מה שהיה פעם קרב בין שתי קבוצות גדולות היה דומה יותר לסרט אילם, כשברקע, במקום מוזיקת פסנתר, נשמעו קולות הפרשנים, כאשר העובדה שהיציע המזרחי היה ריק פגמה באנרגיה מהרגע הראשון. בעבר היה ידוע ומקובל עבור כל קבוצה שמגיעה לטדי שבית"ר ירושלים היא זאת שנותנת את הטון. אלא שהכבוד המפוקפק ביכולותיה של מכבי מימים עברו גרמו לבית"ר ירושלים לשחק בטקטיקה סבלנית שמחכה לטעות יותר מאשר לוקחת יוזמה.
מכבי תל אביב ניסתה לשדר עסקים כרגיל דרך הניסיונות לבנות התקפות מסודרות, אך הלך הרוח האדיש גרם לה לשחק בצורה איטית ומסורבלת, כאשר כל היתרונות שפעם אפיינו את שחקניה היצירתיים בדמותם של טל בן חיים, דור מיכה וברק יצחקי כאילו היו סיפור שמעולם לא קרה. סגנית האלופה הייתה חסרת אנרגיה מול בית"ר ירושלים חסרת הביטחון, ומה שקרה בטדי היה נראה כמו קרב עצוב.
ככל שנקפו הדקות, בית"ר ירושלים החלה להראות סימני חיים ולקחה את היוזמה לידיה. החניכים של רן בן שמעון אמנם לא הניעו את הכדור בצורה חכמה ומסודרת, אך החלו ללחוץ את שחקניה של מכבי במחצית המגרש שלה והתוצאה לא איחרה להגיע. כדור ארוך ולא מדויק של פרדראג ראיקוביץ' נחת ברגליו המוכשרות והמהירות של עידן ורד, השחקן היחיד שדהר קדימה לעבר השער בכל הזדמנות במחצית הראשונה, ובסוף גם מסר לשכטר את הכדור שהוביל לפנדל.
מכבי תל אביב, בעודה חבולה וכואבת, לא ממש הגיבה. היחיד שהניע את ידיו ושפת גופו הייתה כאדם שלא רוצה לטבוע היה דווקא שוטה ארבלדזה, שניסה לעודד את החניכים שלו. אני לא חושב שמכבי או השחקנים שלה עושים בכוונה ונהנים מהמצב בו הם נמצאים, אך ללא ספק הצהובים זקוקים לעזרה.
ונכון, אולי ארבלדזה לא עלה בשיטה הנכונה או עם השחקנים הנכונים, אך במקרה הנפשי שבו מכבי ת"א נמצאת, היא זקוקה בדחיפות למכת חשמל רצינית בתוך הלב כדי להעיר את הנשמה שהתפוגגה מהגוף שעד לפני מספר שנים סימל בשביל כולנו חיים והתלהבות שהפכו את הקבוצה הזאת לאלופה. וכך נסתיימה לה מחצית ראשונה עגומה שבה אחת מתגוננת והשנייה לא מנסה. 1:0 לבית"ר.
במהלך המחצית ניסיתי לדמיין מה יאמר ארבלדזה לחניכיו שבעי הכדורגל, וכל מה שהצלחתי לתאר לעצמי זה את אותו הסרט האילם מתחילת המשחק בו הוא מדבר, ומדבר, ושום דבר לא נכנס לאוזניים של השחקנים. האם לא ברור שהוא איבד את חדר ההלבשה? לעומת זאת, רן בן שמעון ושחקניו שבעי הסבל ולמודי תוצאות התיקו וההפסדים צועקים בחדר ההלבשה: "חבר'ה, המשחק הזה שלנו. אין מצב שאנחנו מפסידים".
דן איינבינדר, המנהיג הבלתי מעורער של בית"ר ירושלים שבעבר הביא אליפויות לקבוצת הנוער וחווה אליפות נוספת במכבי תל אביב היה היחיד שהרגיע את חבריו: "שחקו מסודר ואל תאבדו את הראש", הוא אמר, ועם האמונה המחודשת הזאת עלו החניכים של רן בן שמעון חדורי מוטיבציה למחצית השנייה.
כדי לחזור להיות הקבוצה האימתנית שהייתה פעם, מכבי תל אביב צריכה לקבל את מצבה הקשה ופשוט לשנות כיוון. מחשבה אחת חיובית יכולה להביא שינוי מיידי, כי מחשבה חיובית אחת חזקה ממאה מחשבות שלילות. כשזה יקרה, גם תהליך הריפוי של הצהובים יתרחש והם יחזרו לגדולתם.
מכבי תל אביב חלשה בראש, במחשבות שלה, בחשיבה שלה. היא צריכה להזין את עצמה בחזון חדש ולשכתב אותו בנתונים שיכתבו על המחשבות של חזון המועדון. כאשר זה יקרה, האינפורמציה הזאת תעבור גם לראש של השחקנים ותייצר אנרגיה ותנועה חדשה. היא צריכה לשכתב מחדש את הנתונים כי המועדון תקוע מבחינה מחשבתית. אף אחד לא יודע לאן ללכת וכולם אבודים.
אין יעדים, אין גבולות. כל מי שנמצא במכבי תל אביב חי בסרט של העבר, פוחד מהעתיד ולא מקיים את ההווה. לכן, הם עוטים על עצמם מסיכה ואשליה שהם מה שהיו פעם, מכונסים בתוך האגו ולא רואים את המציאות האמיתית. הקבוצה הגדולה מתל אביב זקוקה לרעיונות חדשים שיזיזו אותם לעולם חדש.
בית"ר ירושלים, למרות הניצחון שלה, היא קבוצה שחיה על אדי העבר שלה. היא כבר מזמן לא אימתנית, היא כבר מזמן לא הקבוצה של המדינה. זאת קבוצה שמונעת מהיסטוריה מפוארת שבמקום להיות שופעת בשחקני בית שהביאו שתי אליפויות, בקושי מחזיקה את עצמה. המועדון מהבירה זקוק למהפכה יסודית דרך שיקום מחלקת הנוער והטמעה ערכית, שתשקם את השסע שנוצר בתוכה ומחריב אותה כי היא יכולה לחזור להיות הקבוצה של המדינה.
מי שיכולה להיות רגועה זאת הפועל באר שבע, כי אף אחד לא מאיים עליה חוץ מהיא עצמה. הסגל הרחב והאיכותי שלה הוא טוב יותר מזה של מכבי תל אביב והקבוצתיות, האחדות והמטרה המשותפת עם האוהדים היא זו שתוביל אותה ללא מתחרים אל עבר האליפות השנייה.
