליה לקחת את שחקני ההכרעה שיש לה, קלאודמיר פריירה, אנתוני וארן ואיתי שכטר, ולהביא אותם למקסימום יכולת במאני טיים. לטוב או לרע, האליפות של בית"ר תלויה במשולש שווה צלעות שיורכב מתמיכה של הקהל, במחוייבות למשחק ההגנתי וביכולת של שחקני ההכרעה להתעלות בקלאץ'.
הפועל חיפה: לא להתבלבל
הפועל חיפה צריכים לחיות את המציאות, ליהנות ממנה ולא להתבלבל ממנה. להתבלבל זה להגיע מול מכבי ת"א על מנת להשתתף בפייר פייט, ואז לקבל נוק אאוט.אם האדומים מהכרמל רוצים להמשיך במאבק האליפות, עליהם להמשיך לדבוק באמונה שיואב כץ מחדיר בהם, ולשמור על צניעות.
על האדומים מהכרמל לשחק בהתאם ליתרונות שלהם ולא לקפוץ מעל הפופיק, כי הדרך הצנועה ומלאת האופי, הצעידה אותם למקום שבו הם נמצאים כעת.
הפסיקו עם הקמפיינים להרצת שחקנים לנבחרת
לסיום, אי אפשר בלי מילה על משחק הנבחרת שעומד בפתח. לאחרונה אנחנו שומעים כל מיני רמיזות, מצד נציגים של קבוצות שמבזים את עצמם בכך שהם טוענים ששחקנים שלהם צריכים לקבל זימון. מבחינתי, פה מתחילה הבעיה של הכדורגל הישראלי.
הנבחרת היא גוף בפני עצמו. בעלי קבוצות. אל תהיו פטריוטים ואל תייעצו. יש מספיק אנשים שצריכים לקבל את ההחלטות, מבינים מה עליהם לעשות ורואים הלכה למעשה את היכולות של כל אחד מהשחקנים. מכבי נתניה מגמדת את עצמה בכך שאחד המאמנים שלה ממליץ על מי יהיה בנבחרת ומי לא.
כשבורוסיה דורטמונד נמצאת בתקופה הכי טובה שלה, לא ראיתי מעולם שהמאמן שלה בין אם זה היה יורגן קלופ או תומאס טוכל, ממליץ את מי לזמן ואת מי לא לזמן. עסקו בעניינכם ותנו לשחקנים לדבר על המגרש, זה עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר.
