דמיינו את פיני בלילי, נאור פסר, איציק עזוז, רוגל נחום ואוהד קדוסי בכיתה אחת. לא במגרש, בכיתה. קחו את כל האסוציאציות שעולות לכם לראש כשחושבים על כדורגלנים, כמו זה שהם לא חושבים על העתיד, לא מתכננים את היום שאחרי הכדורגל וזה שהם לא אוהבים ללמוד ורק לבלות, ושימו אותם רגע בצד. כדורגל זה הרי לא לעד, וההתמודדות אחרי הפרישה עם הצורך למצוא את עצמך מחדש בגיל צעיר יחסית, אחרי שכל חייך עסקת בעיקר רק בדבר אחד, היא אתגר גדול.
ההיסטוריה מלאה סיפורים על שחקנים שאבדה דרכם ביום שאחרי הפרישה, אלא שכעת נדמה שאותם ספורטאים החליטו לקחת את עצמם בידיים. בכל שבוע הם מתכנסים: את נעלי הכדורגל מחליפות תיק ומחברות והריצות אחרי הכדור הפכו לישיבה ממושכת על כיסא בניסיון לשנן ולהבין את החומר.
פרויקט מיוחד של הקריה האקדמית אונו של לימודי תואר ראשון בחינוך וחברה בהכשרה בספורט מרכז ספורטאים מכל קצוות הענפים: מקפיצה לרוחק, דרך כדורסל ועד כדורגל, כשהמטרה היא להכשיר אותם ליום שאחרי ולהעניק להם ארגז כלים, שיאפשר לבנות עתיד אחר. לצד לימודים עיוניים על ידי אנשי אקדמיה, המסלול הייחודי כולל גם הרצאות מעשיות עם מיטב אנשים מעולם הספורט, ביניהם אלי גוטמן, עו"ד מורן מאירי, עודד קטש ועוד רבים וטובים.
המיזם בו משתתפים קרוב ל-30 אנשי כדורגל, שחקנים פעילים מכל הליגות, מאמני בוגרים, מאמני נוער וילדים, שחקניות ואפילו שופטים, החל לרוץ מהשנה ונחל הצלחה, כשעוד ועוד ספורטאים מביעים התעניינות ללמוד ולנפץ את הסטיגמה, במיזם שירוץ גם שנים רבות קדימה.
לא מעט שמות מוכרים אפשר למצוא בפרויקט. לא מדובר בתואר רגיל, אלא בפרויקט בו נותנים לספורטאים מיומנויות למידה מכיוון שלשבת על כיסא ולפתוח מחברת, היא לא דבר של מה בכך עבור מי שרגיל לבצע רק ספורט לאורך חייו. ערוץ הספורט עם הצצה למתרחש על ספסל הלימודים.
"לא קל לקבל החלטה כזאת רצינית בגיל 38", סיפר פיני בלילי, שחקן נבחרת ישראל בעבר וסטודנט במסלול, "בהתחלה היה מאוד מלחיץ, לשבת משעה 8:30 ועד שעה 15:00 בכיתה, ופתאום עכשיו יש גם תקופת מבחנים. זה דברים שאני לא רגיל אליהם ושואבים ממני הרבה, כולל זמן עם הילדים. יחד עם זאת, זה שווה את זה".
"בהתחלה זה היה די קשה, לקח קצת זמן עד שנכנסנו לעניינים", איציק עזוז, קפטן בני יהודה וסטודנט במסלול, תיאר את התחושות, "נפתח לי עולם שלם, מכירים אנשים חדשים, נפגשים עם ספורטאים מכל הענפים ולא רק מהכדורגל". גם קפטן מכבי פ"ת, נאור פסר, חולק איתם את ספסל הלימודים: "זה לא קל בגיל 32 לשבת בכיתה. מגיל 18 לא למדתי, אז זה די קשה להתרגל, אבל חוזרים לאט לאט לעניינים. האמת שהנחיתה הייתה יותר רכה מה שחשבתי, הרבה בגלל העזרה".
זאת לא הפעם הראשונה שפסר מנסה לימודים בסגנון, אך הפעם המצב שונה לגמרי, "בגיל 24-25 התחלתי ללמוד וזה היה קשה", נזכר מגן המלאבסים, "אחרי קורס אחד התייאשתי עם לוח הזמנים ופרשתי. עכשיו זה אחרת, פה יותר קל ונותנים לנו עזרה גדולה. המעטפת שנותנים לי כאן כספורטאי היא זאת שעושה את ההבדל הפעם מבחינתי. באים לקראתנו המון ונותנים לנו כל התנאים כדי לשלב בין העולמות".
אבל בכל זאת, לעשות תואר ראשון זה לא קל, גם עזוז וגם פסר הם שחקנים פעילים בקבוצות בליגת העל, עם לוח זמנים אינטנסיבי אבל בשני המקרים עומדים מאחוריהם מועדונים עם מאמנים שיכולים להבין לליבם, שהיו במקום שלהם לפני לא הרבה שנים, והם נותנים את מלוא התמיכה במסע אליו הם יצאו.
"לפני שהלכתי ללמוד התייעצתי עם יוסי אבוקסיס והוא ישר אמר לי שאיפה שהוא יוכל לעזור, הוא יעזור לי", עזוז הסביר, "כמובן שזה לא יבוא על חשבון הכדורגל, אבל איפה שצריך המועדון עוזר ותומך".
גם במכבי פתח תקווה לא התעלמו מהחלום של הקפטן. "האימונים שלי מתרחשים בבוקר, אז זה קצת בעיה לשלב בין שתי המסגרות אז אני לא מגיע לכל השיעורים", פסר סיפר, "הקבוצה מאוד עוזרת לי. במיוחד שרון מימר ומאמן הכושר, יש אימונים שאני אפילו מגיע קצת יותר מאוחר ומקבל את מלוא התמיכה".
"אני חושב שהגיע הזמן שכדורגלנים יצאו מהתבנית הזאת של 'אני רק כדורגלן', הרי כדורגל זה לא לעד. כדאי שקצת יפתחו את הראש וילכו ללמוד", עזוז הציע לספורטאים אחרים ללכת בדרכו, "גם אם לא יעסקו בתואר שהם עושים, עצם זה שהולכים ללמוד זה כבר מספק וממלא. יש המון נושאים בתואר הזה שאנחנו מכירים ולא נפלו עלינו מהירח, אבל כל הלמידה הזו מרחיבה את כל מה שאנחנו כבר יודעים ברמה אחרת".
"אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי עושה את זה כבר מזמן", בלילי מודה, "למרות שאף פעם לא מאוחר ללמוד דברים חדשים ואני ממליץ בחום לכל אחד, במיוחד לשחקנים פעילים ובעיקר צעירים במקום לבזבז את הזמן הפנוי לא יקרה כלום אם ילכו ללמוד פעמיים בשבוע".
אז אם נשים לרגע אחד את כל הסטיגמות בצד, וגם נשאיר את הציניות בחוץ, זו אולי ניצנים של מהפכה של אנשי ספורט שמאז ומתמיד מתעסקים בכדורגל, והחליטו להרחיב את האופקים שלהם, את המעגל החברתי שלהם ואת הידע שלהם. אותם סטודנטים טריים הבינו ש"כדורגל זה לא לנצח", כי ברוב המקרים לפחות, זה לא, והפרויקט הזה בהחלט יכול להיות זה שייתן להם את הכלים ליום שאחרי.
