צפו בכתבת הווידאו:
מרחוק הוא לא נראה כל כך מרשים, בטח שלא מאיים. אבל ככל שמתקרבים מתחילים להבין את העוצמות שלו. בשתי העונות האחרונות אצטדיון טרנר מיצב את עצמו כמגרש הכי ביתי בכדורגל הישראלי והתוצאות מדברות בעד עצמן.
31 משחקי ליגה שיחקה הפועל באר שבע בטרנר. המאזן: 26 ניצחונות, חמש תוצאות תיקו ואף לא הפסד אחד. מאזן שערים יוצא דופן של 74 שערי זכות אל מול 16 שערי חובה בלבד. "זאת ההקרבה, זאת האקוסטיקה, אי אפשר להסביר את זה", סיפר אוהד הפועל ב"ש, אילן שכטמן, "תסביר לי מה זאת אהבה במילים? אי אפשר, אי אפשר, זה גדול".
עבור אוהדי האלופה, אצטדיון טרנר הפך מהר מאוד לסוג של מקדש, אולי יותר נכון לקרוא לזה בית כנסת, הרי גם כאן, לפחות ביציע של האוהדים השרופים, על כל כיסא יש שם. "מה זה אצטדיון חדש? אין אפילו מילה שיכולה לתאר את מה שהיה", הוסיף שכטמן, "אנשים שלא היו בוסרמיל, לא יודעים מה זה לבוא לטרנר".
מדובר בתופעה שקשה מאוד להסביר, בטח במונחים של הכדורגל שלנו. הרי אנחנו המצאנו את קללת האצטדיון החדש. אז מה באמת עובר על שחקניו של ברק בכר ועל שחקני הקבוצה היריבה כשהם עולים לכר הדשא?
"אני חושב שהמבנה של האצטדיון הוא מאוד מיוחד. ההחלטה של ראש העיר לבנות אצטדיון שהוא סגור ולא מודולרי עשתה את שלה", סיפר מנהל האצטדיון, מאיר אלפסי, "אנחנו רואים מקומות אחרים, שהם כמעט באותה תפוסת קהל, אבל אין שם את תחושת הביתיות. זה גורם לשחקני הקבוצות היריבות להגיע כשהם חוששים".
"זה ישמע קלישאתי, אבל בטרנר אני חושב שהמושג "השחקן ה-12", לפחות מבחינת אוהדי הפועל באר שבע, תפס נפח אמיתי", תיאר שכטמן, "גם בווסרמיל היו משחקים של 13 אלף אוהדים, אבל זה היה שונה. פה אנחנו מרגישים שאנחנו הולכים יד ביד עם השחקנים".
למבנה האדריכלי של טרנר, לכמות האוהדים שהכפילה את עצמה מאז ימי וסרמיל ולקרבה של היציעים לדשא יש השפעה ענקית, בזה אין ספק. אבל אלה ממש לא הסיבות היחידות להצלחה באצטדיון שברחוב האצ"ל. "כשמגיעים לכאן, כשאין משחק, או שיש משחק, אתה מרגיש שיש כאן אנרגיות אחרות", ניסה אלפסי להסביר.
"תחשוב מה קורה לך ולי כשאנחנו חוזרים הביתה, לפינה שלנו, אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להיות אנחנו", ניתח המאמן האישי, אלון גל, "זאת התופעה שקורית להפועל באר שבע". שכטמן הוסיף לדבריו של גל: "אתה מכיר את זה שהיה לך יום מאוד קשה בעבודה, ואז אתה מסיים אותו ומגיע הביתה. עכשיו מה זה בית? בית זה שקט, זה ביטחון, שם אתה מרגיש הכי טוב, הכי חזק. המושג משחק בית להפועל באר שבע שינה את המשמעות שלו".
"קבוצה נוסעת למשחק חוץ בבאר שבע והיא אומרת לעצמה 'בוא נצא מזה בשלום'", הסביר גל, "כשאתה מתחיל משחק ב'בוא נצא מזה בשלום', כנראה שלא תצא מזה בשלום".
אז הבנו, פחות או יותר, מה הוא סוד ההצלחה. אבל לא חסרים אצטדיונים עם כמות קהל גדולה, אפילו גדולה יותר מזאת שבטרנר. לא חסרים מתקנים שבהם היציעים נושקים לדשא, קחו את מכבי חיפה ואצטדיון סמי עופר, שם נכון לנקודת הזמן הזאת הדברים קצת פחות עובדים.
"אלונה הצליחה לייצר דבר אחר. אלונה הצליחה לייצר את ההורות ואת הבית האולטימטיבי, שבו גם אם הילד לא מצליח, הילד זה המערכת, וגם אם הוא מאכזב או לא עומד בציפיות, ההורים שלו שם בשביל להגיד הכל בסדר", הסביר גל, "אנחנו נסיק את המסקנות, נראה מה לא בסדר ולאט לאט הכל התחבר".
בשבת תגיע לבירת הנגב מכבי תל אביב ותקווה לעשות מה שאף קבוצה לא הצליחה לעשות במסגרת ליגת העל - לשבור את הסטטיסטיקה, להשיג 3 נקודות ולהפיג במעט את ההילה שאופפת את המגרש הכי ביתי שיש. "אתוס זה דבר מסוכן. קח לדוגמא את גולדן סטייט, בעונה הכי גדולה שלה", הזהיר גל, "האתוס נבנה ממשחק למשחק ומה שקרה בסוף זה שהם הפסידו את האליפות כי האתוס הזה שנבנה, שהיא הקבוצה הבלתי מנוצחת, היה כבר יותר גדול מהקבוצה. צריך להיזהר מזה".
מצד שני, 16 אלף אוהדים, רובם אדומים, ימלאו כל פינה בתקווה שהאתוס סביב טרנר רק ילך ויתעצם. ניצחון בשבת יקרב עוד אליפות לב"ש, תואר שיהיה השני אותו יחגגו באצטדיון תוך שנתיים – מאזן מושלם. "בוא נגיד ככה, האולד טראפורד נקרא תיאטרון החלומות, לי התגשמו כאן הרבה יותר חלומות", סיכם שכטמן, "אני ראיתי כאן דברים שייחלתי שהנכדים שלי יראו".
