בגיל 25 הקריירה של חאתם עבד אלחמיד מתחילה לתפוס כיוון. בצעירותו הוא נחשב לאחד השחקנים המוכשרים ביותר במחלקת הנוער של מכבי ת"א, ואף יצא לשחק באירופה (תחילה בשרלרואה ולאחד מכן בגנט ובדינמו בוקרשט), אבל לא הצליח להשתקע ולהפוך לבורג מרכזי באף מועדון.
העונה הוא חזר לאשדוד, אבל כמו הקריירה שלו, הקבוצה קירטעה וחיפשה דרך להתחיל לצבור נקודות כדי לא לחזור לליגה השניה. השינוי התחיל עם הסטתו לעמדת הבלם. אלחמיד הפך את הקו האחורי של המועדון הדרומי לאחד היציבים בליגה והדרך חזרה למעלה נפתחה.
"חמש שנים אני דורש לשחק בלם, מכל המאמנים שאימנו אותי, אבל אף אחד לא הקשיב", סיפר אלחמיד בראיון לתכנית הרדיו של ערוץ הספורט, "חמש באוויר", "אני יכול להיות קשר טוב, אבל אני רוצה להצטיין ולהיות מספר 1 במשהו וזה להיום בלם. בכל המבדקים שעשיתי אין לבלמים ישראלים מה שלי יש. הצעתי את זה לבן זקן אחרי שספגנו שלושה שערים מול הפועל חיפה והוא נתן לזה אור ירוק. אני שמח שאני מוצא את עצמי ומפרגנים לי. זה עושה לי טוב".
אלחמיד החליט לבנות את הקריירה שלו מחדש באשדוד אחרי חוויה לא טובה בגנט הבלגית. "לא אהבתי את היחס שקיבלתי מהם. יש לי חוזה לעוד שנתיים שם, אבל אני מאחל לעצמי שתיהיה לי הצעה ממקום שיתייחסו אליי יותר טוב. לא קיבלו אותי כמו שצריך שם. כשהייתי פצוע אף אחד לא הסתכל עלי אף אחד לא דיבר אלי. הם עשו לי דברים מלוכלכים. הם לקחו לי את האוטו והשאירו אותי לבד עם אישה ותינוק 3 שבועות. לא אהבתי את הדרך שהם עשו את זה, חבל. יכול להיות שאני אבקש מהם להתיר את החוזה. אם זה יקרה, אשמח".
אם ימשיך בקצב הזה, אלחמיד יהיה מבוקש בקבוצות הגדולות בישראל, אבל לאחת מהן הוא לא יהיה מוכן להגיע. "הכי קל לבוא ולהגיד שאני רוצה ללכת לבית"ר ולהילחם בקומץ. מנסים לעשות את זה קומץ, אבל כשאני שומע מה הולך שם, זה לא קומץ. תראו מה היה עם הצ'צ'נים. אני גם לא חושב שזה יעשה לי טוב מבחינה מקצועית. כל עוד הדעה של רוב של האוהדים של בית"ר היא כך, אז שחקן ערבי לא צריך לשחק שם. לא צריך להשלים עם זה, אבל הפתרון לא יהיה בלהביא שחקן ערבי. יעשו לו את המוות וגם להם כקבוצה זה לא יעשה טוב".
ומה לגבי חזרה לנבחרת? "אני שואף להיות שם. זה יעשה לי רק טוב ויקדם אותי. זה יהיה כבוד גדול מאוד עבורי, אבל זו קודם כל החלטה של המאמן. אני מסוגל לשחק מול שחקנים ברמה גבוהה זה יהה אתגר גדול מאוד. אהיה שמח אם אני אקבל זימון".
