קבוצת ה"רוכשים" החדשה של הפועל ת"א ביצעה מחטף בחסות בית המשפט ובחסות פשיטת הרגל המוסרית, החינוכית, הערכית והתרבותית של הספורט בישראל. כשבוחנים מהותית כעבור חודשיים של דיונים והחלטות את התוצאה בפועל, ה"עונש" לא מידתי לחטא, הלקח ומוסר ההשכל רק מעודדים את המשך התופעה ומגדילים עוד יותר את התחושה שהכדורגל הישראלי בבעיה. לא רק בגלל הריקבון שעולה מגופתו הסרוחה, אלא גם בגלל חוסר היכולת לקחת מקרי קיצון ולהפוך אותם להבראה ותיקון.
חוסר הצדק צועק בכמה מישורים. המישור הראשון הוא שחקני הקבוצה שהיו חתומים ערב ההליכה לפירוק. למרות ההחלטה של השופט אורנשטיין שהחוזים הישנים מול חברת הראל אחזקות יכובדו, בפועל נדרסו כל תקנוני ההתאחדות לכדורגל ע"י האחים ניסנוב, שחקנים נדרשו לקצץ את שכרם במעל ל-50 אחוזים וברירתם היחידה היתה לנסות למצוא קבוצה במהלך חלון ההעברות הקטן של חודש ינואר – סירת הצלה שהיתה קטנה מדי כך מסתבר וגם ככה לא ברור לי מה היתה התוכנית אלמלא הפירוק הגיע ערב פתיחת מועד ההעברות.
אך מה מסתבר? שבכסף שנחסך על גב שחקנים הגיעו לא פחות מ-10! שחקנים חדשים, כולל רכישות נוצצות. השחקנים עזרו לקבוצה להתקיים עם קיצוץ בשכרם ובעצם הכשירו את הקרקע להבאת המחליפים שלהם, לפגיעה בפרנסה, בתדמית ובקריירה כולה.
מעל כולם בולט סיפורו של ארון שוינפלד. מדיניות הקפאת הליכים והליכה לבית משפט תקפה לעולם העסקים, אך בעולם הכדורגל היא יצרה עיוות. בעולם העסקים אין יכול למכור בית עסק את עובדו לבית עסק אחר, לשחקן היה סעיף ברור באשר למקרה של הלנת שכרו ופגיעה בפרנסתו – שיחרור ללא תמורה.
"ארון שוינפלד יבין שהוא שייך לנו", העז להגיד אחד הבעלים החדשים של הפועל, שרון ניסנוב, כאחרון נוגשי העבדים. הרי מה עשיתם כדי שהוא יהיה שייך לכם? הפרתם את החוזה שלו מספר פעמים בצורה בוטה, דרסתם את תקנוני ההתאחדות ו-FIFA ויצרתם יתרון כלכלי לא ספורטיבי על קבוצות אחרות? - למרות כל זה על דעת השופט אורנשטיין האחים ניסנוב קיבלו את שוינפלד כנכס אשר יעזור להם בקרוב לשלם את אותם חובות ל-FIFA עליהם התחייבו.
ובחובות האלו ניתן למצוא שוב את גודל האבסורד והמחטף. הרי השחקנים הזרים יזכו למלוא החוזה שלהם ולשחרור חינם מכיוון שהם בתחום השיפוט של FIFA ולא של בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, בית דין שנועד להגן, בין היתר, על השחקנים וכרגע ברור שתקנוניו וחוזקו לא הופיעו ברגע האמת והאחים ניסנוב מוגנים גם מנחת זרועו.
קוראי הדברים, שהם אוהדי הפועל, ודאי לא יאהבו את הנאמר, יכול להיות שאפילו יאשימו אותי בשנאה על רקע כזה או אחר כלפי הפועל. שנאה אין לי, אך למען הגילוי הנאות ערכתי חוזים של הקבוצה מול מספר רב של שחקנים בארבע השנים האחרונות ומכאן בעצם מגיעה גם הרגשתי החמוצה.
כשאני הסתכלתי בעיניים לשחקנים ואמרתי להם לחתום על החוזה האמנתי שהם מוגנים ושעשיתי עבודה טובה. חשבתי שסגרתי את כל האפשרויות ויכולתי להגיד להם בלב שלם שהם עשו את ההחלטה הנכונה, במצב הנוכחי אני מרגיש בושה וחוסר ביטחון להגיד לשחקן שהוא יכול לחתום בקבוצה ישראלית בלי לחשוב פעמיים שמעבר לפינה מחכה ללקוח שלי מוקש.
ועל כך אני מוחה וכותב, על הערך הנמוך כל כך שיש למילה במקצוע שלי.
*הכותב הוא בעל סוכנות כדורגלנים.
