"כנראה שזה היה בלתי נמנע, אבל זה הלך הרוח של הכדורגל הישראלי. המצב של המאמנים מאוד נזיל", אמר שביט בפתיחת דבריו. "המועדון כן רוצה לעשות שינויים, אבל לא כמו שאני רציתי וציפיתי. אין כלום מעבר לזה. פשוט הרגשתי שזה הרגע לשים את המפתחות ולהמשיך הלאה".
"מה יהיה האפקט של העזיבה אני לא יודע", הוסיף שביט. "יכול להיות שעשיתי בשכל ויכול להיות שטעיתי, אבל הלכתי עם הרגשות שלי. המועדון הוא לא של אבא שלי, יש לאנשים בהפועל עכו את הדרך והאג'נדה שלהם. אני לא חושב שהרמתי ידיים, אלא עמדתי בגבורה שבוע אחר שבוע. לעמוד על הקווים ולהפסיד כל הזמן זה לא פשוט. צריך תעצומות נפש בשביל זה ועמדתי בזה".
על מעמד המאמן בכדורגל הישראלי הוא אמר: "אין ספק שמעמד המאמן השתנה לרעה. יש ראשי מועדונים שמבחינתם אתה המאמן, אבל תהיה פה רק כמה חודשים ולא יותר. למה שהם יילכו בדרך שלך? זה עסק שלהם אחרי הכל. לא תמיד אפשר לבוא ולדפוק על השולחן כשיש תוצאות לא טובות. המעמד של המאמנים השתנה וברור שבעבר זה לא היה כך, אבל המאמנים לא אשמים. כל אחד הולך בין הטיפול כדי לסחוב את הענף הזה. לסקר ולבקר בתקשורת זה הרבה יותר קל מאשר להתמודד עם ההישרדות הזו. לנו המאמנים הצעירים יש יתרון כי גדלנו לתוך זה, יש שינוי קיצוני שרק יילך ויחריף".
האם קרתה סיטואציה בה היית חייב לקבל תכתיבים מלמעלה במהלך משחק? "היו שיחות ששיתפנו דעות, אבל מעולם לא התערבו לי. בשביל מה יש מאמן שחושב על מערכים, אימונים, פתרונות? אני מוכן לקבל אש וביקורת, אבל שזה יהיה רק בדרך שלי ובראש שלי. שלא אצטרך לקבל ביקורת על דברים שלא אני רציתי אותם".
האם יש להפועל עכו סיכוי להישאר בליגה, למרות כל הבלאגן? "לא יודע ואי אפשר לדעת, בכדורגל הכל אפשרי. אני אוהב את הסגל ומה שהלך בקבוצה ואין לי שום דבר נגד אף אחד. רציתי להתנהל אחרת וזה פשוט לא קרה. מאחל להם הצלחה ומקווה שיישארו בליגה".
